ח"כ בצלאל סמוטריץ' / צילום: ליאב פלד
בלון הניסוי של בצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין), אשף התקשורת הגדול של הימין, השיג את מטרתו. המחנה הימני-דתי, ואפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו נזעק להבהיר שלא כצעקתה: מדינת הלכה לא תקום ולא תהיה, ואין שמץ חשש שממשלת ישראל תצמצם את עצמה לשבעה שרים כבימי דוד המלך או אפילו תשעה כבימי שלמה.
אנחת הקלה נשמעה מן הציבור הישראלי, והפרשנים מפזרים צפירות הרגעה לפיהן השאיפה להקים מדינת הלכה היא נחלת חלק קטן ביהדות הדתית-חרדית (כלומר, נחלת החרד"לים בלבד, שהחרדים והדתיים הלאומיים מתנגדים לה).
לפני שאנחנו מחייכים בביטול וממשיכים לספין הבא, כדאי לבחון מה עמדותיהן של השותפות הקואליציוניות. סעיף 4 לתקנון אגודת ישראל, למשל, קובע כי מטרת המפלגה היא "לפתור ברוח התורה והמסורה את כל השאלות אשר תעלינה יום-יום על הפרק בחיי כלל ישראל, בשאיפה לאחד את עם ישראל בארץ ישראל תחת שלטון התורה ולהשליט את התורה על החיים הרוחניים, הכלכליים, האזרחיים והמדיניים בארץ ישראל".
סעיף 3 לתקנון ש"ס, שקובע את ייעודי המפלגה, מציין בין היתר "לפעול להקמת חברה בעלת צביון דתי חרדי בארץ ישראל", "לפתור ברוח התורה ועל-פי מורשת יהדות ספרד את כל השאלות שתעלנה על סדר היום הציבורי בחיי כלל ישראל", ו"לפעול למען חקיקת חוקים המושתתים על משפט התורה, ההלכה ומסורת ישראל...".
האמת פשוטה וכתובה שחור על גבי לבן. "מדינת הלכה" היא לא חזונה של קבוצה חרד"לית זעירה והזויה, אלא מטרה ברורה ומוצהרת של המפלגות החרדיות ומפלגות הימין הקיצוני, בעבר ובהווה. מדינת הלכה הייתה מטרתה האמיתית של משנת הרב מאיר כהנא (גירוש הערבים מישראל הייתה רק אמצעי להביא למטרה זו), וכיום שותפים לתפיסה זו רבים בציונות הדתית ורוב המנהיגים החרדיים. ההבדל הוא רק בדגשים ובעיתוי.
מדינת ההלכה לא תקום מחר בבוקר, וגם לא בתקופת שלטונו של נתניהו. אבל תהליך הכשרת הלבבות לרעיון, ולצדו בניית התשתית הרעיונית והמשפטית, קורמים עור וגידים ומתחזקים משנה לשנה. ב-2018 אושר המשפט העברי כמקור משפטי מחייב בישראל ב"חוק יסודות המשפט". רק מאבק פרלמנטרי חריף הביא לכך שמעמדו סויג במידת מה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום" במשפט העברי (אך לא השוויון, למשל).
במקביל למהלכים השונים להחלשת בתי המשפט עומדות על הפרק יוזמות חקיקה שונות, המרחיבות במידה ניכרת את סמכויות בתי הדין הדתיים, ובראשם כמובן בתי הדין הרבניים, ואף מגינות עליהם מן הביקורת המוגבלת (מאוד) של בג"ץ שקיימת היום.
לדרך הזו שותפים רבים. במשרד המשפטים פועלת יחידה למשפט עברי, שבעבר עסקה בפעילות הברוכה של מתן חוות-דעת על עמדת המשפט העברי בסוגיות חקיקה שונות, אך כיום פועלת "לעריכה שיטתית ועדכנית של המשפט העברי כיסוד לחקיקה ולפסיקה על-פי סדר חוקי מדינת ישראל".
את קידום הרעיון בשטח נטלו על עצמן עמותות ומרכזי מחקר עצמאיים של הימין הדתי, שרבים מהם נהנים מתקציבי מדינה. שלא במפתיע, עמותות אלה עומדות גם בחזית המאבק להחלשת מערכת המשפט.
נכון, אמירתו הכנה של סמוטריץ' היא חריגה בנוף. אפילו תקנוני המפלגות החרדיות, שכנראה מעטים מבוחריהן יטרחו לקרוא, מעדיפים מילים מכובסות יותר. אבל לחזון מדינת ההלכה יש אבות רבים, בעולם הפוליטי ומחוצה לו, והקלות שבה הציבור החילוני מבקש לעצום את עיניו לסכנה - מדאיגה.
"הו, תמימות קדושה" היו מילותיו האחרונות של הרפורמטור הבוהמי יאן הוס, אשר הועלה למוקד על כפירותיו בשנת 1415, כאשר ראה אישה זקנה וחדורת אמונה עיוורת נושאת לפיד בוער להצית את המוקד. הדמוקרטיה הישראלית אינה עומדת עדיין על המוקד, אך מי שרוצים להקריבה בשם הדת פועלים ללא לאות. אם לא נפקח את עינינו לראות זאת ולעצור את התהליכים המסוכנים שקורים סביבנו - התמימות וההיתממות לא יצילו את הדמוקרטיה הישראלית מפני חורשי רעתה.
הכותב הוא סמנכ"ל עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון