חושפי שחיתויות / צילום: שאטרסטוק
תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות מלמדות כי עדיין במקרים רבים מדי, הציבור חוזר ובוחר במי שהוחשדו, נחקרו, הואשמו ואפילו הורשעו בעבירות שחיתות. הדבר נובע מתפיסה מוטעית לגבי נזקיה של השחיתות.
בעיני רבים בציבור, המושחתים הם במקרים רבים פוליטיקאים מוכשרים וכריזמטיים, "בולדוזרים", ש"עיגלו פינות" כדי להצליח ולקדם פרויקטים, כי "אי-אפשר אחרת", וכי "כך עושים כולם". והבעייתי מכל, שגם אם "עשו לביתם", וגם אם הם "תחמנים" - רוב הציבור רוצה אנשים מסוג זה ש"יעבדו עבורם" ויקדמו פרויקטים ציבוריים.
ההנחה היא שיתרונותיו של הפוליטיקאי המושחת עולים על חסרונותיו, ושכדי לקבל לתפקיד אדם מוכשר ואפקטיבי, יש לשלם "פרמיה קטנה" ולאפשר לו גם להרוויח סכומים קטנים מהצד.
אולם מבחינה כלכלית, ולאחר בחינה מעמיקה של תיקי השחיתות, אין שגיאה גדולה מזו! הנזק ממעשי השחיתות איננו בגובה השוחד או טובת ההנאה שקיבל נבחר הציבור, אלא בתוצאות הכלכליות ההרסניות של החלטותיו. לדוגמה, זכייה במכרז של קבלן שאינו היעיל ביותר כלכלית, רק בשל קרבתו לנבחר הציבור, מייקרת את ביצוע העבודה וגורמת נזקים ישירים ועקיפים. השחיתות במקרה כזה היא חסם מפני צמיחה, והנפגעים בדוגמה זו הם גם המתחרים היעילים יותר של אותו קבלן - וגם הקופה הציבורית.
די להביט מסביב כדי להיווכח בתוצאותיה ובנזקיה של השחיתות. פרויקטים שהן עלותם והן זמן ביצועם חורגים במאות אחוזים מן הצפוי, רכבות תקועות, פיקוח לוקה על איכות הבנייה, מרפסות נופלות, זיהום חריג מצד מפעלים גדולים. ומי משלם? אנחנו, כמובן. כך למשל, בכל חשבון חשמל שאנו משלמים מגולמים נזקים אדירים שנגרמו לחברת החשמל מפרשיות שחיתות שהוכחו בבית משפט בשנים האחרונות (תיאום מכרזי גיזום, טורבינות שהחלידו במחסנים וכו').
יש לקוות שאם היה ברור לכולנו שפוליטיקאי או ראש עיר מושחת מביאים לנזק כלכלי ישיר (עליית הארנונה, ביצוע של מחצית מהתוכניות באותו תקציב, ליקויי בנייה וכו'), ייתכן שעמדתו של הציבור הייתה שונה. מדוע אם כן אין מספיק דגש על הנזק הכלכלי הנגרם מעבירות השחיתות?
בספר החוקים נקבעו עבירות השחיתות (הפרת אמונים ושוחד) כעבירות התנהגות, שאינן דורשות הוכחת תוצאה או נזק. בכך אמנם הקל המחוקק על רשויות החקירה והתביעה, אך התוצאה היא שאין גם מאמץ מספיק מצדן להוכחת הנזק.
גם מעיון בנתוני החילוט בשנים האחרונות עולה כי בתחום עבירות השחיתות חולטו לטובת אוצר המדינה סכומים קטנים יחסית לעומת עבירות אחרות. בעוד שבעבירות רבות שיעורי התפיסה והחילוט הם בסדרי גודל של עשרות ומאות מיליוני שקלים בשנה, שיעורי החילוט מעבירות השחיתות הם של מיליוני שקלים ספורים בלבד.
אחד הפתרונות לשינוי מצב זה הוא לשים דגש בעבירות שחיתות על אכיפה כלכלית. בשנים האחרונות אמנם נעשה מאמץ רציני מצד שומרי הסף - המשטרה, רשות המסים, הרשות לאיסור הלבנת הון, הפרקליטות - לפעול לאכיפה כלכלית משולבת, והתוצאות טובות. אולם יש מקום לשיפור. התמקדות בשלב החקירה גם באיסוף ראיות הנוגעות לנזק שנגרם לציבור כתוצאה מעבירת השחיתות, והצגת ראיות אלה לבית המשפט, יביאו לחילוט סכומים גדולים הרבה יותר מן המושחתים וגם לתביעות אזרחיות נגדם.
מדיניות שכזו תעקר את כדאיות הפשיעה ואולי גם תשכנע את הציבור להתייחס לשחיתות ביתר חומרה, תוך הבנה כי השחיתות היא לא רק העדפת האינטרס האישי על פני הציבורי - היא תופעה הגורמת למשק נזק כלכלי של מיליארדים.
■ הכותב ייסד את הרשות לאיסור הלבנת הון והיה המשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית).