בימים אלה הולכת ונשלמת הקמתו של פארק מוטורי חדש באזור שדה-תימן ליד באר שבע, שבמרכזו מסלול מרוצים וניסויי נהיגה בסטנדרט בינלאומי. עבור מי שראה במהלך השנים כיצד מתנפץ חלום הספורט המוטורי הישראלי על אין ספור מחסומי בירוקרטיה והבטחות שווא, מדובר בלא פחות מחזון אחרית הימים. אפילו עכשיו אנחנו עדיין מאמצים גישה זהירה, ונאמין רק כשנראה את זה מתרחש בפועל (טפו טפו). אבל אם וכאשר, המסלול עשוי להעניק דחיפה משמעותית למכירות בפלח המצומצם של רכבי ספורט אמיתיים בישראל. לראשונה יוכלו בעליהם של אלה להשתמש בהם לתכלית שלשמה תוכננו, ולא להסתפק רק בסיפוקים חזותיים, אקוסטיים וחברתיים.
אחת הבולטות והנגישות, יחסית, בקטגוריה האקזוטית הזו היא הפורשה קאיימן. העיצוב החיצוני שלה לא מותיר ספק לגבי הייעוד: ה"718 קאיימן", השם שניתן לדור החדש, היא מכונית קומפקטית שחובקת את הכביש, וכל מילימטר בעיצוב שלה תוכנן לייצר ריגושים. כמו ב-911 יש לה גג דמוי טיפה, כנפיים עגלגלות בארבע פינות וזנב שופע קימורים. הכל מרוכז, תמציתי ואגרסיבי, ואם מוסיפים לתמונה גם כונסי אוויר צדיים וגלגלי ענק, מקבלים עיצוב שייראה קלאסי ונחשק גם עוד 20 שנה.
תא הנוסעים לא מיועד למפונקים. כדי להיכנס אליו צריך להתכופף, לעבור על מפתן רחב ולהידחק למושבים שיאתגרו (מאוד) בעלי מידות חריגות לאורך או לרוחב. סביבת הנהג חדה, מינימליסטית ונקייה מהתחכמויות עיצוב או מסממני פאר מוחצנים, יש מושבי ספורט חובקים, לוח מחוונים קלאסי של פורשה, שעון עצר בולט, וצגי נתונים שמספקים את המידע ההכרחי. כמובן, כל העסק עטוף בעור, בחומרי דיפון באיכות גבוהה ביותר, אבל ברור שלא זה המוקד. חלל האכסון בתוך התא מזערי ממש.
תנוחת הישיבה קרבית, קרובה לאספלט, ומכניסה את הנהג לאווירה הנכונה, ואם גם זה לא מספיק צריך רק לסובב את "מפתח" ההתנעה, שנמצא משמאל לנהג, כמקובל בפורשה. הסיבוב מעורר לחיים מנוע 4 צילינדרים חדש ומוגדש, שממוקם במרכז הרכב, צמוד לגב המושבים. בטרם יתחילו טהרני פורשה להתלונן על שני הצילינדרים שנגזלו מהם, נמהר לציין שארבעת הצילינדרים מייצרים הרבה יותר כוח ומומנט מאשר המנוע היוצא.
ברכב המבחן שלנו, בגרסת קאיימן S, מדובר על מנוע 2.5 ליטר עם 350 כ"ס ו-43 קג"מ, שמשודך לתיבת הספורט האוטומטית של פורשה ורתום למשקל עצמי של קצת פחות מ-1.4 טון. זהו אחד המנועים הקולניים ביותר שבהם נתקלנו לאחרונה. הוא מציף את התא בפס-קול, שנע בין בריטון סמכותי לשאגת מפלטים בליווי שריקת מגדשים. זה מצוין ליצירת אווירה לאחר צהריים של פורענות על מסלול נירנבורגרינג, אבל קצת פחות ידידותי בשיוט ארוך על כביש החוף העמוס או כשאתם חולפים ליד ניידת של משטרת התנועה ומנסים להוריד פרופיל.
כצפוי, הביצועים של המנוע נפיצים. התאוצה מאפס ל-100 אורכת 4.4 שניות בלבד, אפשר להגיע (תיאורטית) ל-285 קמ"ש, תגובת הדוושה מיידית בכל קשת הסל"ד, התיבה מעלה ומורידה הילוכים בקצב מסחרר ותאוצות הביניים ברוטליות. בדיוק כשהתחלנו לחשוב שכל העסק קצת גדול על כבישים ציבוריים, גילינו את "מתג הפלאים" על ההגה. לחיצה עליו משחררת את המגבלות האלקטרוניות ממגדשי הטורבו למשך כמה שניות ויוצרת אפקט של פתיחת מבערים - ולא משנה באיזו מהירות שייטתם קודם.
וישנה כמובן השלדה. מנוע מרכזי הוא עסק מורכב מבחינה הנדסית, אבל מעניק לרכב חלוקת משקל מושלמת ותגובה חדה לא רק לפקודות ההגה אלא גם לפקודות הדוושה. בקיצור, גן עדן להחלקות זנב, סלאלומים ושאר מושגים מעולם המסלול, שתוכננו על ידי מהנדסים שאוהבים לנהוג עבור לקוחות מאותו סוג.
קאיימן בסיסית עם מנוע 2 ל' עולה 468 אלף שקל וגרסת ה-S "שלנו" עולה 575 אלף. לא זול, אבל מכיוון שהיא מספקת ריגושים של מכוניות אקזוטיות שעולות פי 3, זה סוג של מחיר מציאה. לא נופתע אם מתישהו ניתן יהיה לשכור נהיגה במכוניות כאלה לכמה שעות על מסלולי המרוצים המתהווים שלנו. טפו טפו טפו.