זה לא היה צימר רגיל. בהחלט לא. "ספינת האדמה" שכנה בשטח של יותר מ-72 דונמים של סבך, ה-bush האופייני לניו זילנד. בעצם, אפילו לא רחוק מאטרקציות תיירותיות רגילות, כאלה שרבים מהמבקרים בניו זילנד פוקדים אותן. בסך הכול שעת נסיעה דרומה לעיר אוקלנד ולא יותר מעשרים דקות נסיעה מהמעיינות החמים Waingaro. רק דקתיים נהיגה מהדרך הראשית State Highway 1, החוצה את ניו זילנד לאורכה, ובמרחק הליכה קצרה מהעיירה הקרובה Ngaruawahia, שם יש אפילו סופרמרקט. אבל מבחינתנו הייתה דרך העפר המובילה אל המקום שער לעולם אחר - מבודד, בלב סביבה פראית, צפוף בעצים ובשיחים מקומיים. הרחק מרחשי הכביש ומרעשי העיר, וציפורי הטואי, השלדגים, השלווים והיונים השתלבו בקרקורי התרנגולות ובנהמות החזירים שבחצר.
ברוכים הבאים ל-Kandoit (וריאציה על "אפשר-לעשות-זאת"), אחוזה אקולוגית שנבנתה ב-100% תוצרת עצמית. בנו אותה במו ידיהם בריאן גאב (Gubb), אשתו קארן וחמשת ילדיהם.
לוקחים אותנו לחדרנו. המבנה הפנימי מבלבל. מוליכים אותנו לאורך המסדרון הרחב למטבח רחב, שבתוכו גינה גדולה. משם יורדות מדרגות רחבות לחדר רחב נוסף ומשם לחדר רחב אחר, שגם בו גינה. בחדר מיטות מסודרות ללינה. זה חדרנו, מתברר. דלתות אין. יש שמיכות על משקופים שנותנות מעט פרטיות. העין מתרוצצת בין נצנוצי התכול מעשרות תחתיות בקבוקי הזכוכית השתולים בקירות, ונעצרת על עשרות הזבובים הדבוקים לסרטי סלוטייפ רחבים שמקשטים את חללי הבית כמו קישוטים לסוכה.
השראתו של לוחם הזבל
Kandoit היא ספינת האדמה הראשונה בניו זילנד, אחות לשורה של אחוזות אדמה דומות לה במקומות שונים בעולם. כולן נבנו מחומרים שנזרקו לזבל כמו צמיגים משומשים, פחיות משקה, יריעות ובקבוקים, שאותם מכסים בחמר ובבוץ ויוצרים קירות אדמה עבים.
זה אמנם נשמע קדמוני-משהו, אבל הבתים הם מבנים חדשניים למראה, ונראים קצת כמו מערות גדולות שבתוכן חממות. האידיאולוגיה העומדת מאחוריהן גורסת שהבית צריך לספק את כל צורכי יושביו, ולכן גינת הירק נמצאת בתוך הבית. השם "ספינה" נובע מכך שהמבנים אינם מחוברים לחשמל, למים או למערכת ניקוז וביוב, ובכל זאת יש בהם הכול - חשמל מפאנלים סולאריים, מים ממקווים ומבריכות, מיזוג אוויר מהגינה ועוד, וכל הנוחות המודרנית הזאת מבוססת על תכנון מדויק ועל שיטות חדשניות של בנייה ירוקה, המסתמכות על הבנת תכונות החומרים, תנאי השטח ומזג האוויר, ברוח חזונו של מייסדה ובונה של ספינת האדמה הראשונה, מייק ריינולדס.
