ניגוד עניינים מדומה
כאילו לא היה די בנזק שיצר משרד המשפטים בכך שכבל את שר האוצר משה כחלון מעיסוק בתחומי משק הגז ובתחומים נוספים, באמתלת-שווא של ניגוד עניינים; והנה שוב יוצר אותו משרד נזק בלתי רגיל למשק. זאת, על-ידי הגבלת הממונה החדשה על ההגבלים העסקיים - עו"ד מיכל הלפרין - מלעסוק בעשרות חברות מובילות במשק הישראלי, שכעורכת דין במגזר העסקי היא נתנה להם ייעוץ. זאת, באותה אמתלת-שווא של "ניגוד עניינים".
השימוש במושגים נעלים כמו "מניעת ניגוד עניינים", "מראית-עין" וכדומה אינו פוטר את הצורך לבחון ולהיכנס לעומק הדברים, אם אכן לפנינו מקרה של ניגוד עניינים או ניגוד עניינים מדומה.
המינוי של עו"ד מיכל הלפרין לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים הוא מינוי מעולה, המשלב את יתרונות ניסיונה הן כיועצת משפטית של רשות ההגבלים בעבר, והן עיסוקה בתחום זה במסגרת עבודתה במגזר העסקי.
יש לברך על כך שעו"ד הלפרין מוכנה לוותר על הכנסה מיטיבה יותר ולקבל על עצמה תפקיד לא קל, מתוך תחושה של שליחות לאומית, ואף לעמוד בחובת צינון של שנה לפי הדין, בתום כהונתה.
מכאן גם עולה התמיהה - היכן טמון יסוד "ניגוד העניינים" הפוסל את הממונה הנמרצת החדשה מלטפל בעניינים שקשורים במישרין או בעקיפין גם ללקוחותיה לשעבר, תחת "כובעה" החדש כממונה על ההגבלים העסקיים?
יש להניח כי הצוות שהמליץ למנות את עו"ד הלפרין לתפקיד הממונה על ההגבלים, השתכנע כי יושרה המקצועי אינו מוטל בספק. אם כך הדבר, אז מדוע לפקפק ביושרה ביום שלמחרת המינוי, ולהעריך כי כאשר יגיעו לפתחה נושאים הקשורים ללקוחותיה לשעבר, היא תטה את משפט ההגבלים העסקיים לטובתם?
אם כבר, אז מי שאולי צריך לדאוג אלה לקוחותיה לשעבר, כי הממונה החדשה תקפיד עימם שבעתיים, ביודעה כי כל פעולותיה נבחנות ב"זכוכית מגדלת".
כל שנדרש הוא לבקש מהממונה החדשה לחשוף את שמות לקוחותיה, לבקש ממנה את שממילא נעשה ברשות ציבורית - לתעד היטב את שיקולי ההחלטה ולאפשר לממונה, ולא למשרד המשפטים, לפסול את עצמה במקרים חריגים. זאת, ככל שהיא נחשפה לסודות מסחריים של לקוחותיה לשעבר, ותחושתה אינה נוחה מכך.
ולעניין מראית-העין - הרי זו תלויה במתבונן. תמיד יימצאו "עורבנים" שיאשימו את הממונה בהטיית החלטה מסיבה זו או אחרת, ויהיו שיוסיפו את הקשר של הממונה עם חברה פלונית בעבר. אז מה? הרי בפני ה"עורבנים" הללו פתוחה הדרך לערער על ההחלטה בפני בית הדין להגבלים העסקיים, לבקש לבחון את מכלול שיקולי ההחלטה ועוד. האם בשל אי-אלו עורבנים ראוי לסנדל את הממונה על ההגבלים העסקיים מלעסוק בתחומים כה רבים, תוך גרימת נזק אדיר למשק?
בהערת-אגב, נגיד כי אם זוהי גישתו של משרד המשפטים, מדוע ההגבלה חלה רק על החברות שהממונה יעצה להם בעבר - ולא על הענף כולו של אותם הלקוחות? הרי אם נאסר על הממונה לטפל בנושא שקשור לתנובה כלקוח לשעבר, יש לאסור עליה מלטפל גם בבקשות ובנושאים של מתחרי תנובה - שטראוס וטרה - מחשש שההחלטה בעניינם נובעת מטובתה של תנובה. כך שאין גבול לאבסורד ולטיפשות בעניין.
יש לקוות כי ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתפקידו כשר הכלכלה, יבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לבחון את העניין מחדש, תוך שימת לב לנזק הבלתי רגיל שעלול להיווצר למשק מה"סנדול" המיותר של ממונה חדשה ונמרצת על ההגבלים העסקיים. לשם כך, יש לבקשו להיוועץ במומחי משפט מהשורה הראשונה, שאינם עובדי משרד המשפטים, שכן אלה הוכיחו כי לא פעם הם נופלים לקורי העכביש שטוו במו-ידם.
■ הכותב הוא מנכ"ל בססח, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר.
