סיפור אהבה בין עובדת ניקיון אילמת ואיש-דג שנכלא באמזונס ומובא למתקן כליאה סודי בימי המלחמה הקרה, הוא הסרט המוביל במספר המועמדויות לפרס האוסקר השנה, ורבים אפילו חוזים שיהיה הזוכה הגדול של הטקס. זה נשמע מעט מופרך, אבל זו האמת. "צורת המים", מין גרסה מודרנית מסוגננת לסרט האימה הקלאסי "היצור מהלגונה השחורה", יצא מנצח מפסטיבל ונציה האחרון ושחה נגד הזרם עד לאולימפוס ההוליוודי.
על החזון האמנותי המרהיב והסיפור יוצא הדופן הזה אחראי הבמאי המקסיקני גיירמו דל טורו ("המבוך של פאן", פסיפיק רים"), שהשתמש ברומן וזרק פנימה גם קווי עלילה שעוסקים בהומופוביה וגזענות, כדי שחלילה לא נפספס את נקודת המבט ההומנית. מה שהיה יכול לעבור כמעשייה דידקטית ומעט ילדותית, הופך בידיו של דל טורו לסרט שבו כמעט כל רגע עוצר נשימה ביופיו, ובזכות צוות השחקנים שלו, גם מצליח לחנוק את הגרון מהתרגשות מדי פעם.
את אלייזה האילמת מגלמת השחקנית הבריטית סאלי הוקינס ("יסמין הכחולה") באחת מהופעות השנה. ללא מילים היא מצליחה להעביר עולם שלם, לקרב אותנו לדמותה ולעורר רגשי הזדהות שמהדהדים לכל אורך הצפייה. היא נתמכת על-ידי שלושה משחקני האופי הטובים ביותר כיום - ריצ'רד גנ'קינס כשכנה המבוגר והבודד, מייקל שאנון בתפקיד מצמרר כסוכן ממשלתי סדיסט ומייקל סוטלברג (שאותו אפשר לראות גם ב"קרא לי בשמך" ו"העיתון" המוקרנים באולמות השכנים) כמרגל רוסי. תפקיד היצור ניתן לשחקן דאג ג'ונס, המוכר היטב בעיקר לחובבי האימה בעקבות ליהוקיו התכופים לתפקידי רוחות ושדים. אלו מצליחים לטעת אנושיות רבה בסיפור החד ממדי והנאיבי של דל טורו, ומעניקים לו רבדים רבים יותר ממה שיש על הנייר.
עוד ברשימת הניצחונות של הסרט אפשר למנות את המוזיקה הנהדרת של אכלסנדרה דספלה ("מלון גרנד בודפשט"), הצילום והעיצוב, שמזכירים את עולמו הקולנועי של הבמאי הצרפתי ז'אן-פייר ז'נה, כמו "דליקטסן" והלהיט "אמלי". "צורת המים" הוא מכתב אהבה לאנשים ולקולנוע, והלב הענק שבמרכזו פועל כזריקת הרדמה לציניות המוטבעת בנו. מכיוון שהוא גם מציע חוויה ויזואלית מהממת, קל להמליץ עליו ולהכתירו כאחד הסרטים הטובים ביותר שמוקרנים כעת.
