דור ה-Z / צילום: Gettyimages ישראל - Klaus Vedfelt
דור ה־Z מהווה היום 25% מאוכלוסיית ארה"ב (יותר מ־68 מיליון איש לפי הלשכה לסטטיסטיקה). הם הדור הגדול בארה"ב, שני רק לבייבי בומרס, ובימים אלו כמעט 20 מיליון מהם נכנסים לשוק העבודה. זהו אינו שוק פשוט, אלא אחד שזועזע מהותית בדורות הקודמים. שוק שבו כלכלת החלטורה (Gig Economy) ותפיסת האני החזקה עיצבו מציאות חדשה ונזילה עם מחויבות נמוכה יותר של מעסיקים לעובדים ושל העובדים לעבודה. הוסיפו על כך את העובדה שבני דור ה־Z, כך לפי האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, חרדים יותר מכל דור אחר - וקיבלתם סיר לחץ יוצא מן הכלל.
ילדי דור ה־Z נולדו בין 1995 ל־2012 - הדור שנולד אחריהם מכונה כבר "דור האלפא". קיימת מחלוקת על השנים המדויקות, אך בעיקרן הן אמורות לכלול את הדור הראשון שנולד אחרי שהאינטרנט המסחרי פרץ, ולא מכיר עולם אחר. זהו הדור שמתקשר הרבה יותר עם העולם החיצון, אבל עושה זאת באמצעים דיגיטליים. הם מעדיפים אומנם לדבר ולא להתכתב בהודעות, אבל השיחה לגמרי לא צריכה להתקיים באותו החלל.
הדור הזה חונך על-ידי דור ה־X, ילדי גראנג’ ופרוזאק, פוסט מלחמת וייטנאם ושערוריית ווטרגייט, ולמעשה זהו הדור שמסמל את קץ האוטופיה האמריקאית שהציפה את המדינה אחרי מלחמת העולם השנייה. ההורים של בני דור ה־Z התגרשו בצרורות ונחשבים מיואשים, אבודים, לא פעילים פוליטית ולא מהפכנים. בני דור ה־X נכנסו לשוק העבודה במיתון של שנות ה־90 ואחר כך גם הוכו במשבר כלכלי עולמי.
נתונים אלו לבדם הביאו על דור ה־Z תדמית גרועה במיוחד והערכות שהם יהפכו לנרקומנים של מסכים, אדישים ובעלי יכולות ריכוז נמוכות מדג זהב. כבר אמרו עליהם שהם משמידי תרבויות, עבודות ותעשיות, מפונקים ומנומנמים (דור ה־Zzzz). אבל על כתפיהם הצעירות והעדינות מונח משקל כל העולם ויש דווקא סיכוי טוב שהם מסוגלים לעמוד בזה.
הדור שמחפש את האמת
במחקר רחב היקף של מקינזי שבכלל נועד לאתר טרנדים ומגמות צרכניות, הכתירו את דור ה־Z בתור "הדור שמחפש אחר האמת". זה לא מפתיע, כי זה בהחלט דור שנאלץ לחפש אותה. מהפכת המידע שטפה את העולם המערבי בעוצמה וערערה את יסודות האמת שעליהם גדלנו כולנו. האינטרנט מאפשר, בעלויות נמוכות במיוחד, לעוות את המציאות באמצעות בוטים, טרולים, פוסטים וחדשות מזויפות שמתפשטים במהירות ללא כל בקרה ברשתות החברתיות החופשיות.
