פייסבוק / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
אלון (שם בדוי), רק ניסה למשוך את תשומת-לבה של דנה (שם בדוי) באמצעות הודעה פרטית ששלח לה באפליקצית היכרויות. הוא ניסח הודעה כדי לשבור את הקרח, וכתב לה כך: "הי דנה, ככה נדע אם אנחנו מתאימים - על מה את חושבת כשאת שומעת את המילה אקסל? (1) תוכנה לעיבוד (2) משקה אנרגיה (3) מידת בגדים (4) אקסל רוז"?.
אלון שלח את ההודעה והמתין בציפייה לתגובה. מה שהוא לא תיאר לעצמו זה שבמקום תגובה, הוא ימצא צילום מסך של ההודעה ששלח לצד תמונתו באפליקציית ההיכרויות, מפורסם בקבוצת פייסבוק ציבורית, המונה עשרות אלפי חברים.
אלון נדהם לגלות, באמצעות מכר שהסב את תשומת-לבו, כי צילום המסך פורסם בקבוצת הפייסבוק הפופולרית "שיח פמיניסטי", המונה כיום יותר מ-34 אלף חברים, במסגרת קולאז' צילומי מסך של הודעות פרטיות שפרסמה דנה. אל התמונות צירפה דנה את ההקדמה הבאה: "טוב נראה לי שהגיע הזמן לשתף אתכן בלקטים שאספתי במהלך התקופה האחרונה... מוזמנות לשתף את האהוב עליכן. תהנו. אגב לא מחקתי שמות כי... לא אכפת לי כל-כך".
לצד צילום המסך של ההודעה מאלון, פורסמו צילומים של הודעות רבות אחרות שנשלחו אל דנה על-ידי גברים אחרים, אשר חלקן בוטות מאוד בתוכנן. כך לדוגמה, כתב לה גבר אחר שפנה אליה באמצעות אותה אפליקציית היכרויות: "את יודעת מה אומרים על בנות שצובעות את השיער בכמה גוונים?... לא רוצה לדעת?... אתן הכי טובות שיש כשזה מגיע למיטה מניסיון... את מסכימה איתי? הקטע הוא שקשה למצוא כמוכן". לצד הפנייה הזאת, הוצגו צילומים של הודעות בוטות אף יותר.
אלון הפגוע החליט לתבוע את דנה בתביעת דיבה ולדרוש ממנה פיצוי של 100 אלף שקל. במסגרת תביעתו, שהוגשה על-ידי עו"ד יוסי מלכה, טען אלון כי "הפירוט בוטה, המעליב והמשפיל אשר בחרה הנתבעת להעלות למדיה בפני רבים - פגעו בתדמיתו, בשמו הטוב ונוספים". עוד נטען כי הנתבעת ניסתה לשייך את אלון לקבוצה של גברים אחרים, שבחרו להתנסח בגסות-רוח, תוך פרסום תמונתו והודעתו לצד צילומי המסך של תמונותיהם והודעותיהם של אותם גברים.
עוד צוין בכתב התביעה כי העובדה שבחרה דנה לציין בפוסט שפרסמה כי היא לא מחקה את השמות של הגברים "כי... לא אכפת לי כל-כך", מלמדת על ההבנה שלה כי הפרסומים עלולים לגרום לפגיעה באותם גברים ובשמם הטוב, ומכאן ניתן ללמוד על כוונת זדון מצידה, המצדיקה את הכפלת הסעד הכספי לפי חוק איסור לשון הרע - מ-50 אלף שקל ל-100 אלף שקל.
אלון ציין בתביעתו כי הפרסום הנדון "גרם, גורם ויגרום לתובע קושי רב בהמשך חייו ופגיעה בביטחונו העצמי במציאת בת זוג לחיים - יובהר כי התובע סגר עקב הפרסום את כרטיס המשתמש שלו באפליקציית ההיכרויות", ובהמשך ציין כי "הפרסומים גרמו ויגרמו לתובע בעתיד עוגמת-נפש ובושת-פנים קשה".
דנה טענה להגנתה, באמצעות עו"ד אלי תגר, כי "התובע טוען כי שמו הטוב נפגע מהדברים שהוא עצמו כתב על עצמו", ובהמשך נכתב: "התובע חש שלא בנוח מהעובדה שכאשר כתב את אשר כתב ברשת החברתית, הפכו דבריו לנחלת הכלל", ולכן לשיטתה אין בפרסום המדובר "בכדי להקים לו עילות תביעה ו/או זכויות לקבלת סעדים כלשהם נגד הנתבעת".
הזמינה את הקוראות לשפוט
השופטת כרמית בן-אליעזר מבית משפט השלום בראשון-לציון קבעה כי מכיוון שאין הכרח שלשון הרע תבוטא במישרין, והיא יכולה גם להשתמע מהפרסום או מנסיבות חיצוניות לפרסום - ניתן עקרונית לקבוע כי גם פרסום שלא כלל אמירה במישרין על הנפגע, ייחשב ללשון הרע.
שאלה נוספת שהציגה השופטת היא האם ניתן להטיל אחריות בגין לשון הרע על פרסום של דברים שכתב הנפגע בעצמו, והובאו בשם אומרם. בן-אליעזר החליטה להשאיר שאלה זו ללא הכרעה עקרונית, שכן היא מצאה כי ממילא לא היה בפרסום הנדון כדי להשפיל או לבזות את התובע.
בן-אליעזר הסבירה כי "עיון במכלול הנסיבות מוביל לדעתי למסקנה כי הגם שיכול והיה בפרסום כדי לפגוע בתובע במובנים אחרים, האדם הסביר הקורא אותו אינו מוצא בו דברים העלולים להשפיל את התובע או לעשותו ללעג ולבוז".
