בן יפת מנצח על אירוע קוללם במגדל דוד / צילום: טלי רז
א יך המנון נולד? דמיינו 700 איש עומדים על רקע מגדל דוד וחומות ירושלים ושרים יחד, בשלושה קולות, בשלוש שפות, את השיר ONE LOVE של בוב מארלי. והאנשים הם משלוש הדתות - יהודים, נוצרים ומוסלמים - וזה קורה בשעות הקטנות של הלילה, אחרי 45 דקות של חזרות, עם מנצח שזה עתה פגשו. משלבים קולות עם אנשים זרים שזה עתה צוותו איתם על הרקע השרירותי של גובה קולם.
האמת היא שנולד פה הרבה יותר מהמנון. נולד פה קול חדש, קול של דור שמגשר על פערים של גיל, אמונות, השקפות, מעמדות אפילו, ובאמצעות טכנולוגיה חוזר דווקא למקום הכי בסיסי, פשוט, ראשוני - לשיר יחד כדי להתקרב. להיות אחד. קול אחד גדול וסוחף, רב צבעים ופנים. הקול הזה הוא קולולם.
מיזם קולולם קיים שנתיים, אך נחשף לציבור הרחב לפני מעט יותר משנה. הוא נבט במוחו של אור טייכר, על בסיס התחושה ש"צריך את זה". כי "השיח הציבורי כוחני ואלים, ורציתי משהו שיקרב ויאחד על פני המפריד והמפלג".
את ההשראה לכך קיבל טייכר לדבריו כשבתקופת החגים לפני כשנתיים שמע על כך ש-50 אלף איש התפללו בכותל את פיוט הסליחות "חטאנו לפניך". "ומה אם אלפים יתפללו תפילה חברתית, מאדם לאדם", תהה לעצמו.
מהיכרות עם התארגנויות מוזיקליות בעולם, והאמונה היוקדת שאנשים יכולים להתקרב דרך מוזיקה, שממוטטת חומות, צמח הרעיון שלפיו זרים גמורים ייפגשו פתאום באמצע חייהם ויכירו ממקום טהור וכייפי לחלוטין.
עם הוויז'ן הזה הוא פנה לחפש שותפים לרעיון ולמיזם שלו, וקודם כל - מנצח מוזיקלי. הראשון שגויס הוא בן יפת ("אחרי ש-10 אחרים 'גלגלו אותי מהמדרגות'"), מנצח ומנהל מוזיקלי. אחריו גויסה מיכל שחף שניידרמן, האחראית על ניהול הפרויקט, פיתוח עסקי שלו והנכחתו בדיגיטל.
בחלוקת התפקידים היום טייכר הוא המנהל האמנותי של קולולם, מפתח החזון והאסטרטגיה, גם עבור פעילויות ו"מוצרים" נוספים, ובמאי הקליפים. יפת מנהל מוזיקלית את הפרויקט, אליו התחבר בקלות על בסיס האמונה שבכוחה של המוזיקה לחבר אנשים סביב מטרה ושאיפה משותפת, ולנסוק על כנפיה לפסגות של הגשמה ויצירת עתיד הוגן יותר.
במשך 8 חודשים פותח הרעיון לכדי התוצר המוכר כיום של ביצוע שיר על-ידי אנשים זרים שנפגשו לצורך כך. מדובר ביצירת עיבוד חדש לשיר מוכר ב-3 קולות. ביום האירוע מחולקים המשתתפים ל-3 קבוצות על-פי קולותיהם, ולומדים את מילות השיר ואת "הקול" שלהם, במשך 45 דקות בלבד. לאחר מכן מתאספים חזרה ומתאמנים על השיר בשלמותו עד שמתקבל הביצוע המושלם.
"אנחנו רוצים לגרום לאנשים להתרגש, לגלות ולהתלהב מהשירים הללו תוך גילויים מחדש", אומר טייכר. יפת, שטווה את החיבור המחודש הזה, אמון על בחירת השיר ועיבודו החדש כך שיתאים למגוון קולות ויעביר את המסר הרצוי. הוא נהנה לראות את המשתתפים "פחות קפוצים, יותר נינוחים להכיר את מי שלידם, להיות מעורבים, לבטוח אחד בשני ולהרגיש שייכים. איזה כוח יש בזה", הוא נפעם.
