שאלת "מי הוא יהודי" עוברת לשלב הזיהוי הגנטי
חג השבועות, שבו נקראת מגילת רות, מחדד שוב את הפער בין הגיור המהיר בעולם של מי שהפכה להיות סבתו של דוד, מלך ישראל האולטימטיבי, לבין הליך הגיור המדינתי-הלכתי והליכי בירור היהדות המקובלים בישראל היום.
לרף ההלכתי הגבוה מצטרף בשנים האחרונות טרנד מטריד של שימוש בבדיקות גנטיות לשם בירור יהדות ולמעשה גנטיזציה של העם היהודי. בשלב הזה מדובר ביוזמות פרטיות בעיקרון, שמתקבלות גם על ידי בתי דין של המדינה.
הנכונות הרשמית לאמץ בדיקות גנטיות כהוכחה ליהדות הן השלב הראשון ביצירת יהדות מבוססת גנטיקה ומאגרים גנטיים. מעבר לטעם הרע מאוד שמרגיש השימוש בגנטיקה לשם ביסוס יהדות, מדובר במהפכה דרמטית, לרעה, בדרך שבה מוגדר העם היהודי. מהפכה שחייבים לגדוע איבה.
בישראל ובעולם חיים מאות אלפי אנשים שרואים את עצמם משתייכים לעם היהודי, אבל יתקשו לזכור בהכרה של הרבנות הראשית לישראל בכך. לאחר שבמשך אלפי שנים הסתמכה השייכות לעם היהודי על טענה לשייכות וחזקות הלכתיות, בשלושת העשורים האחרונים יצרה הרבנות הראשית הליכים נוקשים, שתכליתם לברר את יהדותם של מי שעלו לישראל. אבל, בשל היעדר תיעוד מספק, נדרשים לעבור לעתים מסלול ייסורים ביורוקרטי ובמקרים מסוימים אפילו גיור מלא.
בשנים האחרונות, עם התקדמות מדע הגנטיקה והפיכתן של בדיקות גנטיות לזולות ונגישות, הפכו הבדיקות לכלי בידי רבנים ובתי דין כדי לברר את יהדות. התזה שעליה מסתמכים הרבנים גורסת כי ניתן לזהות "תעודות זהות" גנטיות בבדיקה גנטית של חלק מהיהודים, ולכן מי שבדמו נמצא אותו מזהה גנטי - הוא ללא ספק יהודי.
לעת עתה, המזהה הגנטי הקיים מאפשר פוטנציאלית זיהוי של חלק מהיהודים, אבל אפשר להניח שאם יושקעו בפרויקט מספיק משאבים במשך מספיק זמן יימצאו מזהים גנטיים לרוב היהודים בעולם. במקביל, ולאור הנכונות ההלכתית לקבל את הגנטיקה כהוכחה ליהדות, הוקמה לראשונה מעבדה גנטית שזו תכליתה והיא מעודדת יהודים להיבדק ולהוסיף את עצמם למאגר.
המגמה הזו, של הפיכת העם היהודי למזוהה גנטית, ושינוי דרך ההוכחה לשייכות אליו מכזו שבנויה על אמון ופסיקה הלכתית גמישה, לכזו התלויה בגנטיקה, עלולה לשנות את אופיו של העם היהודי. ככל שהמאגר של תעודות זהות גנטיות של יהודים יגדל, ומספר היהודים הרשומים במאגרים גנטיים יעלה, ייווצרו שני עמים יהודיים, זה הגנטי, וזה שרואה עצמו יהודי אבל לא מסוגל להוכיח זאת גנטית ובמילים אחרות יהודים סוג א' ויהודים סוג ב'.
לעת עתה הבדיקות הגנטיות נעשות באופן פרטי, אבל יש סימנים ברורים לכך שגם הרבנות הראשית ובתי הדין - הגורמים הרשמיים של המדינה שאחראים על הנושא - נכונים לאמץ את הקונספט. כך למשל, במהלך תהליכי בירור יהדות דיינים נכונים לאמץ בדיקות שנעשו ולעתים אף יוזמים אותם, בחצי פה. מגמה זו מצטרפת למאמץ אחר שהרבנות מקדמת, להקמת מאגר מידע עם מקסימום המסמכים שניתן לאסוף כדי להוכיח יהדות של יהודים בעולם כולו.
בעולם של ביג דאטה, קל לדמיין מה תהיה המשמעות של מאגר מידע אחד שבו תעודת זהות גנטית ומידע נוסף על יהדותם של אזרחים ישראלים וגם סתם אנשים שחיים אי שם בעולם. מעם יהודי נהפוך להיות מאגר יהודי. מאומה נושמת שגבולותיה מוגדרים על ידי שילוב של מסורת, רצון לשייכות ונכונות של פוסקים להרחיב את גבולות העם היהודי, נהפוך לדאטה בייס שמנוהל בידי רבנים ונשלט על ידי בדיקות בלשיות ובדיקות דם כדי לזכות להכרה בשייכות לעם הנבחר.
הכותב הוא מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס
