נורבגיה / צילום: Shutterstock
מעטים יופתעו לגלות שאת "מדד החיים הטובים (Well Being)" של ארגון ה-OECD, המשקלל מספר רב של מדדים חברתיים-כלכליים, מובילות שנה אחר שנה מדינות סקנדינביה - נורבגיה (1), דנמרק (2), שבדיה (4) ופינלנד (9), המהוות בעיני רבים סמל לחיים הטובים.
את מודל המדיניות שלהן, שמכונה "המודל הסקנדינבי", מנסות מדינות רבות לחקות. גם בישראל טוענים רבים, במיוחד אנשי השמאל הכלכלי, שזהו המודל שממנו הן לוקחות השראה, ושלשם כך מכוונות יוזמות החקיקה והמדיניות שלהם. לעומתם, טוענים תומכי הימין הכלכלי בישראל, שלמרות זהותן הסוציאל-דמוקרטית, בפועל מדינות סקנדינביה נמצאות ימינה מישראל בהיבט הכלכלי, ולכן על-מנת ליישם כאן את "המודל הסקנדינבי" יש לפעול ולהפוך את השוק ל"חופשי" יותר, ולא להפך.
אחת ההוכחות המרכזיות שמביאים הטוענים מימין לטענתם, היא "מדד החופש", אשר מודד את החופש הכלכלי בכל מדינה; מדד שבו מדינות סקנדינביה מקבלות בעקביות ציון גבוה יותר מזה של ישראל.
ישנם שני מדדי חופש כלכלי מרכזיים המקובלים בעולם. האחד, מתפרסם ע"י קרן Heritage, והשני ע"י מכון Fraser. שני המדדים משקפים השקפת עולם ניאו-ליברלית, והם בעייתיים לאור תפיסת החופש המוגבלת של עורכי המדדים, המאפשרת להם להתעלם מחופש ההתאגדות, ולהציב בראש מדינות חצי-אוטוריטריות (שדוגלות בריכוז כוח וסמכות בידי השלטון), כמו הונג-קונג וסינגפור.
ובכל-זאת מדובר במדדים מקובלים בעולם, וראוי לעסוק בהם. בחינת המדד של קרן Heritage מעלה, כי בשלושת הנושאים שבהם ממוקד הוויכוח הכלכלי-חברתי בישראל - קרי, גודל הממשלה, נטל המס, וחוקי העבודה - מקבלת ישראל ציון גבוה יותר מהציון הממוצע של ארבע מדינות סקנדינביה. כלומר, במדדים אלה החופש הכלכלי בישראל גבוה מזה של מדינות סקנדינביה, ואם ישראל מעוניינת להידמות להן, עליה להגדיל את הממשלה, להגדיל את נטל המס, ולהרחיב את חוקי העבודה.
לעומת מדדים אלה, בשלושה מדדים אחרים ישנו פער גדול "לטובת" הסקנדינביות: יושרה ממשלתית, חופש עסקי ויציבות פיסקלית. בשני המדדים הראשונים - יושרה וחופש עסקי - אין הבדל גדול בין שאיפתם של תומכי השמאל לתומכי הימין. שניהם רוצים ישראל מושחתת פחות וישרה יותר. אלה גם אלה רוצים ישראל שבה הביורוקרטיה פשוטה, נגישה ודיגיטלית יותר.
המדד השלישי, של "יציבות פיסקלית", מתייחס בעיקר לגודל החוב הלאומי, ובו ניצבות מדינות סקנדינביה בצד ה"חופשי" יותר מישראל: החוב שלהן אפסי, לעומת חוב של כ-60% מהתמ"ג בישראל. יחד עם זאת, מכיוון שבניגוד למדינות רבות, החוב של ישראל הוא ברובו הגדול חוב פנימי, ניתן אולי להתייחס אליו בצורה סלחנית יותר.
בחינת המדד של Fraser מציגה תמונה מעורבת יותר, שבמסגרתה מקבלת ישראל ציון כללי גבוה יותר מזה של שבדיה, אך נמצאת בפער גבוה יותר משאר המדינות. ישראל מקבלת ציון טוב יותר ממדינות סקנדינביה במדדים מפתיעים, כמו גודל הממשלה והוצאותיה וחופש בסחר הבינלאומי; וציון נמוך יותר במדדים של רגולציה, יציבות ערך המטבע, ובעיקר במדד "מערכת המשפט וזכות הקניין". מדד זה מורכב מכמה תתי-מדדים, וביניהם "עצמאות מערכת המשפט" ו"שלמות מערכת המשפט", נושאים שבישראל נהוג ליחסם דווקא לשמאל.
נראה, כי גם על-פי מדדי החופש השונים יש לישראל דרך ארוכה עד שתדמה למדינות סקנדינביה. עלינו ליצור חוזה חדש שבמסגרתו תגדיל המדינה את הוצאותיה האזרחיות במידה משמעותית, תבטיח לאזרחיה שירותים חברתיים נרחבים ואיכותיים, תפרוס רשת ביטחון במקרי פיטורים, ותדאג לשיפור השירות, לייעול הביורוקרטיה ולביעור השחיתות. וכן גם להקטנת החוב לטווח הרחוק, ולשמירת עצמאותם ויושרתם של מערכות הממשל, המשפט והמשטרה.
הכותב הוא מנהל התוכן והדיגיטל בקרן ברל כצנלסון