הכי לא שירה בציבור
על האירוע הראשון מספרת מיכל שחף שניידרמן: "יצרנו כאן יש מאין. בעבודת רגליים מאומצת פנינו למשפחות, לחברים, קיימנו חוגי בית, וכמובן הוקם דף הפייסבוק של קולולם". המפגש נקבע למועדון בסקולה בתל-אביב, השיר הנבחר - "אור גדול" של אמיר דדון. "התפללנו שיגיעו 300 איש, ורעדתי מפחד שהולך להיות לנו 'הקיץ של אביה'. כשנפתחו דלתות המועדון ראיתי את התור של הממתינים - 550 איש הגיעו. היה מרגש מאוד".
שחף שניידרמן, אגב, היא זו שהגתה את השם "קולולם", מתוך מחשבה שהפרויקט לא ייתפס כשירה בציבור - פעילות שמיוחסת לאוכלוסיות מאוד ספציפיות - אלא שירת המונים. ולכן קולולו (צהלולים, קולות שמחה שמושמעים באירועים חגיגיים של עדות המזרח) של כולם. נגיש, פתוח, שכל אחד יכול להצטרף אליו. שיר אחד שהוא משימה משותפת של אנשים שונים ביחד.
כך זה עובד בפועל: כשמוחלט על אירוע ושיר (צוות חשיבה שוקד על כך ימים ארוכים), ועל כמות המשתתפים הנדרשת (בהתאם ללוקיישן שנבחר), יוצאת הודעה בניוזלטר של עוקבי קולולם כי בימים הקרובים תחל מכירה של כרטיסים לאירוע.
המאושרים שמוכנים עם היד על הסמארטפון/העכבר רוכשים כרטיס ב-40 שקל לאדם ומבטיחים את מקומם באירוע הקרוב.
ביום האירוע מתקבצים המשתתפים - שמגיעים בכוחות עצמם, ובלוקיישן שנבחר מחולקים לקבוצות לפי הקול שלהם. כל קבוצה עובדת בנפרד עם המנצח, כך שגם משפחות או חברים שהגיעו יחד, יאלצו להיפרד משלב זה עד לתום ביצוע השיר.
טייכר מאוד מאמין בשיטה הזו, ומשוכנע שההפרדה הזו תורמת גם ליצירת קשרים חדשים, שנמשכים גם לאירועים הבאים ולחיים עצמם, ויכול לדווח גם על זוגות שהכירו כך.
כל קבוצת קול לומדת את התפקיד - המילים וחלקה בשיר, במשך 45 דקות בלבד, ולאחר מכן מתכנסים כולם חזרה לחלל המופע ונשארים לעמוד לפי הקבוצות ובהתאם להוראות הבימוי.
כל שיר מלווה בתזמורת - כלים ונגנים שנבחרו לביצוע המיוחד מכל מוסדות המוזיקה הקיימים. לפרויקט יש 8 מנצחים אך שניים מרכזיים - כמובן בן יפת, אחד השותפים, ולילך שנמצאת ברבים מהאירועים.
סביבם נמצא גם כל צוות ההפקה שנשכר לאירוע - צלמים, במאים, אנשי קול ותאורה, עורכים אונליין וכדומה - גם הם נבחרים לפי צורכי ההפקה הספציפית.
הביצוע מצולם ובהמשך ייערך ויעלה באפיקי המדיה הרלוונטיים, אך קדימונים ממנו יטופטפו לעמוד הפייסבוק הרשמי ולתקשורת כבר בימים שלאחר האירוע. והבאזז מתחיל.
לדף הפייסבוק של קולולם 90 אלף עוקבים, לא ממומנים, ולניוזלטר שלו רשימת תפוצה של עשרת אלפים איש. האתר של הפרויקט, אם תהיתם, נמצא כיום בבנייה. שחף שניידרמן: "אנחנו משקיעים מאוד בממשק, בנגישות ובייחודיות. האתר נמצא בעיצוב בשלב מתקדם וצפוי לעלות לאוויר בחודש-חודשיים הקרובים".
