שאול אלוביץ / צילום: רפי קוץ
"פרשת בזק ו-yes" שנחשפה בחודש האחרון זעזעה את המשק באופן התרחשותה ובזמן הממושך שנדרש לרגולטור, רשות ניירות ערך, להתחקות אחריה ולחשוף אותה לציבור. פרשה זו מתווספת למקרים נוספים שפורסמו בחודשים האחרונים, עד שנדמה כי מגמת החמדנות של נושאי משרה ובעלי שליטה לא מעטים, הולכת וגוברת ואינה יודעת שובע.
למרבה הצער, הגשתן של תביעות נגד בעלי שליטה וחברי דירקטוריון, המטילות עליהם אחריות אישית על כך שהתרשלו ולא מילאו את תפקידים נאמנה, טרם נותנת את אותותיה, כנראה גם בשל הענישה הבלתי מספקת של מבצעי עבירות אלה.
במקרה של בזק, מדובר בבעל שליטה שבהחלט מסוגל לעמוד בחובותיו, ולא כזה שמגיע להסדר חוב או לפשיטת רגל כפי שראינו ב"פרשת פישמן" או באפריקה ישראל. מדובר בעבירות שלפי הפרסומים, נראות כמעשים פליליים חמורים לכאורה. בעלי תפקידים ובעל השליטה פעלו בדרכים לא כשרות לכאורה, כדי לדאוג לכיסם האישי על-חשבון ציבור המשקיעים הרחב. אם אכן יתברר כי אלה הם הדברים, הענישה במקרים כאלה חייבת לכלול תקופת מאסר, כיוון שזו הדרך שתוכל להרתיע מרדיפת בצע-כסף.
רמת האחריות הנדרשת מכל הדירקטורים, כולל הדח"צים, ברורה וידועה; ולכן ניתן לצפות מדירקטוריון של חברה ציבורית לפעול אך ורק לטובת אינטרס החברה, ללא משוא-פנים, כשהוא רואה לנגד עיניו גם את כלל הציבור המושקע במניותיה, כמו שדורש מהם גם החוק. אז כיצד מגיעים למצב שבו כל חברי הדירקטוריון, למעט אחד, מתיישרים עם רצונו של בעל השליטה ומפקירים את טובת החברה ובעלי כל מניותיה?
הייתכן שדירקטורים בבזק לא ידעו או לא הבינו את תפקידים? או שהם אינם בעלי הכישורים המתאימים לכהן בדירקטוריון כזה, ולכן פעלו בניגוד למצופה מהם? תמוה - כי בבזק כיהנו ומכהנים דירקטורים שהם מטובי אנשי העסקים בישראל ובעלי הניסיון הנדרש, ובכל זאת, רק דירקטור אחד, רמי נומקין, שישב במועצת המנהלים כדירקטור מטעם העובדים, ביצע על-פי הפרוטוקולים שפורסמו את תפקידו כנדרש.
כדי לקבוע כי דירקטור פעל כנדרש, יש לבחון האם הוא התריע בכל פעם שבה זיהה כי עשויה להיות פגיעה בביצוע פעולה או עסקה באינטרס הציבור המחזיק במניות החברה; האם הוא תישאל ותיחקר את הנושאים העומדים להחלטה, האם דרש בחינה נוספת ובדיקת חלופות לעסקה המוצעת, האם התעקש לקבל חוות-דעת מקצועיות, כלכליות ומשפטיות מגורמים חיצוניים, שלדעתו נחוצות כדי לוודא שהעסקה נבחנה כראוי, באובייקטיביות ובאופן בלתי תלוי לחלוטין.
על-פי הפרסומים, הדירקטור נומקין אכן פעל באופן יוצא דופן וניסה לשכנע את הדירקטוריון לבצע פעולות נוספות לבחינת כדאיותה ונחיצותה של העסקה עם בעל השליטה שאול אלוביץ'. אולם כל יתר הדירקטוריון חשב אחרת, והעסקה אושרה ברוב קולות. למרות התנגדותו, ואף שהעסקה יצאה לפועל, נותר נומקין לכהן בתפקידו.
ניתן להניח כי אילו נומקין לא היה מסתפק בהרמת ידו כמתנגד לעסקה, ובעקבות החלטת הדירקטוריון שמנוגדת לדעתו היה גם מבצע פעולה אקטיבית של התפטרות, היה הדבר מהווה מעשה דרמטי בעל השלכות מרחיקות לכת. שכן פעולת התפטרות, דיווחה לרשות ניירות ערך ופרסומה לציבור, לרבות סיבתה, הייתה מעוררת גלים, וייתכן כי העסקה הייתה משתנה או לא מתבצעת.
ההמלצה הגורפת לדירקטורים מעורבים, לוודא רישום מדויק של פרוטוקולים בזמן אמת, תשרת את נומקין בפרשת בזק, אולם לא בטוח שיהיה די בכך כדי לפטור אותו מאחריות, מכיוון שקיימת כבר פסיקה על כך שהתנגדות דירקטור בהצבעה לא פוטרת אותו מאחריות בעת תביעת רשלנות.
אף שאנו עדים לגל אירועים שבהם נחשפים מחדלים של מועצות מנהלים, נראה כי עדיין לא חלחלה ההבנה שתפקיד הדירקטור טומן בחובו אחריות רבה, ושלא ניתן ליהנות מהמעמד ומהשכר הנלווים אליו ללא יכולת למלא אותו כראוי.
נקווה שחשיפת מקרים כאלה, של עבירות על החוק, לרבות ענישה ביד קשה, אם יוכח כי התקיימו מעשים פליליים חמורים, ישפרו משמעותית את תפקוד הדירקטורים כשומרי-סף ויביאו לכך שרק המתמודדים הראויים ביותר לכהונה יתמנו לתפקיד.
■ הכותב מכהן כדירקטור בלשכת רואי חשבון ובחברות ציבוריות.