סלקום TV מועמדת בולטת, כיוון שנסמכת כבר כיום עלה מערך
יותר מ-200 אלף בתי-אב, מרביתם משפחות צעירות בגילאי 25-45, נהנים משירותי טלוויזיה אינטרנטית תמורת סכום חודשי נמוך יחסית של 29-99 שקל. לעומתם כ-1.4 מיליון בתי-אב, חלקם הגדול אזרחים ותיקים ומבוגרים, עדיין מנויים בחברת הכבלים הוט ובחברת הלוויין yes ומשלמים מחירים גבוהים שנעים סביב 200-280 שקל בחודש.
עם כניסת הטלוויזיה האינטרנטית הזולה לישראל, לפני כ-3 שנים, ניתן היה לצפות שהיא תחולל מהפכה בשוק, ומאות-אלפי מנויים ינטשו את yes והוט היקרות ויעברו אל החברות החדשות. אלא שבניגוד למה שקרה בשוק הסלולר עם כניסתם של מפעילים חדשים וזולים (גולן טלקום והוט מובייל), מרבית מנויי הטלוויזיה נשארו בחברות הכבלים והלוויין, ולא עברו לחברות זולות, כמו סלקום TV, פרטנר TV וסווינג TV. זאת כנראה בגלל כשל שוק שמונע את המעבר של אנשים מבוגרים שאינם בקיאים ברזי הטכנולוגיה והאינטרנט.
המרוויחים העיקריים מכניסת הטלוויזיה האינטרנטית הזולה לישראל הם צעירים בני דור ה-Y, אלה שמכונים "המילניאלס" או "בני דור המסכים". הם נולדו בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 וגדלו היישר אל מסכי המחשבים, הטלפונים הסלולריים והחיבור התמידי לאינטרנט. הם רגילים לצרוך תכנים וסרטי וידאו על גבי מסכי המחשב והטלפון שלהם, ואינם זקוקים לחבילות שמציעות חברות הכבלים והלוויין.
הטלוויזיה האינטרנטית מציעה למצטרפים מגוון רחב של ערוצים (קשת, רשת, כאן, 9, 10, 20, 24, ועוד), סרטים, סדרות, שידורי ספורט ושירותי VOD, שניתן לצפות בהם גם במסכי הטלוויזיה, גם במחשב וגם בטלפון הסלולרי. זאת תמורת דמי מינוי נמוכים ב-50%-80% ממחירי המינוי לכבלים וללוויין.
הראשונה שזיהתה את הפוטנציאל המסחרי בשוק הטלוויזיה האינטרנטית בישראל, הייתה חברת הסלולר סלקום שחיפשה תחומי עיסוק חדשים. החברה יצאה לשוק בתחילת 2015 באמצעות החברה-הבת סלקום TV. מאוחר יותר הצטרפה לשוק גם חברת פרטנר TV, שמציעה מגוון רחב של ערוצים ב-69 שקל לחודש.
בתחילת 2016 הגיע לשוק הישראלי הדובדבן שבקצפת: נטפליקס האמריקאית שמספקת למנוייה שירותי סטרימינג במחיר של 30-50 שקל בחודש. במקביל הצטרפו לתחרות שירותי סמארט של טריפל C, במחיר של 50-60 שקל בחודש, וסטינג TV של חברת הכבלים yes, שמציעה מגוון חבילות במחירים בין 29-99 שקל בחודש.
חברות הכבלים והלוויין, שחששו מנטישה של מאות אלפי לקוחות שיעברו לטלוויזיה האינטרנטית, הוזילו רק במקצת את התעריפים שלהן. הוט, לעומתן, הוזילה תעריפים רק ללקוחות שפנו אליה מיוזמתם. מחירים אלה עדיין גבוהים פי שניים ויותר ממה שמשלמים אלה שעברו לטלוויזיה האינטרנטית.
מי שממשיכים לשלם את המחירים הגבוהים של yes והוט, הם בעיקר כל המנויים שלא מסתדרים עם טכנולוגיה וחוששים ממה שקשור לאינטרנט ולמסכים מתקדמים. מדובר בשכבות החלשות, במבוגרים, באזרחים ותיקים וכיו"ב, וזהו "כשל שוק" לאוכלוסייה זו.
כדי להתגבר על כשל השוק שנוצר, משרד התקשורת חייב להתערב ולצאת במסע הסברה שיציג לציבור הרחב את מגוון האלטרנטיבות הזולות הקיימות כיום בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית. זאת, תוך דגש על קלות ההפעלה של הטלוויזיה האינטרנטית, שאינה שונה או מסובכת מההפעלה של הוט או yes. אם משרד החינוך יצא במסע הסברה לעידוד לימוד 5 יחידות מתימטיקה, אין סיבה שמשרד התקשורת לא ייצא במסע דומה לעידוד הורדת יוקר המחיה בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית.
■ הכותבת היא חברת סגל ומרצה בבית הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.