המונים בלי מימון
"ההישג הכי גדול שלנו מבחינתי הוא המגוון - ערבים, יהודים, דתיים, חילונים, אוכלוסיות מוחלשות כולל בעלי מוגבלויות וחירשים ששרים בשפת הסימנים", אומר טייכר. "האווירה באירועים היא כמו בסדנת אמן, עם צחוקים והרבה כיף. בסך-הכול אנחנו לא מנסים לחנך אף אחד, אלא לעורר השראה".
אבל עם השראה לפעמים קשה ללכת למכולת. לשם כך נועדו שיתופי-הפעולה עם גופים מסחריים. שחף שניידרמן מספרת, כי "כשיצאנו למיזם הזה לא ידענו לאן הוא יתגלגל ואיזו תהודה הוא יתפוס. חשבנו לקיים אירועים ציבוריים כאלה אחת לכמה זמן, שיענו על צורך קיים שזיהינו בציבור. הביקוש הגובר גרם לנו להבין שיש פה משהו גדול יותר, ושאנחנו עוזבים הכול כדי להתרכז רק בזה". תקופה ארוכה עבדו השלושה ללא כל שכר. מאחר שדמי ההשתתפות באירועים הם 40 שקל לאדם בסך-הכול, כי חשוב ליזמים שהמחיר יהיה "חברתי", כזה שאנשים יוכלו לעמוד בו - מכל המגזרים והשכבות, כולל לכמה בני משפחה וכדומה - הרי שרווח לא יצמח מזה. הכול הולך למשכורות ולתשלום לספקים.
ההפקה היא מורכבת ויקרה, מדגישה שחף שניידרמן. "האמן זה למעשה הקהל - ובהתאם העלויות של תאורה, הגברה, לוקיישן שיתאים ויכיל את כולם". כדי להזרים הכנסות לפרויקט, הם עושים אירועים לחברות וארגונים, וזה מאפשר את המשך והגדלת הפעילות, וכאמור תשלום משכורות לשותפים ולכל המעטפת ההפקתית-מקצועית.
כך למשל, נוצר שיתוף-פעולה עם תחנת הרדיו גלגלצ, אשר לקראת המצעד השנתי שלה לסיכום שנת 2017 פנתה לקולולם לבצע את אחד השירים הלועזיים שבלטו בשנה החולפת. קולולם הרימה את הכפפה ובחרה בשיר Believer, שבוצע במועדון בתל-אביב בהשתתפות כ-600 איש.
אחר-כך היה גם אירוע במועצת עמק יזרעאל, שבו בניגוד למה שניתן היה לצפות - שייבחר אחד מ"שירי העמק" הקלאסיים - הלכו על השיר "מהפכה של שמחה" של ליאור נרקיס ועומר אדם (למילותיו של דורון מדלי, שנקלע לסיטואציה).
טייכר ושחף שניידרמן מספרים כי הם מקבלים פניות מחברות שונות במשק לקיים אצלן אירוע לעובדים, וכן מבתי ספר. טייכר מצדו כבר מסמן את היעד הבא: להפוך לגוף שעוסק גם בחינוך, שיקום, חיבור בין אנשים דרך מוזיקה, עם מגוון מוצרים ייעודיים, ביניהם: קול סקול (kool school) - תוכנית חינוכית לכיתות ז'-י"ב שתציע פעילות בת יום שלם לכל שכבה, שתענה על צרכים ואתגרים רלוונטיים כמו התמודדות עם בריונות ברשת, שיתוף-פעולה ועבודת צוות, שילוב של המוחלשים והדחויים; וגם מיזם שיקומי, שמיועד לחירשים, לבעלי צרכים מיוחדים, לפגועי נפש ואוכלוסיות שונות.
התוכניות הללו עוד בבנייה, ובכל מקרה בשנה הבאה קולולם יוצאים לסיור עולמי - בארה"ב, דרום אפריקה וסין, לעבוד עם מקומיים ולהופיע. כן, גם בעולם שמעו עליהם, וטייכר מספר כי הם מקבלים הרבה פניות מחו"ל, לבוא ולקיים את הפעילות שלהם במדינות שונות. מקרה מרגש היה כשהתקבלה אצלם הודעה מאזרח סודן, ערבי מוסלמי, ששלח מייל וסיפר כי ראה ברשת מופעים של קולולם וזה גרם לו לחזור בו משנים של שנאת יהודים וישראלים.