לעולם זה, ילדי דור ה־Z לא היו צריכים להסתגל, הם פשוט נולדו לתוכו, ומנסים להתייחס אליו בפרגמטיות. לדברי מלי אלקובי, מומחית בנושא של חוויית עובד בשוק העבודה, כל המגמות האלה הפכו את בני דור ה־Z הישראלים - כמו חבריהם מעבר לים - לסקרנים ולידענים יותר מבני הדור הקודם. "הם גלובליים מגיל צעיר, האנגלית שלהם טובה, והם הרבה יותר פתוחים לקבלה של האחר", אומרת אלקובי. "הם יודעים איך למצוא מידע ומסתכלים עליו אחרת. אני משתמשת כל הזמן עם הילדים שלי במנטורינג הפוך - הסיטואציה שבה עובדים צעירים מדריכים עובדים ותיקים - וכל הזמן מופתעת מהידע שיש להם. הם לומדים גם כשהם באינסטגרם. מהפורטנייט הם לומדים על יוון העתיקה. לפני כמה זמן רציתי להכין סרטון שיש בו מוזיקה ולא ידעתי איך, והבן שלי אומר לי פשוט תחפשי ‘How to’ ותמצאי מה שאת רוצה. ההתייחסות שלהם לידע ולמידע היא ‘הידע קיים וצריך רק למצוא אותו’".
אומנם ילדי הדור הזה נולדו עם סמארטפון ביד, 100% דיגיטליים ואלחוטיים, אך הם נולדו היישר אל תוך הדקדנס של מהפכת המידע ומציאות מקושרת על סטרואידים של הרשתות החברתיות, אל תוך משבר כלכלי עולמי, מלחמות, טרור, עלייה מחודשת של לאומניות ומגיפה של ירי המוני. הכול הותיר אותם ריאליסטיים במיוחד, נזהרים מסיכונים ושואפים ליציבות כלכלית מגיל צעיר.
בוב אורנדורף, מנהל משרד שירותי קריירה באוניברסיטת מדינת פנסילבניה, אמר בחודש שעבר למגזין ניוזוויק כי הדרישה של הסטודנטים לייעוץ קריירה נמצאת בשיא של כל הזמנים. לדבריו, סטודנטים החלו לבקש פגישות עם מדריכי הקריירה של האוניברסיטה כבר בשנה הראשונה ללימודים. הוא אמר גם שלהערכתו, חלק ניכר מהחרדה מגיע מההורים, שמודאגים יותר מבעבר מההשקעה שעשו כשמימנו לימודים יקרים כל-כך לילדיהם. אורנדורף, שעובד בתחום כבר 30 שנה, סיפר שכבר בימי ההתעניינות במסלולי לימוד, הורים ונערים שואלים לגבי החזר ההשקעה של התואר.
במובנים רבים הקשורים לשוק העבודה, דור ה־Z דומה במיוחד ל"דור השקט" (1925-1945) שנחשב כדור חרוץ, פטריוטי ונאמן. הרבה בזכות העובדה שנכנס לשוק העבודה אחרי השפל הכלכלי הגדול ומלחמת העולם השנייה. אז וגם היום הסיכונים נראו מפחידים במיוחד - בעבודה, וגם בכל הנוגע לשתייה, נהיגה ומין.
הזהירות הזו השפיעה על דור ה־Z כבר בבחירת מוסדות הלימוד. בארה"ב, שבה האוניברסיטאות יקרות מאוד, רבים התפשרו ובחרו במכללות קהילתיות או בבחירה השנייה שלהם, היוקרתית פחות, רק כדי לא להעמיס על עצמם חובות. הלקח נלמד מדור ה־Y, שנושא על גבו יותר מטריליון דולר בחובות סטודנטים. מחקר של אוניברסיטת נורת’ווסטרן מ־2014, השנה שבה ראשוני הדור נכנסו בשערי הקולג’ים, מצא כי הדאגה העיקרית של התלמידים הצעירים (67%) היא שיוכלו להרשות לעצמם את הלימודים.
אנשים עם תוכנית מגירה
בימים אלו מסיים הגל הראשון של בני דור ה־Z האמריקאים את לימודי התואר הראשון, והיציבות הכלכלית נותרה הדאגה המרכזית. לפי סקר של אוניברסיטת קליפורניה, 83% מהסטודנטים ציינו שבחרו במקצוע הלימוד שלהם בגלל האפשרויות הכלכליות שהוא מבטיח. ארבע השנים הראשונות של הלימודים הגבוהים הן אמצעי להשגת מטרה, לא עוד רגע להימלט מן העולם האמיתי.
