בן ציון סוקי/ צילום: תמר מצפי
איש העסקים בן ציון סוקי ישלם 16 מיליון שקל לאנשי העסקים ניסים ביטון ומישל אבידן בגין הפרת הסכם השקעה במלון מדיסון בניו-יורק - כך קבע אתמול (ד') בית המשפט העליון, אשר דחה את ערעורו של סוקי על הכרעת בית המשפט המחוזי שחייב אותו לשלם את חובו לביטון ואבידן בהתאם להסכם בין הצדדים, במסגרתו התחייב לשלם להם סך של 4.5 מיליון דולר תמורת מניותיהן בחברה אמריקאית המחזיקה את המלון בניו-יורק.
סוקי, איש עסקים ישראלי מתחום הנדל"ן המתגורר במנהטן, נחשב למקורבו של הרב פינטו ואיש סודו. התביעה נגדו הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז במאי 2014 על-ידי אנשי העסקים ביטון ואבידן, שטענו,כי סוקי חייב להם 16 מיליון שקל בגין הפרת הסכם ההשקעה במלון מדיסון.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין איתן ארז ויואב בן-פורת, נטען כי באוגוסט 2008 התקשרו ביטון ואבידן בעסקת רכישה של מלון מדיסון, הממוקם בשדרות מדיסון בניו-יורק, במסגרתה רכשו 18% מהבעלות על המלון תמורת 4 מיליון דולר. בתקופה זו החזיק סוקי במלון באמצעות חברת מדיסון הוטל, בה הוא שימש בעלים ומנהל יחד עם יוסף בר-מוחא.
כנטען, כחצי שנה לאחר מכן, בעקבות מחלוקות בין הצדדים, נחתם מסמך חדש בין הצדדים, לפיו ביטון ואבידן יקבלו 2% נוספים מסך הון המניות של המלון ויהיו הבעלים של 20% מהזכויות במלון. בהמשך, נטען, בעקבות מחלוקות נוספות בין הצדדים - כמו גם בדיקות חשבונאיות שערכו ביטון ואבידן, מהן עלו תהיות על אופן ניהול החברה והמלון - זומנו הצדדים לישיבת "בוררות" בביתו של הרב פינטו באשדוד, על-מנת ליישב את הסכסוך.
הישיבה התקיימה באפריל 2012, ובמהלכה הוסכם, על-פי התביעה, כי סוקי, באופן אישי, ירכוש את אחזקותיהם של ביטון ואבידן במלון תמורת סך של 4.5 מיליון דולר. ואולם, לפי התביעה, עד היום לא שילם סוקי את הסכומים שנקבעו. בתביעה צוין עוד כי כיום פועל המלון תחת נאמן מטעם בית משפט בארה"ב, וזאת עקב חובות שנצברו לטובת בעלי משכנתאות.
מנגד טען סוקי, באמצעות עורכי הדין ארנון גיצלטר וגיל בניאס, כי מדובר בתביעת-סרק קנטרנית, שמאחוריה עומד ניסיון שימוש לרעה בבית המשפט, אגב ניסיון להלך עליו אימים, בדרכים פסולות של הפחדה ואיומים.
לטענת סוקי, בינואר 2009, בעקבות שיפוצים, נסגר המלון לתקופה מסוימת וצבר חובות משכנתא וחובות נוספים. בעקבות זאת, נטען, נכנסה חברת מדיסון הוטל להליך של חדלות פירעון בארה"ב ולהקפאת הליכים, וסוקי ובר-מוחא מימנו את החברה בסכומים ניכרים באותה תקופה. מנגד, נטען, התחמקו אבידן וביטון - שהיו כבר שותפים במלון - מאחריותם לחובות החברה ואף פעלו נגדה בתקופת ההקפאה.
בפגישה בביתו של הרב פינטו, טוען סוקי, הוא "אולץ" לחתום על ההסכם שבגינו הוגשה התביעה נגדו, לאחר שימוש "באמצעים בלתי כשרים, בתואנות שווא ובלחצים המגיעים לגדר עושק ואילוץ" מצד אבידן וביטון. כתוצאה מכך, טוען סוקי, ההסכם אינו מחייב ונטול תוקף משפטי. המסמך, לטענתו, "נחתם על-ידיו תחת איומים ממשיים, כולל איומים פיזיים על חייו".
הרב פינטו עצמו זומן לעדות בבית המשפט המחוזי (כשהוא היה בעיצומו של הליך פלילי נגדו, בפרשת השוחד לתנ"צ אפרים ברכה), שם מסר כי "ניסים ביטון חיפש איפה להשקיע את הכסף שלו, לאחר שמכר את חברת יד יצחק, שאני הייתי נגד זה, אז אמרנו לו 'לך תחפש באמריקה'. כל השאר זה מילים ריקות. כל המילים על כך שהרב חייב אותנו להשקיע... ברגע שהרב משתדל ועושה כל מה שהוא יכול לטובת אדם, אז כל הדיבור והנפילה וההתלהטות עלי אינה מקובלת. ממני אי-אפשר לסחוט שאני אסחט את בנצי (סוקי - א'ל"ו) לעשות מה שרוצים", העיד. "בנצי חיפש משקיעים (למלון מדיסון - א' ל"ו), והיו לו משקיעים, ואז ביטון חיפש להשקיע. זאת הייתה עסקה מצוינת... המלון היום הכפיל את עצמו פי שלושה".
ביוני אשתקד דחה השופט יחזקאל קינר מבית המשפט המחוזי בלוד את טענותיו של בן ציון סוקי פסק הדין וחייב אותו לשלם 16 מיליון שקל לאביטן וביטון בגין החוזה שחתם עמם. סוקי ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, אך, כאמור, ערעורו נדחה. שופטי העליון ניל הנדל, נעם סולברג ואורי שהם קבעו כי "עילת הכפייה, שמטרתה להביא לביטול החוזה, כרוכה במשוכה גבוהה, עובדתית ומשפטית. לא מצאנו כי המערער ביסס טענה זו".
עוד ציינו השופטים כי רכיבים עובדתיים שעומדים בליבת הטיעון של סוקי כלל לא נטענו במהלך המשפט, ועד לשלב הסיכומים. "אכן, רב הנסתר על הנגלה ביחסים המלאים בין הצדדים. אך מכאן ועד להוכחת עילה כאמור - שמצדיקה ביטול חוזה - רב המרחק. לא די בטענה כי החוזה נטול היגיון כלכלי, מבחינתו של המערער, כדי לבסס את טענת הכפייה. הרי ככלל, ובפרט במקרנו, נימוקים רבים, ואף לבר כלכליים, עשויים להסביר את נכונותו של פלוני לבחור לחתום על חוזה.
"פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק. הוא מתייחס כדבעי לטענות שנטענו. לא מצאנו להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידו. בכוח היחסים בין הצדדים לחוזה להסביר את נכונותו של המערער לכרות את החוזה בתנאים שבהם נכרת. על סמך אלה לא נפלה כל טעות משפטית במסקנה לפיה המערער חייב בקיום החוזה כפי שנקבע".