קול שני רבים
לקולולם, כתופעה הסוחפת והוויראלית שהוא, קמה כמובן עדת חסידים נלהבים שעוקבים אונליין ומקפידים להגיע פיזית לכל אירוע שביכולתם.
גלית לירון, תושבת תל-אביב, מתחילה למנות את האירועים שבהם השתתפה: "בתל-אביב באירוע לכבוד מצעד גלגלצ, בנמל תל-אביב כשביצעו את השיר של אברהם טל 'מחוזקים לחיים', ובחיפה עם 'One Day' של מתיסיהו.
"במשפחה אוהבים לשיר, וביחד. נתקלנו בפייסבוק בסרטונים של קולולם והתלהבנו. הוקסמנו מזה שקורה משהו באירועים האלה - שאנשים מתאספים למטרה מסוימת ומצליחים ליצור חוויה חברתית ותרבותית משותפת. של אסתטיקה וחיוביות. שנוצר שיתוף-פעולה והקשבה. מהיכולת של זרים שנפגשים כך לראשונה לשתף פעולה עד שנוצרת יצירה אחת מרגשת".
המשפחה מגיעה לאירועים בהרכב מלא - גלית, בן זוגה ושלושת ילדיהם - בני 12, 14.5 ו-17. וגם כשהם מופרדים לקבוצות הקוליות - גלית והבת יחד והבנים עם האבא - הם נשארים "מחוברים בלב".
לורן סוורדלו, המתגוררת ביישוב כליל שבגליל, נחשפה לפרויקט בכתבה בטלוויזיה שהתמקדה בבן יפת, המנצח של קולולם. לאחריה היא חיפשה מידע בפייסבוק ונרשמה לרשימת התפוצה של הפרויקט, ושם מדי כמה חודשים מודיעים באמצעות ניוזלטר שעוד כמה ימים תיפתח המכירה, והיא כבר מוכנה עם היד על הטלפון.
כשכבר זכתה להירשם לאירוע - בנמל תל-אביב, היא הגיעה שם במיוחד ברכבת מהגליל, התלהבה מאוד ואחר-כך החלה להירשם ולהגיע לאירועים בחיפה "עם כמה חברות", ובגני התערוכה בתל-אביב לרגל יום האישה הבינלאומי, עם בתה הסטודנטית, ואז גם לאירוע ההמוני לקראת יום העצמאות, שמנה מעל 10,000 משתתפים ונשיא מדינה אחד נלהב.
סוורדלו מספרת כי הבחינה בכמה מהאירועים שברגע החלוקה לקבוצות אנשים לא רוצים לזוז מהמקום שכבר תפסו, בדרך-כלל קרוב לבמה, כי שם רוב הסיכויים שייקלטו בעדשת המצלמה ויופיעו בקליפ הרשמי. "בלט לי שאנשים באו בהופעה מכוונת לכך שיראו אותם בקליפ - אם זה כובע מצחיק או פריט לבוש אחר שמושך את העין".
מעבר לחיבתה לשירה, החוויה הכללית הייתה מיוחדת, לדבריה: "ההמוניות והאנרגיה המדהימה שעושה פשוט כיף גדול. בפעם הראשונה היינו ממש קרובות לבמה, והאנרגיה שם הייתה פשוט מדהימה".
היא לא חוסכת במילים על בן יפת, המנצח הראשי של הפרויקט: "הבן-אדם הזה הוא עילוי. גאון מוזיקלי. יש לו הכריזמה, הכלים והיכולת לבצע את המשימה הלא ממש פשוטה של לימוד מאות ועד אלפי אנשים את הקולות שלהם. בכל האירועים שהשתתפתי היה פשוט כיף לראות איך הוא עובד".
מעבר לכיף הרגשת גם איזו חוויה רוחנית?
(צוחקת) "אני לא בן-אדם ספיריטואלי, אבל פשוט היה כיף גדול".