"הטבות כלכליות, סביבת העבודה והשכר הם הדברים החשובים ביותר כשאני מחפשת עבודה", מספרת ל־G רבקה, שסיימה לאחרונה את לימודיה באוניברסיטת UCLA. היא מציינת שבכל מקרה הייתה מעוניינת להישאר במקום העבודה רק לזמן מוגבל, ולהמשיך הלאה למקום עבודה חדש ושונה.
שרה קים, בת 24 שסיימה עכשיו את לימודיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אומרת שהיא מתחרטת שלא למדה על יותר סוגי קריירה כשהייתה בתיכון ובקולג'. בזמן שהייתה סטודנטית, היא הצטרפה למועדון שבו למדה "כישורים שונים כמו עריכת וידיאו ועיצוב". שרה, שהתמקדה בלימודיה בעולם העסקים, מעדיפה להתפתח מקצועית בתוך חברה שבה יהיה לה מנהל שהיא מעריכה. "אני חושבת שיהיה לי קל יותר להמשיך עם מנהל מוערך, מאשר לעבור לחברה אחרת. אני מאמינה שאעזוב עבודה רק אם אהיה מאוד בטוחה ביכולות שלי ומאוד לא מרוצה בעבודה הקיימת".
אלקובי אומרת שגם בישראל יש מחשבה קדימה ורצון ביציבות. "רואים שדור ה־Z פרקטי וריאליסטי בגישה שלו, והוא שואל, ‘איך אני מייצר לעצמי גם פרנסה וגם עניין?’", היא אומרת. "כבר בחטיבה הם בוחרים מקצוע שהם חושבים שישפיע על השירות הצבאי ועל העתיד שלהם, אבל הם מסוגלים לחשוב על עצמם גם כמוזיקאים וגם כפיזיקאים. הם לא חושבים שיהיו טובים רק בדבר אחד".
קטרל תומפסון ניקי, סטודנט בן 22 באוניברסיטת אוהיו שהתראיין לכתבה של ניוזוויק על דור ה־Z, בחר בתחום לכאורה לא יציב - מוזיקה. אבל הוא סיפר כי רק למקרה שהתוכנית שלו להתפרנס מכתיבת שירים והנדסת קול לא תוכיח את עצמה, הוא כבר החל תואר שני בחינוך מוזיקלי. "באופן אידיאלי, אני רוצה קריירה שתשמח אותי, אבל גם שתהיה יציבה. אנשים רוצים את שני הדברים האלה באותה עבודה. אני יכול לרדוף אחר החלום שלי אחרי הלימודים, אבל אני צריך את תוכנית המגירה בתחום החינוך, ואני צריך שהיא תהיה מוכנה עכשיו, במקום שאנסה לעשות את ההסבה עוד 20 שנה כשיש לי משפחה והרבה יותר מחויבויות".
"לגבי ההשכלה הגבוהה, אפשר לומר שאנחנו לפני מהפכה רצינית", מוסיפה אלקובי. "כמגמה, נראה פחות אנשים עושים את התואר הקלאסי באוניברסיטאות. עריכת דין ילמדו פחות בגלל האוטומציה בתחום, הנדסת תוכנה כנראה עדיין ילמדו לפעמים. בקורסרה - פלטפורמת הקורסים המקוונת - התחילו להציע מסלולים לתואר ראשון מלא ויש גם תרגום לעברית. כשאני שואלת בהרצאות שאני עושה בצבא ולבני נוער מי מכיר את קורסרה, 60%-70% מרימים את היד, ובקרב בני דור ה־Y תמיד יש רק שניים־שלושה שמכירים".
הנתונים בחו"ל תומכים בכך ומראים שבני דור ה־Z מעדיפים סביבת למידה אינטראקטיבית ולא מבוססת על הקשבה. כלים דיגיטליים חשובים להם כמעט כמו המורים, ולפי סקר אחרון של פירסון והאריס, יוטיוב הוא כלי הלמידה השני החשוב ביותר שלהם (אחרי המורה ולפני הרצאות, חברים לכיתה וספרים). כל צעד בלימודים צריך להיות בעל ערך להמשך החיים.
