גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

100 שנים של התמודדות, 100 שנים ל"הארץ": מהו תפקידה של עיתונות חופשית

ל"הארץ" ימלאו 100 שנים בשבוע הבא, וזהו הישג יוצא דופן ● כבר ביומו הראשון החל דיון מרתק בשאלה מהם גבולות הפתיחות של עיתון רציני ● "יש גבול ל'חופש הדעות'", כתבו מייסדיו ● אכן יש, ואין זה מאוחר מדי לחזור ולכונן אותם, אבל זה הזמן לחגיגת ניצחון

גרשום שוקן במפגש של עורכי עיתונים שבו השתתפו גם שמעון פרס ועזר ויצמן/ צילום: Sa'ar Ya'acov, לע"מ
גרשום שוקן במפגש של עורכי עיתונים שבו השתתפו גם שמעון פרס ועזר ויצמן/ צילום: Sa'ar Ya'acov, לע"מ

מייסדי "חדשות הארץ" היו אנשים צנועים. לא במובן זה שהמעיטו מערך עצמם, אלא מתוך הכרת הנסיבות.

היישוב הקטנטן בארץ ישראל עדיין ליקק את פצעי מלחמת העולם הראשונה, שהתקרבה להמיט עליו חורבן. הסביבה העירונית, שלה נועד עיתון רציני ומיושב, הייתה קטנה עד גיחוך. המציאות הפוליטית חייבה זהירות.

ב-18 ביוני 1919 פלטה מכונת דפוס ישנה בבית הדפוס הירושלמי של א.ל כהנא את גיליונותיו הראשונים של העיתון היומי המודרני הראשון בארץ ישראל. חמישה חודשים וחצי אחר-כך תושמט המילה "חדשות", והעיתון יתחיל להיקרא "הארץ".

מאמר המערכת הראשון של העיתון, על פני חצי עמודו הראשון, הקרין אמביוולנטיות מעניינת. כמובן, העיתון יהיה "חופשי ורציני", הבטיחו עורכיו, ויבחן את "הדעות השונות, השוררות בחלקים השונים של מחננו הציוני, להעריכן הערכה צודקת ונקייה מכל משוא פנים".

אבל - ולהלן בא מנוד הראש המלומד של מייסדי העיתון - "אכן מובן מאליו, שבכל זאת לא יהיה עיתוננו ‘במה חופשית’ לכל רעיון ולכל דעה שהיא [...] יש גבול ל’חופש הדעות’, שאין לעוברו בעיתון, אשר מגמתו הכללית קבועה על ידי תכנית כל שהיא". התכנית, ממהרים המייסדים להסביר "שואפת לתחיית עם ישראל ושפת ישראל על אדמת ישראל" (שמונה המילים האחרונות הופיעו במקור ברווחים כפולים).

לשון אחר, "הארץ" נועד להיות עיתון של רעיונות, אבל לא קקופוניה של רעיונות. הוא נועד להיות פתוח, אבל לא פרוץ לכל רוח. הוא הבטיח להיות אכסניה של כותבים, אבל לא פונדק של כל-דיכפין.

העמוד הראשון בגיליון הראשון של הארץ

"חורבן העולמות"

הוויכוח על המנדט של "הארץ" נמשך עוד שנים רבות. שלוש שנים אחר-כך, כאשר העיתון ניצל רק בקושי מסגירה, ועבר לידיים חדשות, עורכיו התנערו מיומרת קודמיהם להגדיר יעד, להגן עליו ולהטיף למימושו.

"'הארץ' לא יגזור על דעות והשקפות", כתבו עורכיו בנובמבר 1922. "הוא לא בא להגן על אמת אחת קבועה ומנוסחת ללא שינוי וללא ערעור. בשעה זו של חורבן-עולמות ויצירת-עולמות אין עוד מקום לדפוסי-אמת מוצקים. בתוך גבולות שאיפתנו האחת, המיוחדת והמאחדת [...] יש מקום לכל מי שיש אלוהים ואהבת-אמת בלבו, שיבוא וישמיעו לנו את אמיתו.

"יתכנסו נא מסביב לנו כל סופר נקי-דעת ובר-לבב, כל עובד ובונה, כל עוסק בצורכי ציבור באמונה, כל מי שמבין בערכו הציבורי של עיתון ובאחריותו הלאומית, יבוא ויעזור לנו בעבודה הקשה, שהיטלנו על עצמנו. יסייעו נא לנו לבנות ולשכלל במה נקייה למחשבתנו הציבורית בשעה חשובה וחמורה זו".

אני מתפעל מאוד משני המאמרים האלה, אף כי הם סותרים זה את זה. ביישוב הקטנטן, על קהל הקוראים הזערורי שלו, ישבו אנשים כבדי-ראש ונדיבי-רוח והרהרו בקול רם באופיו של הוויכוח הציבורי שהם רוצים לאפשר. הטרידה אותם שאלת אחריותם. הם רצו לעודד ויכוח, אבל חרדו הן מפני התוצאות של הרחבתו והן מפני התוצאות של הגבלתו.

הם היו ליברלים בנוסח המאה ה-19, שהתעניינו בפלורליזם - אבל גם בסייגים לפלורליזם. הם ראו את "חורבן העולמות" ואת "יצירת העולמות", וניסו לפלס דרך באמצע. זה היה מקומו המקוּוה של העיתון, וזה היה אחר-כך מקומו הטבעי.

"דאגות הקיום והפרנסה"

100 שנה רצופות של הופעת עיתון יומי במדינה הקיימת רק 70 שנה הן הישג יוצא מגדר הרגיל. אני חושב שיום הולדתו של "הארץ" הוא יום חג לכל אלה המוכנים להתפנות מחשבונות פוליטיים, מקָנאוֹת ומטינות, ולהכיר בתפקידה של עיתונות חופשית בכלל ושל "הארץ" בפרט.

יוצר "גלובס", חיים בר און ז"ל, אמר לי פעם שהוא חושב את "הארץ" ל"עיתון קדוש". אין הכרח לקבל את קדושת העיתון כדי להכיר בתפקיד חסר התחליף שהוא מילא בהתהוות אינטליגנציה ליברלית בארץ.

חייו של העיתון היו תלויים לו מנגד כמעט מיומו הראשון. כמעט משעשע לקרוא את המאמר מנובמבר 1922. "סידורו החדש של העיתון משחררו מדאגות הקיום והפרנסה, שהעיקו עליו ועיכבו את התפתחותו", הודיעה המערכת החדשה, בראשות ד"ר משה גליקסון. "קיום העיתון מובטח לזמן רב בערך. והמערכת החדשה [...] תוכל לעבוד במנוחה לשכלולו של העיתון".

ספק אם "הארץ" היה ראוי לאפיון הזה אפילו יום אחד בחייו. וזה בדיוק מה שמעניק נופך הירואי לשיורו. אלמלא היה עיתון פרטי, בבעלות משפחה אחת, מותר להניח ש"הארץ" היה חדל להתקיים, או שלא היה חדל להחליף ידיים לרעת רצינותו ובוודאי לרעת מחויבותו.

השראתו, אומץ לבו וגחמותיו

במובן הזה, יום השנה ה-100 הוא קצת שרירותי. "הארץ" שאנחנו מכירים נולד בעצם רק ב-1936, כאשר עבר לבעלותה של משפחת שוקן. האב, שלמה זלמן שוקן, מעשירי היהודים בגרמניה, איש אשכולות שהתמזגו בו ליברליזם אוניברסלי ועמקות יהודית, מסר את העיתון לאחד מבניו, גרשום, והעביר את עיקר עסקיו לניו יורק. גרשום שוקן יצר את "הארץ" בצלם השראתו, אומץ לבו וגחמותיו.

הוא היה, לפי דעתי, קרוב לרוחם של כותבי מאמר המערכת הראשון, זה מ-18 ביוני 1919, יותר מאשר לרוחם של כותבי המאמר מנובמבר 1922. "הארץ" שלו היה ליברלי, אבל לא דמוקרטי. דעתו על "קול ההמון" לא הייתה כדעת הרומאים הקדמונים. הוא לא היה שקול כנגד "קול שדי". שורתו של ביאליק, "ינסר לו כלבבו קול המון הכרך", הייתה תיאור הולם יותר למצב-דעתו. או אולי שלונסקי, בתיקון קל, "כותלי ביתי כחיץ לי ביני ובין עולם".

עריכתו של שוקן נתנה טעם מיוחד ל"הארץ", אבל גם דחקה אותו אל נישה קטנה יחסית. נכונותו לקרוא תיגר על מוסכמות חישקה את יורשיו. שוקן הרחיק את העיתון מן הזרם המרכזי במידה כזאת ש"הארץ" מוסיף להיבחן על יסוד השיעור של ריחוקו.

אני נזכר בשני מאמרים שעשו עליי רושם עצום בימי מלוך גרשום שוקן. אחד הופיע ב-1967, זמן קצר לאחר המלחמה, בימי האופוריה ההם. אני מנחש שכתב אותו ד"ר שלמה גרוס, שהיה חותם "פולס", והחזיק בתואר "יושב ראש מועצת המערכת". הוא גינה את "הדינאמיות השטחית" של החברה הישראלית. כשלעצמי, אני מסופק אם היא אופיינה אי פעם באופן שקט ומכאיב מזה, בעצם הימים שבהם התפתתה להאמין לא רק בניצחונה הצבאי אלא בהתאמתות כל מאווייה.

גימ"ל-שי"ניותו

את המאמר השני כתב שוקן עצמו, בדצמבר 1978, בחתימת "ג.ש.", בעמוד הראשון של "הארץ". זה היה למחרת מותה של גולדה מאיר. המאמר ההוא היה ההיפך הגמור לא רק מכל מה שנכתב באותו היום, אלא גם מכל מה שהורגש באותו היום.

גולדה מתה שבועות אחדים לאחר שבגין וסאדאת חתמו על הסכמי קמפ דיוויד. ההסכמים ההם המחישו את ההחמצה המזעזעת של ממשלת גולדה שמונה שנים קודם. אילו הייתה מוכנה לעשות בסתיו 1970 מה שעשה בגין בסתיו 1978, לא הייתה מלחמת יום הכיפורים, ממילא לא היה "מחדל", ומפלגת העבודה לא הייתה מאבדת את השלטון ב-1977.

אף על פי כן, גינונים של תרבות מחייבים אותנו לדבר באופן כלשהו בשבח המתים. על זה הסכימו אפילו בני פלוגתא מושבעים כחכמי ישראל וחכמי רומא. גרשום שוקן לא היה בכללם. אינני בטוח שהוא הפיק ביום ההוא את הצליל הנכון. יתר על כן, רשימה בעמוד הראשון, חתומה רק בראשי התיבות של שמו, העניקה נופך ארכאי ל"הארץ", הטעימה את משפחתיותו, והדגישה את עליונות הקפריזה בהתנהלותו. אבל שוקן אמר לפי דעתי את מה שהיה צריך להיאמר.

בני דורי, שגדלו על ברכי עיתונות מודפסת, ונעוריהם היו רחוקים מאוד מעידן האינטרנט, התרפקו על "הארץ" בדיוק מפני שמצאו בו את ההתרסה הקפריזית; מפני שמפעם לפעם נתקלו בחיווי נון-קונפורמיסטי כה מרעיש, עד שאנחת רווחה עצומה בקעה מחזותיהם. ׳הארץ׳ שם בפיהם את המילים שהם רק ניחשו.

זאת כמובן לא הייתה מתכונת לביסוס של מודל כלכלי. מכירה תקופתית של הספרים העתיקים ושל התמונות באוסף שיצר שלמה זלמן שוקן הכניסה יותר כסף לקופה המידלדלת מאשר ניפוץ האיקונין התקופתי של בנו גרשום.

ג.ש לא הגיע אל גימ"ל-שי"ניותו בן-יום. הוא גישש ומישש, הוא עשה ניסויים, הוא חיפש קורות גג ומקלטים. באמצע המאה ה-20 הוא היה חבר כנסת של מפלגה ליברלית קטנה, עד שהתברר לו שאין בה מקום לנון-קונפורמיות כלשהי. הקריירה הפוליטית שלו הסתיימה לאחר שנמנע מלהצביע לטובת ממשלת בן גוריון, שמנהיג מפלגתו היה שר המשפטים שלה. ראה זה פלא, חמש שנים אחר-כך הוא תמך בסיעת בן גוריון שהתפלגה ממפא"י, או לפחות פלרטט איתה. עקיבות לא הייתה שם, ובזיגזגים האלה היה אפשר לטעום טעם כמעט ניהיליסטי.

דמוקרטיה קפיטליסטית ליברלית

אני חושב שאולי במידת-מה ג.ש הנחיל את הטעם הזה לבאים אחריו. אין שום פגם בחוסר ודאות. אדרבה, חוסר ודאות הוא תכונתם הטבעית ביותר של ליברלים. צדק בהחלט משה גליקסון כאשר קרא תיגר ב-1922 על "אמת אחת קבועה ומנוסחת ללא שינוי וללא ערעור". אבל הנכונות להעמיד אמיתות מהוללות במבחן אינה צריכה לפטור איש מאיתנו מדבקות כלשהי בעקרונות.

"הארץ" היה נושא הדגל של דמוקרטיה קפיטליסטית ליברלית. הוא מוסיף להיות אכסנייתם הטבעית של דמוקרטים ליברליים, אבל לדעתי הוא התרחק קצת יותר מדי מהבטחת מייסדי הגלגול הראשון שלו, ש"בכל זאת לא יהיה עיתוננו 'במה חופשית' לכל רעיון ולכל דעה שהיא".

אינני חושב למשל שעיתון התומך בדמוקרטיה ליברלית צריך לארח אויבים מרים של הדמוקרטיה הליברלית; אלה המתלוננים על "דה לגיטימציה" של ישראל, אבל אינם חדלים לעשות "דה לגיטימציה" של דמוקרטים ליברליים. כיוצא בזה אינני חושב שעיתון התומך בדמוקרטיה ליברלית צריך להיות במה קבועה להתקפות רדיקליות על הציונות. עמוס שוקן צדק בהחלט כאשר אמר שהכיבוש הוא האקט האנטי-ציוני ביותר. אבל אינני בטוח שהמאבק נגד האנטי-ציונות הזו יוצא נשכר מנוכחותם של בעלי טורים ניהיליסטיים, המתענגים על עצם ההקנטה, אולי מפני שנכשלו זה כבר במבחן התקופתי של מקוריות.

את הג'יני הזה אי-אפשר להחזיר

צריך להגיד להגנת "הארץ", שהעיתונות הליברלית בכל העולם עברה תהליך, שאולי יאה לו האפיון "פמפלטיזציה", כלומר, התגייסות פוליטית, לפעמים במידה שקשה להבחין בין כתיבה עיתונאית לבין לשונם של כרוזים פוליטיים. במובן הזה יש פה חזרה מסוימת אל המקורות. העיתונות התחילה בכתיבת פמפלטים.

ההפרדה בין ידיעות לדעות בעיתונות המערבית התפתחה רק באמצע המאה ה-20. רק בשנות ה-60 היא השתכללה לכלל הפרדה הרמטית בין מה שליצנים קראו "דת ומדינה", כאשר הדעות הן "הדת", והידיעות הן "המדינה". ההפרדה עדיין קיימת, אבל היא נעשית נומינלית, מפני שדעות מחלחלות עכשיו בגלוי אל עמודי החדשות, בדרך-כלל באמצעות "פרשנויות", אבל בהדרגה, יותר ויותר, באמצעות הכללת דעות גלויות בידיעות חדשותיות.

עורך רב שנים של ה"וושינגטון פוסט", ליינארד דאוני, היה נמנע מלהצביע בבחירות, כדי שהוא לא ייחשד במשוא-פנים פוליטי. הוא הגזים. אבל כיום, רפורטרים מקילים על קוראיהם לדעת בדיוק מה הם חושבים על מושאי כתיבתם. זה נכון באמריקה, זה נכון בישראל, זה נכון גם ב"הארץ". יש מקום להצטער על זה, אם גם ברור למדי שאת הג’יני הזה אי-אפשר עוד להחזיר לבקבוק.

כך או כך, ענייני כאן אינו ביקורת תוכן או עריכה על "הארץ". ענייני הוא חגיגי בהחלט. 100 שנות חייו של "הארץ" מעניקות לו את הזכות לטעון לניצחון. ואני חושב שניצחונו הוא ניצחון כללי של התרבות ושל החברה בישראל. "הארץ" הוא בבת עינם של מגיני הדמוקרטיה. אני מציע ברצינות גמורה שגם מתנגדיו הפוליטיים יכירו בזה.

מה טוב שבעלי "הארץ" הסכימו לכלול אותו באוסף המדהים של העיתונות העברית והיהודית עלי רשת (jpress.nli.org.il). לפי שעה, הוא מגיע רק עד 1945, אבל בוודאי לא ירחק היום ויהיה אפשר לעיין בשאר. זה אוצר בלום שפשוט אסור להחמיץ.