"אנשים יוצאים מהמסכים וקמים מהספה"
בחזרה לאירוע במגדל דוד, שהתקיים לפני שבועות ספורים. מעל ל-750 המשתתפים הוזמנו ללוקיישן המיוחד בחצות הליל, לאירוע שאותו מכנה שחף שניידרמן "היסטורי" - בין דתי, בהשתתפות בני שלוש הדתות, כולל אנשי דת בכירים, בשלוש שפות, כשהטריגר הוא הגעת אימאם סוני מאינדונזיה לביקור, היסטורי כשלעצמו, בישראל.
האימאם, קאי ח'אג'י יאיא (פאק יאיא), ראה בארצו סרטונים של קולולם וביקש שיתקיים אירוע כזה כשיגיע לארץ. ואכן, מגדל דוד, מוזיאון המגדל וגופים ירושלמיים נוספים נרתמו ליוזמה וחברו לקולולם ברקימת האירוע הזה, שחגג אחדות ואהבה עם שירת "ONE LOVE" על רקע חומות העיר שחוברה לה.
בקולולם מדווחים על פסגות חדשות של התרגשות, ושחף שניידרמן מסבירה את זה ב"מפגשים היסטוריים שפשוט לא התרחשו עד עכשיו, בין אוכלוסיות כל-כך שונות ומרוחקות, וכל זאת בלוקיישן מיוחד ומדהים". היא מספרת כי האימאם האינדונזי פאק יאיא הסתובב בקהל כאחד האדם, ו"היה לגמרי בפנים ובטירוף של השירה". היא עצמה במיוחד מתרגשת מכך ש"דווקא כשהכול כל-כך טכנולוגי, בעידן שמקדש את האינדיבידואליות - אנשים יצאו מהמסכים, קמו מהספה ובאו כדי להיות ביחד".
שלישייה מנצחת
אור טייכר
הוגה הפרויקט. אמן, במאי, בוגר בית ספר סם שפיגל במגמת בימוי. עסק בבימוי קולנוע, במות, סרטים קצרים ופרסומות. כיום מנהל אמנותי של הפרויקט, מביים את הקליפים ועוסק בפיתוח החזון והאסטרגיה. מושקע כולו בפרויקט. מתרגש ממה שקורה ורוצה באמת לאחד אנשים סביב מוזיקה, לעורר השראה ולהגיע לקהלים ומגזרים שיכולים ממש להיעזר בשיטה ובכוח של קולולם.
פעילות חברתית אינה זרה לו והוא בין יוזמי ופעילי "זיכרון בסלון", מיזם אירוח ניצולי שואה ועדים במפגשים ביתיים ביום השואה, ותנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" לבעלי צרכים מיוחדים.
מיכל שחף שניידרמן
אחראית יזמות, מדיה ודיגיטל בפרויקט. בבעלותה סוכנות דיגיטל שכיום פעילותה צומצמה כמעט לאפס בשל מחויבותה למיזם.
מחויבות נוספת היא לבתה התינוקת, "שנולדה פחות או יותר עם קולולם". עם כל הקושי הפיזי והלוגיסטי - "היא הייתה אצלי בבטן באירועים מרכזיים של הפרויקט, ובהמשך באה איתי על הידיים לאירועים אחרים" - שחף שנידרמן גאה בכך שהיא קרייריסטית ומגשימה את עצמה ואת שאיפותיה, ורוצה שהילדה שלה תגדל בתחושה הזו ש"הכול אפשרי, והעובדה שאת אישה או אמא לא צריכה למנוע ממך להגיע הכי רחוק והכי גבוה שאפשר".
בן יפת
מנצח והמנהל המוזיקלי של קולולם. הוא מוזיקאי, פסנתרן ומלחין, בעל תואר בניצוח וקומפוזיציה מהאקדמיה למוזיקה בירושלים. יזם ומייסד ה"ווקה תקווה" - הרכב מוזיקלי של בני נוער משכונת התקווה ודרום תל-אביב ששרים א-קפלה. המיזם התחיל כשעשה שירות לאומי בבית דני שבשכונה, וכיום פועל כאנסמבל מקצועי שמופיע ברחבי הארץ. המיזם גם הפגיש אותו עם אור טייכר, מתוך שאיפה משותפת להביא יותר סובלנות, אנרגיה והשראה לעולם.
