בית ספר חרדי בבני ברק./ צילום: רויטרס Nir Elias
מי שחושב שעתידה של מדינת ישראל תלוי בטיב החינוך, כדאי שיקרא את דו"ח בנק ישראל. כי מתוך הדו"ח עולה, שלכל מי שניהל את מערכת החינוך הישראלית מאז 2009 מגיע ציון "נכשל". כי מה ששרי החינוך הצליחו לעשות בתקופה הזאת זה להגדיל את ההוצאה הממשלתית הממוצעת על כל תלמיד בערך ב-3,000 שקל ובכל זאת להביא לירידה באיכות המורים, ולגידול בפערי האיכות בין הפריפריה והמרכז.
למי ששואל איך הם הצליחו לעשות את זה, אז התשובה פשוטה. חלק מהסיפור זה פוליטיקה. שרי האוצר בחרו ב-10 השנים האחרונות להגדיל את התקציבים של המוסדות התורניים ושל החינוך הדתי-לאומי בכמעט 2 מיליארד שקל, למרות שאלה לא המגזרים שזקוקים לכסף בדחיפות הרבה ביותר. אבל, לפחות זאת החלטה פוליטית לגיטימית של שר שיודע מי הבוחרים שלו.
הכישלון האמיתי הוא תוכניות אופק חדש ועוז לתמורה. כי כשהתוכניות האלה יצאו לדרך, הבטיחו לציבור כי בזכותן שכר המורים יעלה, מעמד המורה ישתפר, ומערכת החינוך תאויש על ידי מורים מוכשרים יותר. ולמי שלא יודע - יש לא מעט מחקרים שמראים שאיכות המורים היא הדבר שהכי משפיע על איכות הלימוד.
מה התוכניות האלה עשו בפועל? הן אומנם העלו את השכר הגלובלי של המורים, אבל הן הגדילו לפחות באותה מידה את מספר השעות שהמורים צריכים לבלות בבית הספר. לכן, בפועל השכר לשעה של מורה לא השתנה, ואפילו ירד.
בנוסף, אחת הטענות של מי שיצרו את אופק חדש הייתה, שהגדלת מספר השעות שהמורים נדרשים להישאר בבית ספר תקטין את מספר השעות שהם משקיעים בבית לבדיקת מבחנים, עבודות ושאר מטלות שמורה לוקח הביתה. אבל, מה שהם שכחו, זה שלפחות ברוב בתי הספר אף אחד לא הכין חדרי עבודה, שמאפשרים תנאי עבודה סבירים. אז המורים פשוט צריכים להעביר את הזמן בשעות שיש להם לבלות בבית הספר, ואחר כך הם חוזרים הביתה ובודקים את המבחנים, עבודות ושאר מרעין בישין.
לפני הרפורמות השכר אומנם היה נמוך, אבל לפחות מספר השעות בבית ספר היה לא גדול. לכן, הוראה הייתה מקצוע אטרקטיבי לנשים, כולל בעלות כישורים גבוהים, שהיו מעוניינות גם להרוויח משכורת וגם להישאר קרוב לבית. אבל אחרי הרפורמות, למה שמישהו עם כישורים גבוהים ירצה גם להישאר הרבה שעות בבית-ספר וגם לקבל שכר שעתי נמוך?
התוצאה היא שבאופן לא מפתיע, רמת המורים במתמטיקה ואנגלית בשנים האחרונות היא יותר נמוכה מאשר לפני הרפורמות.
אם הדברים יימשכו כך, כנראה שבתוך כמה שנים היא תהיה אפילו יותר נמוכה. יש לי כמה חברים שהם מורים או שניסו להיות כאלה. אחד מהדברים שמתסכלים אותם זה כמות האנרגיה שהם צריכים להוציא על ויכוחים עם מורים שלא יודעים את החומר. ככל שהמערכת תתמלא ביותר מורים (ומנהלים) שמתקשים באנגלית ומתמטיקה, התסכול של מורים שיודעים את החומר רק ילך ויחמיר.
לכן, כדאי מאוד ששר החינוך הבא יתחיל לטפל בדברים באופן רציני. אחרת, זה באמת כבר יהיה מאוחר מדי.
הכותב מרצה במכללה האקדמית נתניה; כלכלן בבית ההשקעות אינפיניטי