פסיכולוגיה / צילום: שאטרסטוק
אבא שלי נהג לספר שחלם ללכת לקורס טיס, אבל בראשית שנות ה-60 אי-אפשר היה להתקבל אם היו לך משקפיים. זה השתנה מאז כמובן. לא בכל סוגי המטוסים, לא בכל בעיית עיניים, אבל השתנה. אני מבקשת לשים את המגבלה בראייה אל מול קוצר הרואי שנפל עלינו סביב הידיעה של העיתונאי בן כספית, לפיה בני גנץ נעזר בטיפול פסיכולוגי.
אם נלך 20 שנים אחורה, הודאה בעישון מריחואנה פגעה ברמת הסיווג בתחקירים לצורך סיווג ביטחוני. כך גם היה עם טיפול פסיכולוגי או רחמנא ליצלן - העדפה מינית להט"בית. הקומיקאי נדב אבוקסיס הזכיר השבוע, סביב אותו רעש תקשורתי שהתרגש עלינו עם החשש שמא מועמד לראשות הממשלה הלך לפסיכולוגית, שבניסיון לקעקע את מועמדותו של דן שומרון לרמטכ"ל, הופצו עליו שמועות שהוא הומוסקסואל.
איני יודעת האם השמועות היו נכונות או לאו, וזה גם לא חשוב - כי שר הביטחון דאז יצחק רבין סירב כבר אז לקבל את השמועה כעניין שהופך את שומרון לנתון לסחיטה, ומינה אותו רק על סמך יכולותיו המקצועיות. מי יכול היה לדמיין אז כי לימים יהיה הפצ"ר, האלוף שרון אפק, למשל, הומוסקסואל.
בימים שבהם השימוש במריחואנה עובר לכל הפחות לאי-הפללה, ושטיפול נפשי אפשר לעבור אפילו באינטרנט - מדוע געשה הארץ מהאפשרות שנבחר ציבור, בכיר אפילו כמו מועמד לראשות ממשלה, הלך לפסיכולוגית.
הפרסום גרם לגל של גילויים של פוליטיקאיות, גם אני ביניהן, וידוענים אחרים על חשיבותו של הטיפול; היו שהגדירו אותו "פינוק" האישי הגדול ביותר ובעיקר נתנו לגיטימציה ציבורית מתבקשת לטיפול שכזה. מה שהיה נכון לפני עשרות שנים, וגם אז לא היה מוצדק, אינו רלוונטי עוד היום.
גם במגזר העסקי, רבים מבכירי המשק, נעזרים בפסיכולוגים ומומחים כדי לעמוד במתח העצום הכרוך במאבק המתמיד לשמור על מקומה של החברה וגם על מעמדם האישי. הם מתייעצים בהם כדי להוביל מהלכים משמעותיים בתוך החברה ולעתים גם ליום-יום התחרותי והשוחק.
לעתים יקראו לבעל התפקיד הזה "מאמן" ואף יעמידו אותו או אותה לרשותם של מנהלים בדרגים שונים כדי לסייע לו. אפילו אם לא מדובר במונחים של "טיפול" זה משקף את מקומה וחשיבותה של האינטליגנציה הרגשית כחלק מניהול והנהגה.
המשותף לתפקידים בקצה הפירמידה, כל פירמידה, היא הבדידות. ההחלטות החשובות ביותר, מתקבלות בסופו של דבר לבד. יש נטל ומשא רגשי רב המתלווה לתהליך קבלת ההחלטות, ודאי להשלכות הנלוות. ולכן מה טבעי יותר והגיוני יותר מלהיעזר בפסיכולוג.
בהקשר של בני גנץ, אינני יודעת אם היה, מה היה ועל איזה רקע. אני רק יודעת בוודאות שאין שום סיבה שזה יהיה מרכיב בהחלטה למי להצביע בשבוע הבא. ממש כפי שבעבר הסתירו דברים כאלה וזה היה יכול לפגוע בסיווג הביטחוני, היום ברור לכולנו שמדובר בעניין שגרתי, ואולי אפילו רצוי. גם אנשים חזקים מאוד, נשרטים. אלה ביניהם שמטופלים, הם החזקים יותר.
ואם כבר מישהו רוצה לשאול עצמו אם זה רלוונטי להצבעה, אזי זה אמור להשפיע לחיוב - מנהיגות מודעת שיש בה חולשות וחוזקות, עם ממד אנושי כזה, היא בדיוק מה שמגיע וראוי לציבור בישראל.
למען הסר ספק ביחס לפוזיציה פוליטית, הייתי אומרת את אותם דברים על כל מנהיג שהיה בוחר לגלות אנושיות כזאת, בינתיים יש לנו ראש ממשלה שרק נשוי לפסיכולוגית.
הכותבת היא חברת כנסת במפלגת העבודה
● רגע לפני הבחירות: ניידת "מצביעים כלכלה" בדרך אליכם