מעלעול בדפי העיתון גיליתי שהלוגו של העיתון היה מנוקד בין הולדתו, ביוני 1919, עד העברתו לידי בעליו הבאים, בנובמבר 1922. אפילו חלק מכותרותיו היו מנוקדות. רעיון לא רע, היכול להעניק השראה גם כיום, לפחות בגיליון 100 השנה של יום ג' הבא. לוגו מנוקד בבקשה, ויום הולדת שמח ל"הארץ".

עוד כתבות

ראש ממשלת בלגיה, אלכסנדר דה-קרו / צילום: ap, Jean-Francois Badias

ראש ממשלת בלגיה: "לא יכולים להמשיך בעסקים כרגיל עם ישראל"

ראש ממשלת בלגיה אלכסנדר דה-קרו שינה את עמדתו ושוקל כעת הטלת סנקציות הכוללות איסור יבוא מוצרים מהתנחלויות, בשל הפעילות הישראלית בעזה ● הסביר כי שינוי העמדה שלו נובע מכך שיש "יותר מדי קורבנות כתוצאה מהפעולות הצבאיות הישראליות" ● ההערכות הן כי יוזמה כזו תיכשל ברמה האירופית

ד''ר רוני סימונס, עמותת שותפות מגן / צילום: ינאי יחיאל

שיטת טיפול חדשה מנסה לסייע ללוחמים במניעת פוסט טראומה

הגישה שמציעה עמותת שותפות מגן משכללת טיפול משנות ה-80 באמצעות טכנולוגיות מציאות רבודה, תנועות עיניים ושיטות לוויסות רגשי ● עד כה, מאות לוחמים ואנשי כוחות הביטחון עברו את הטיפול ●  ישראל מתגייסת

קיבוץ בארי ההרוס / צילום: תמונה פרטית

לספר לדור הצעיר את סיפור השואה אחרי ה-7 באוקטובר - זו לא רק זכות, אלא חובה

השנאה כלפי מדינת ישראל מרימה ראש בכל כמה דורות ● לצד האסונות טבועה בנו, כחלק בלתי נפרד מה-DNA שלנו, היכולת המופלאה והחוסן לקום מהאסון הכי גדול ולהצליח לעשות ממנו נס ● גם הפעם, הדור הצעיר הוא שיכתבו את פרק התקומה

קניות בסופר. אין הצדקה אמיתית להעלאות המחירים / צילום: טלי בוגדנובסקי

הנתונים מגלים: האם גל עליות המחירים מוצדק?

שורת חברות גדולות במשק הודיעו על העלאות מחירים רוחביות, בעיקר בתחומי המזון והצריכה ● אלא שבחינת פרמטרים כמו שערי מט"ח, עלויות שינוע ומחירי חומרי גלם מעלה כי לא תמיד קיים הכרח לעשות כן ● אלכס זבז'ינסקי, מיטב: "החברות פשוט מנצלות הזדמנויות"

בניין שרוסס במגני דוד, בפריז (דצמבר 2023) / צילום: Reuters, LUCIEN LIBERT

דוח חדש: "העולם עד לגל הגרוע של תקריות אנטישמיות מאז מלחמת העולם"

ב־2023 נרשם זינוק של עשרות אחוזים במספר התקריות האנטישמיות מכל הסוגים, כך מגלה דוח של אוניברסיטת תל אביב והליגה נגד ההשמצה ● לפי הדוח, יותר ויותר אמריקאים מסכימים עם סטריאוטיפים אנטישמיים, והרשתות החברתיות "הפכו לקרקע פוריה לשנאה ורדיקליזציה"

3 פסקי דין בשבוע / צילום: אנימציה: טלי בוגדנובסקי

חנות שמרה חניה ללקוחות בעזרת קלנועית, נקנסה וערערה לעליון. מה קבע ביהמ"ש?

זוג הורים הגיעו לביהמ"ש לאחר שלא הצליחו להסכים אם לחסן את בנם בחיסוני שגרה המומלצים ע"י משרד הבריאות ● חנות בחיפה הציבה קלנועיות בחניות ציבוריות הסמוכות אליה, כך שיישמרו ללקוחותיה, לאחר שנקנסה 7 פעמים ביקשה להישפט ● ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע תיעד בווידאו דיונים ועורר ביקורת ● 3 פסקי דין בשבוע  

בארה"ב בטוחים: זה עומד להיות המבצע המסוכן ביותר אליו תצא ישראל

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: הסכנות בכניסת צה"ל לרפיח, איך איראן יכולה להרוויח מההפגנות בקמפוסים בארה"ב ומה באמת חשוב לאמריקאיים בשנת הבחירות ● כותרות העיתונים בעולם 

וורן באפט מגיע לאסיפה השנתית של ברקשייר הת'אוויי בנברסקה, ארה''ב / צילום: Reuters, Scott Morgan

באפט הציג את יורשו והפתיע כשאמר: "מקווה להגיע בשנה הבאה"

וורן באפט בן ה-93 ערך את האסיפה השנתית הראשונה של ברקשייר האת'וויי מאז ששותפו ארוך־השנים, צ'ארלי מאנגר, נפטר בנובמבר האחרון ● באפט הביע אמביוולנטיות לגבי בינה מלאכותית וכינה אותה "שד גרעיני בבקבוק", התייחס לצמצום האחזקה שלו באפל, וכן לאדם שצפוי לרשת את מקומו כמנכ"ל ברקשייר

פרויקט TechMod / הדמיה: 3division

בהשקעה של יותר ממיליארד שקל: הפרויקט שצפוי לשנות את מודיעין

פרויקט TechMod בשטח של יותר מ־100 אלף מ"ר יוקם בפארק הטכנולוגי במודיעין, על קרקע בשווי של כ-62 מיליון שקל ● השותפים בפרויקט מאמינים כי הוא יתן מענה לאחד החוסרים הגדולים בעיר - מקומות תעסוקה ● כיום יותר מ־75% מתושבי העיר עובדים מחוץ לה

מטוס קרב מדגם סוחוי 35 ממריא מבסיס חיל האוויר הרוסי חמיימים בסוריה / צילום: ap, Alexander Zemlianichenko

רוסיה מוכרת לאיראן 24 מטוסים, ומציבה לישראל אתגר חדש

אספקת מטוסי סוחוי ומערכות הגנה אווירית S־400 מרוסיה לאיראן מציבה את המזרח התיכון בפני אתגר חדש ● מומחים: "חיל האוויר האיראני בנוי על אמל"ח מיושן, הסוחוי מייצג דור אחר של מטוסים"

דורון כהן / צילום: איל יצהר

משרד המשפטים בוחן ניגוד עניינים במועמדות דורון כהן ליו"ר רשות שוק ההון

דורון כהן, מנכ"ל האוצר לשעבר, מועמד לתפקיד יו"ר רשות שוק ההון לצד מ"מ יו"ר הרשות הנוכחי, עמית גל; והמשנה למנכ"ל חברת הביטוח ווישור, זיו כהן ● משרד המשפטים בוחן האם קיים חשש לניגוד עניינים במינויו של דורון כהן, שאחותו מכהנת כדירקטורית בלתי תלויה בחברת הביטוח מגדל

וורן באפט / צילום: ap, Nati Harnik (עיבוד תמונה)

החוכמה של וורן באפט היא יותר מאשר רק בחירת מניות נהדרות

המבנה החדשני של ברקשייר האת'ווי יוצא דופן — ומועיל לבעלי המניות

בייראקטר TB2 / צילום: Associated Press, Efrem Lukatsky

החברה הביטחונית הזרה שהעניקה לעובדיה מענק בסך 18 משכורות

החברה הטורקית בייקאר, סמנכ"ל הטכנולוגיות שלה הוא חתנו של ארדואן, היא שיאנית היצוא בטורקיה והודיעה שתחלק לעובדים מענק נדיב במיוחד ● ואיפה החברות הביטחוניות הישראליות עומדות מולה ברמה הגלובלית?

