יובל שטייניץ / צילום: תמר מצפי
בחודש ינואר השנה הוזמן ח"כ-ד"ר יובל שטייניץ, שר האנרגיה, לשאת דברים במפגש של חברי "המועדון התעשייתי והמסחרי" בתל-אביב הנמנים עם המגזר העסקי. נזכיר, כי שטייניץ כיהן קודם לכן בתפקיד שר האוצר במשך 4 שנים.
בחלק הראשון של הרצאתו אמר שטייניץ כי בזמן כהונתו כשר האוצר, הדיווח שעניין אותו יותר מכול היה מצב ההשקעות במשק. בכך ראה חשיבות עליונה, שכן, נתון זה מצביע על עתיד המשק יותר מכל נתון כלכלי אחר. אלא שהיום המצב השתנה, והשר הביע דאגה על הירידה בהיקף ההשקעות במשק, ואכן, קיימת סיבה אמיתית לדאגתו.
על-פי נתוני בנק ישראל, בשנת 2015 ירדה ההשקעה בנכסים קבועים ב-1.8% לעומת השנה הקודמת. כשנשאל ד"ר שטייניץ, מדוע לדעתו קורית תופעה זו, השיב כי לדעתו הסיבה העיקרית טמונה בכך שבישראל שוררת נורמה ציבורית המתנגדת לכך שחברות עסקיות יפיקו רווחים סבירים מפעילותן.
נראה כי מה שעמד לנגד עיניו של שר האנרגיה, היו המאבקים האינטנסיביים שאליהם נקלע מתוקף תפקידו בכל הנוגע למתווה הגז. ההתנגדות החריפה בחלק מאמצעי התקשורת ובכנסת, ולאחר מכן באופן חלקי בהחלטת בג"ץ על נוסחת הפקת הרווחים של חברות הענק בהפקת המשאבים וניצולם, העסיקה אותו מאוד. ד"ר שטייניץ ראה את הכוחות המתנגדים למתווה הגז, ככאלה המונעים מתפיסה נורמטיבית המתנגדת להפקת רווחים של חברות עסקיות.
מצאתי עניין רב בתשובתו, שכן היא מצביעה על תופעה שכיחה השוררת כיום בקרב ממשלת ישראל - ניתוק מהנעשה ומההליכים המתרחשים כיום במגזר העסקי.
שטייניץ כיהן כשר האוצר ממרץ 2009 עד מרץ 2013. תקופה מאוד משמעותית במונחים של ישראל. השר לא זקוק למחמאות ממני. איש אינו מפקפק באינטליגנציה הגבוהה שלו ובהיותו אינטלקטואל רחב-אופקים, אך דווקא כאן טמונה הבעיה. אותו ד"ר שטייניץ, שכיהן בתפקיד שר האוצר, בכבודו ובעצמו היה זה שהניף את המהלומה הקשה ביותר על התפיסה שהפקת רווחים על-ידי חברות עסקיות היא פעולה לגיטימית.
בתקופת כהונתו הועלה המס על משיכת רווחים בלא פחות מ-20% בפעימה אחת. המס המקובל מאז ומתמיד על משיכת רווחים בחברות עסקיות היה 25%. וזאת לאחר תשלום מס-חברות בשיעור של 25%, מהשקל הראשון של הרווח. ד"ר שטייניץ היה המבצע של העלאת שיעור המס לרמה של 30%.
ראוי לציין, שיש לא מעט מדינות, כמו סלובקיה, שבהן אין שום מס על משיכת רווחים; ובמדינות רבות נוספות, כמו קפריסין ואירלנד, שיעור המס על משיכת רווחים הוא נמוך מאוד.
חוסר האיזון בולט במיוחד נוכח העובדה שהעלאת שיעור המס ל-30% הוחלה דווקא על בעלי מניות מהותיים, אלה המעורבים בניהול העסק ואלה הנוטלים את הסיכון לכישלונו או להצלחתו של העסק. מנגד, משיכת רווחים בבעלות פסיבית, כמו קבלת דיבידנדים מחברות הנסחרות בבורסה, נשארה ברמה של 25%.
ייתכן שמשיכת רווחים אינה הגורם המרכזי לירידת היקף ההשקעות, אבל היא מתווספת לשורה של עשרות הכבדות המוטלות חדשות לבקרים על המגזר העסקי - באמצעות חוקים חדשים, דרישות לדיווחים, רגולציה שופעת ועוד.
הממשלה מנותקת מהמגזר העסקי - ותשובתו של שטייניץ לשאלה מדוע ירדו ההשקעות, היא ההוכחה לכך. הניסיון לטפל בירידה בצמיחת המשק אינו יורד לשורש הבעיה, אלא מטפל רק בסימפטומים. אם היצוא התעשייתי ירד, מזרימים תקציבים כדי לנסות ולסייע ליצוא התעשייתי. זאת, על אף שמיליארדים רבים, בדרך של הטבות-מס, כבר מוענקים דרך חוק עידוד השקעות הון.
כיום בולטת במדינה ההיעדרות של ראייה כוללת של המשק על הבנת בעיותיו. זה המקום לצטט אחת מאמרותיו של וינסטון צ'רצ'יל: "יש כאלה הרואים במגזר העסקי הפרטי, טרף שיש לצודו; ויש כאלה הרואים בו פרה שיש לחולבה; אך רק מעטים מבינים שזהו הסוס המושך את העגלה".
בהשאלה נומר, כי בתזמורת הכלכלית ישנם כינורות, קונטרבס, חלילים ועוד, אך נעדר המנצח דמוי זובין מהטה. שורש הבעיה הוא בהריסת המוטיבציה של בעלי-עסקים לבנות ולפתח עסקים, כתוצאה ממאסה של הליכים, ששילובם יחד הביא לתוצאה השלילית הזו.
כל עוד הממשלה תישאר מנותקת מהמגזר העסקי, ולא תבין יותר לעומק מה הן הסיבות לירידה בהשקעות ובמוטיבציה לפיתוח ולהקמת עסקים בישראל, אין סיכוי שמצב זה ישתנה.