לפי סקר של אוניברסיטת נורת’ווסטרן, 63% מהתלמידים החדשים סבורים שמכללות צריכות ללמד יזמות, 85% סבורים שהן צריכות גם ללמד אוריינות פיננסית, ו-79% ציינו כי הם רוצים להשיג יותר ניסיון בזמן הלימודים ומעוניינים לשלב בין השניים. אבל אם הלימודים יפריעו, הם גם מוכנים לותר עליהם כליל והם לא בהכרח רואים בהם הכרח להצלחה (25% לעומת 40% אצל דור המילניום). הם פשוט רוצים ניסיון חיים מהר ככל הניתן.
סובלים מחרדה, חולמים פחות
כמו בני המילניום, גם דור ה־Z מאמין שאין צורך להישאר בעבודה לאורך שנים רבות, אבל סקרים מראים כי הם מציאותיים יותר בדרישות שלהם ממקומות העבודה: הם לא רוצים להיות עצמאיים (פחות מכל דור לפניהם), ומוכנים לעבוד יותר שעות, במשמרות או לא במשמרות, העיקר שירווחו הכנסה יציבה וגבוהה. לפי חברת המחקר Monster Worldwide, הם מוכנים לעבוד בערבים ובסופי שבוע (58%) רק כדי להרוויח יותר, הרבה יותר בהשוואה לדורות הקודמים.
ההטרוגניות הזו צריכה למצוא חן בעיני המעסיקים, שרוצים למשוך אליהם את הדור הצעיר, במיוחד בעת שבה שיעורי האבטלה כה נמוכים. לפי צוות המחקר של Glassdoor, כדי לגייס בהצלחה את בני דור ה־Z, יש לדאוג לשמור על תהליך העסקה קצר ויעיל, ולהקל על תהליך הגיוס שיהיה דיגיטלי לחלוטין, עדיף תוך כדי הצגת העסק כחברתי, ירוק, מגוון ומכליל. בסקר של Adecco Staffing, חברת ההשמה השנייה בגודלה בארה"ב, 77% מאלו שנכנסים בימים אלו לשוק העבודה רוצים שמקום עבודתם יעשה "טוב" לעולם ומצפים מהארגונים שבהם הם עובדים לדאוג לטביעת הרגל הפחמנית שלהם.
"הדבר החשוב ביותר עבורי כשאני מחפשת מקום עבודה", מספרת ל־G קרן, בת 23 שסיימה את לימודיה באוניברסיטת קולורדו, "זה תרבות וערכים. לוודא שהחברה מעריכה דברים שגם אני מעריכה". זהות ערכים זו מובילה את קרן גם להאמין בצמיחה ארוכת טווח בתוך חברה אחת. "אני מעדיפה לצמוח באותה החברה", היא מסבירה, "כדי לבנות קשרים ולבסס את הקריירה". העיקר, היא מסכמת, "לרדוף אחרי החלומות שלך, ולא החלומות של ההורים שלך".
אלקובי מסכימה: "בדור ה־Z ההגשמה העצמית באה מיכולת להשפיע על העולם, ‘איך אני מזיז מערכות גדולות וכבדות’. זה יכול להיות בשביתה קטנה במקום העבודה כדי להשיג תנאים יותר טובים, וזה יכול להיות ביותר גדול - בשאיפה להיות "Airbnb הבא’, ‘Waze הבא’ וכו’. הם רוצים להשפיע על כמה שיותר אנשים. הערך של השפעה, של לשנות את החיים באופן משמעותי, הוא מה שמוביל אותם".
לפי הפסיכולוגית ומחברת רב המכר "iGen", ג’יין טוונג, תהליך ההתבגרות של ילדי ה־Z איטי עוד יותר מאלו של דור המילניום (שמתחתן ומביא ילדים בגיל מאוחר). הם לא הלכו בדרכם האינדיבידואליסטית של הוריהם ומעדיפים להישאר בבית על פני בילוי, מיץ על פני אלכוהול (אפילו בבריטניה, השותים הגדולים, נחתך בחצי שיעור בני הנוער השותים) וציונים טובים על פני מסיבות פרועות. סקרים דוריים שמבוצעים משנות ה־70 בארה"ב מצאו כי ב־2015 רק 56% מילדי התיכון יצאו לדייטים, עבור הדורות הקודמים המספר הזה היה סביב ה־85%.