עוד הוסיפה השופטת כי "באיזון למול חופש הביטוי וחירות המחשבה המוקנים לנתבעת, סברתי כי הפרסום אינו חוצה את גבולו של פרסום שצריך להיות מוגן במסגרת חופש הביטוי, ואין הוא מהווה פרסום לשון הרע שהחוק נועד לחול עליו".
עוד ציינה השופטת כי הנתבעת לא הכתירה את מקבץ התמונות שפרסמה בכותרת מסויימת, ו"המלל שצורף לפניות הזמין את הקורא (ובעיקר את הקוראת) לשפוט", וכן כי מגוון ההודעות שפורסמו, שחלקן סתמיות וחביבות, וחלקן בוטות ומכוערות - "שולל את המסקנה כי מדובר בפניות שהושמו כולן תחת כותרת בלתי כתובה ובלתי מפורשת אחת המתייגת את כולן באותו האופן".
למרות שהתובעת קיבלה תגובות רבות מחברות הקבוצה שקראו לה למחוק את הפוסט, לאור העובדה שהוא כולל פרסומים של שיחות עם גברים שכתבו לה בצורה מכבדת (מה שאכן הוביל למחיקתו של הפוסט 20 דקות בלבד מרגע פרסומו), קבעה השופטת שלא ניתן להסיק מכך כי מדובר בפרסום המתפרש באופן שלילי על-ידי הקוראים, אלא כי "ההיפך הוא הנכון, מסתבר כי הקורא הסביר - למעשה הקוראת הסבירה - אכן ידעה לשפוט, משהובאו הדברים בשם אומרם, מי ראוי לגינוי ומי לא".
לאור כל זאת, השופטת בן-אליעזר דחתה את התביעה, תוך שהיא קובעת כי לא מדובר בפרסום לשון הרע, ולכל הפחות לא בפרסום כזה "שראוי להטיל אחריות בגינו מכוח החוק".
יחד עם זאת, השופטת ציינה בסוף פסק הדין כי מכיוון שהתרשמה "כי אכן היה בדברים שפרסמה הנתבעת כדי לפגוע בתובע פגיעה של ממש", היא החליטה שלא לחייב אותו בתשלום הוצאות כנהוג.
עו"ד אלי תגר, שייצג את הנתבעת בהליך, מסר ל"גלובס" כי "ראוי שכל אדם אשר עושה שימוש ברשת חברתית יהיה ער לכך שניתן לעשות שימוש בדברים אותם כתב ללא כל הגבלה, וטוב עשה בית המשפט שדחה את הטענה שפרסום כלשהו מהווה לשון הרע גם אם רגשותיו של הכותב נפגעו, שהרי מה היא רשת חברתית אם לא מקום לביטוי רגשות של העושים בה שימוש. יחד עם זאת, לא מקובלת עליי פסיקתו של בית המשפט, לפיה בגלל פגיעה ברגשותיו של התובע לא נפסקו לנתבעת הוצאות משפט למרות דחיית התביעה".
דין פוסט, דין לייק ודין שיתוף
רשת הפייסבוק הפכה מזמן לזירה של פרסומים, העומדים במרכזן של תביעות משפטיות מסוגים שונים. תביעות דיבה הן הנפוצות במסגרת ההליכים האזרחיים שבין אדם "לחברו", זאת לצד הליכים פליליים רבים שמנהלת המדינה בשנים האחרונות, בשל פרסומים ברשת הפייסבוק הנחשבים לפרסומים המסיתים לאלימות או לטרור.
לצד התביעות ה"קלאסיות" של אנשים שראו עצמם נפגעים מפרסומים של אנשים אחרים שתפסו תאוצה 'ויראלית', וזכו לחשיפה של קהל רב, נדרשים השופטים מפעם לפעם להכריע בתת-סוגיות הקשורות לפרסומים מסוג זה.
כך לדוגמה כבר נקבע בעבר כי דין פרסום מלל מקורי, אינו כדין סימון "לייק" לפרסום של אדם אחר, או שיתוף הפרסום, מבלי שהמשתף הוסיף לפרסום מלל נוסף משלו.
במקרה אחר נקבע כי גם מלל שנכתב בהודעה פרטית, שנשלחה לעיני הנמען בלבד, יכול להיחשב כלשון הרע במקרה שצד שלישי עליו "ריכלו" שני הצדדים להודעה, נחשף לתוכנה, ונפגע מתוכן הדברים. באותו המקרה נדרש כותב ההודעה הפרטית לשלם לנפגע פיצוי בגובה 9,000 שקל, מאחר שהשופטת מרב בן-ארי, מבית משפט השלום בתל-אביב, מצאה כי ההודעה עונה על ההגדרה של "פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע: "אמנם אין מדובר ב'פוסט' אשר מפורסם לעיני כל, אלא בהודעה פרטית, אולם לפי הגדרת החוק, המדובר בהודעה אשר הייתה מיודעת לאדם, זולת, והיא הגיעה לאותו אדם - ומכאן שההודעה נופלת להגדרת 'פרסום' שבחוק".
סוג נוסף של תביעות דיבה הוא מקרים בהם גולשים סכסוכים אישיים ולעתים אפילו משפחתיים, לפסים של פרסומים ברשת הפייסבוק. במקרה מסוים נדרשו בני זוג לפצות קרובת משפחה אותה השמיצו, בסכום של 250 אלף שקל, וקרובת משפחה אחרת שרק שיתפה את הפרסומים המשמיצים, נדרשה לשלם לנפגעים פיצוי בסך 25 אלף שקל.