עובדי אמיליה קוסמטיקס מפגינים באוגוסט 2017 / צילום: דוברות ההסתדרות
הבשורות על סגירת המפעלים בדרום לאחרונה, תוך פיטורי מאות עובדים ושליחתם למעגל האבטלה היא רק דוגמה אחת לאופן שבו מדינת ישראל, במו ידיה, הורסת את התעשייה שלה ופוגעת במשק ובכלכלה. אף שעצוב להודות בכך, התעשייה הישראלית נמצאת כיום תחת איום מבית, אשר מטרתו לדחוק אותה להקמת מפעלים והעברת משרות לחו"ל.
בניגוד למגמה העולמית, שבמסגרתה כל המדינות שומרות על התעשייה שלהן ומגינות עליה תוך הבנת חשיבותה, בישראל עושים הכול כדי לפגוע בתעשייה המקומית - מכרזים של רשויות המדינה מפורסמים ללא סעיף העדפת תוצרת הארץ ורכש גומלין, שיאפשר שיתוף חברות ישראליות בפרויקטים, וחברות זרות פונות לבית משפט במטרה להתכחש למחויבותן לרכש גומלין במכרזים אלו.
האבסורד הגיע לשיא כאשר מכרזים הוצגו כמכרזים לשירותים ולא לסחורות, על מנת לעקוף את החוק הקיים שדורש העדפה של טובין תוצרת הארץ. כל רכישת שולחנות הופכת ל"שירותי ריהוט", רכישת דגלי ישראל ל"שירותי דגלול" וכו'.
מצב זה נוצר בשל שלטון הפקידות והיועצים המשפטיים, אשר עסוקים בייעוץ לממשלה כיצד לעקוף את הוראות החוק ולדרוך ברגל גסה על הערך של העדפת תוצרת הארץ.
חוק נוסף שנועד להגן על סחר הוגן ועל התעשייה המקומית ושנעשים בממשלה מאמצים להפוך אותו לאות מתה, הינו "חוק היטלי הסחר". החוק נחקק בהתאם להסכמים בינלאומיים במטרה לתת כלים להתמודד מול סחר לא הוגן, במקביל להפיכת המשק לפתוח יותר. אולם למרות שהדרגים המקצועיים ובראשם הממונה על היטלי הסחר, ממליצים להטיל היטל היצף כאשר הוא מוכח כלכלית ומשפטית בהתאם לסטנדרטים המעוגנים בהסכמים בינלאומיים, פקידי הממשלה ממהרים להתנגד ועושים כל שביכולתם על מנת שלא ליישם את החוק וההמלצות ולא להטיל היטל.
התוצאה היא שהיצרנים הישראליים נאלצים להתחרות בתחרות לא הוגנת מול יצרנים במדינות דוגמת טורקיה אשר במקרים רבים מסבסדות את היצור, או מוזילות את עלויות היצרנים באמצעות הפחתת עלויות נלוות דוגמת חשמל, דלקים, מים, ומיסים מוניציפאליים.
כמו כן במקרים רבים מדובר במדינות בעלות סטנדרטים נמוכים הקשורים להגנת הסביבה, וזכויות עובדים, מה שמאפשר להן לקצץ בעלויות הייצור ולצבור יתרון על המפעלים הישראליים.
לכן על מנת לעצור את הפגיעה בתעשייה הישראלית, אנו קוראים ליצירת מדיניות מוצהרת, עקבית ואחראית מצד שר האוצר והממשלה, שתיישם העדפה של התעשייה הישראלית במכרזים ממשלתיים וציבוריים. מדיניות זו תביא לפיתוח התעשייה הישראלית, הגדלת ההכנסות הישירות של המדינה כתוצאה ממיסים על המפעלים והעובדים, צמצום פערים למול מדינות ה-OECD בהיבטי הצמיחה והפיריון, ושמירת העליונות הטכנולוגית של ישראל כמי שעומדת בחוד החנית של החדשנות העולמית. ואם ציונות אינה עילה מספקת לכל זאת, הרי שיש לבצע זאת לשם שמירה על החוק והחוסן הלאומי.
הכותב הוא נשיא התעשיינים