בורסת תל אביב / צילום: Shutterstock

העליות בת"א התמתנו בנעילה מהחשש כי עסקת החטופים לא תצא לפועל

מדד ת"א 35 עולה ב-0.4% ● השקל הפגין איתנות השבוע, אך בסיכום אפריל נחלש מול הדולר ● אפל הציגה את תוצאותיה הכספיות והמניה זינקה ● במזרחי מעריכים כי למרות דוח התעסוקה הפושר של חודש אפריל בארה"ב לא אמור להשליך מהותית על תזמון הורדת הריבית ● באופנהיימר מזהים הזדמנויות במגזרי הפיננסים והתעשייה בשוק המניות האמריקאי

בורסת תל אביב / צילום: טלי בוגדנובסקי

השקל נסחר בתנודתיות לאחר הודעת חמאס על קבלת המתווה להפסקת אש

ת"א 35 יורד בכ-0.1% ● השקל נסחר בתנודתיות מול המטבעות הזרים ● אייל הררי יחליף את ארז ענתבי כמנכ"ל אלוט ● חוזה חדש לאלקטריאון בסין ● מיטב: הקמעונאיות מעלות מחירים רק כי הן יכולות, לא בגלל הצורך שלהן לפצות על גידול בהוצאות ● וורן באפט מכר מניות אפל ופוזל להודו, "יש שם המון הזדמנויות" ● בבנק אוף אמריקה דווקא ממליצים על אפל באפסייד של 33%

מתוך הקמפיין של רשות המסים / צילום: צילום מסך מיוטיוב

תוכנית הדגל של רשות המסים נכנסת היום לתוקף. כל מה שכדאי לדעת

תוכנית "חשבוניות ישראל" של רשות המסים למאבק בהון השחור, שתאפשר לקזז מע"מ מחשבונית רק לאחר קבלת מספר מיוחד, נכנסה היום לתוקף ● איך התוכנית החדשה תעבוד, על מי היא חלה, ומהן הסנקציות על מי שלא יפעל לפי החקיקה החדשה? מומחי המס מסבירים

מימין: אריאל ארליך, יריב לוין, עוזי פוגלמן, רון סולקין / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, צילומים: אלכס קולומויסקי־ידיעות אחרונות, דוברות הרשות השופטת, איל יצהר

האינטרסים והדילים: מאחורי הקלעים של הוועדה לבחירת שופטים

עשרות שופטים ורשמים חדשים מונו בשבוע שעבר, צעד הכרחי לאור העומס הכבד על מערכת המשפט ● הפשרות שנאלצו לעשות בוועדה כדי לזכות במינויים החדשים, ההישגים של הקואליציה, השריף החדש בנגב והמשמעות הנעלמת של המילה "זמני" ● חמש הערות על בליץ המינויים

דורון ארזי, אסף וונד, אודי מוקדי / צילומים: ליאורה כץ, איל יצהר, דיויד שפר

שתי חברות ישראליות פרסמו דוחות בוול סטריט, ונפלו בסוף השבוע

במדור השבועי של גלובס בדקנו מה קרה למניות הישראליות הבולטות בוול סטריט במהלך הסופ"ש ● היפו צללה בכ-17% בעקבות מימושים ● סייברארק צללה למרות שהציגה דוח חזק עם תחזית חיובית ● ומניות רדקום וסרגון עלו בעקבות דיווחים על חוזים חדשים

אסמעיל הנייה / צילום: ap, Dalati Nohra

חמאס: מסכימים לעסקה ולהפסקת אש; השקל מזנק אחרי ההודעה

נשיא ארה"ב ורה"מ שוחחו כחצי שעה, בבית הלבן מבהירים: "עסקה היא הדרך הטובה ביותר להימנע ממבצע ברפיח" • מקור בחמאס: דוחים את חזרת המשלחת לקהיר - עד לתוצאות מאמצי המתווכות • בני משפחות חטופים לגנץ ואיזנקוט: מתבוננים באימה, תגידו את האמת על המו"מ • פגיעה ישירה של כטב"ם חיזבאללה במטולה, חיל האוויר תקף בעומק דרום לבנון • עדכונים שוטפים

וורן באפט נואם באסיפה השנתית של ברקשייר האת'ווי

היורש, ההשקעה המסתורית, והדרך ל־50% תשואה בשנה: התובנות מהכנס הגדול של האורקל מאומהה

וורן באפט, המשקיע הפרטי הגדול והמפורסם בעולם עמד בסוף השבוע בפעם ה־51 על הבמה באומהה והשיב לשאלות משקיעיו במשך חמש שעות ● מדוע הקטין את ההחזקות שלו באפל, מה הוא חושב על מהפכת ה־AI, למה הוא מגדיל את קופת המזומנים שלו במקום להשקיע אותה, ומה היה עושה לו חזר לגיל 20