שרת המשפטים איילת שקד / צילום: שלומי יוסף
היה ברור ששרת המשפטים איילת שקד תתנפל על המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר בהזדמנות הראשונה, וזה קרה בהצעת חוק ה"נאמנות בתרבות". אנשי הבית היהודי לא ישכחו לזילבר לעולם את חוות-דעתה על פעולות החטיבה להתיישבות ועל מינוי יועצים משפטיים על-ידי השר, באופן שעלול להפוך אותם לקונסיליירים, כמו במאפיה.
שקד מעוררת שאלה כללית: איך צריך עובד ציבור לייצג את עמדת המשרד השר הממונה?
שקד לא יוצרת תקדים. היא רק ממשיכת דרכו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
עד לפני כ-10 שנים, הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, למשל בגופי התכנון, היתה ברורה: צריך להציג עמדה עקרונית של השר או הממשלה, אבל בעניין קונקרטי שעל הפרק, המייצג של המשרד "חייב לפעול באופן עצמאי, לפי שיקול-דעתו, ואין הוא כפוף למדיניות הממשלה או להחלטותיה... אין בהנחיית שר או בהחלטת ממשלה לחייבו אחרת".
את המסורת הזו שבר נתניהו, כשהעביר את החוק להקמת רשות מקרקעי ישראל. נציגי הציבור סולקו מהרכב מועצת מקרקעי ישראל, ובחוק נאמר במפורש כי "נציגי הממשלה יהיו כפופים למדיניות הממשלה, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטותיה".
כלומר, מדובר בממשלה שנציגיה בגופים ציבוריים אמורים להיות רק קול אדוניהם.
מי רוצה לעבוד בשירות ציבורי כזה?