החיבור למציאות והמחשבה על העתיד, יחד עם הצפת המידע, משמעותם שזהו דור שבו חולמים, אבל חולמים פחות, ולפי טוונג ואחרים, זה דור שנמצא "על סף משבר בריאות נפשית". שימוש תכוף באינטרנט, בסמארטפונים וברשתות חברתיות נמצא כקשור לעלייה בשיעורי חרדה, לחץ ומחסור בשינה, מסבירה טוונג, ומציינת כי מ־2011 שיעור ההתאבדויות בגיל העשרה גבוה משיעורי הרצח של בני נוער. "סביר פחות שיהרגו אחד את השני וסביר יותר שיהרגו את עצמם", היא כותבת. אותה חרדה, אגב, נתפסת על-ידי בני דור ה־Z כחסם הרגשי המהותי ביותר עבורם עם כניסתם לשוק העבודה.
הריאליזם הזה הפחית את המרדף האובססיבי של דור המילניום ודור ה־X אחר המושג ההפכפך "איזון בין עבודה לחיים". במקום זה, בדור ה־Z מחפשים מראש ערבוב בין עבודה לחיים (Blend במקום Balance), וממקומות העבודה הם מצפים לשעות עבודה גמישות והגדרה מחודשת של סביבת העבודה, שלא צריכה להיות כבולה לשולחנות וחללים משותפים או סגורים. הם מאמינים שכל זה לא משנה, כי הם - לפי מחקר של Kronos - בכל מקרה הדור שעובד הכי קשה. כן, הילדים האלו, שעדיין לא נכנסו בכל כוחם לשוק העבודה, מאמינים שהם עובדים הכי קשה וגם שהיה להם הכי קשה.
לא דור מנמנם, דור משבש
מדובר בקבוצה הדמוגרפית המגוונת ביותר בהיסטוריה האמריקאית וכבר היום 40% ממנה מורכבת "מבני מיעוטים", שהם כבר לא מיעוטים כלל. דו"ח של מכון Pew השנה העלה כי 35% מבני דור ה־Z מכירים מישהו באופן אישי שמעדיף שיפנו אליו בכינוי גוף ניטרלי, לעומת 25% מבני המילניום, 12% מהבייבי בומרס ו־7% מהדור השקט. באותה הנשימה, מדובר בדור ששיעורים גדולים ממנו מחזיקים באמונה דתית ושרפובליקאים צעירים מחזיקים בדעות פרוגרסיביות יחסית.
מחקר אחר של חברת הייעוץ Morning Consult מצא כי מדובר בקבוצה שמאמינה פחות במשטרה, בצבא, בוול סטריט ובבית המשפט העליון מאשר שני הדורות הקודמים. רק הקונגרס נהנה משיעורי אמון גבוהים יותר לעומת הדורות המבוגרים. זאת, אגב, בזמן שרבים יותר שרוצים לראות את מוסדות המדינה עושים יותר כדי לפתור בעיות בחברה האמריקאית הם ליברלים יותר וסוציאליסטים יותר. לפי סקר של מכון Pew מתחילת השנה, 53% מבני דור ה־Z גם מאמינים שאת כל האמונות שלהם הם יכולים לתרגם לשינוי אמיתי. הרבה יותר מדור ה־Y (40%) ודור ה־X (50%).
"אנחנו אלו שישלמו את המחיר", אמרה הנערה איישה קלארק, פעילה נגד משבר האקלים, לסנאטורית הוותיקה דיאן פיינסטיין בעימות לא מתוכנן על רקע הניו דיל הירוק, תוכנית חקיקה ירוקה שאפתנית שהוצגה על-ידי חברת הקונגרס הצעירה אלכסנדריה אוקסיו־קורטז השנה. "הגענו לנקודה שבה כדור הארץ שלנו גוסס, יש צורך בתוכנית יקרה ושאפתנית כדי להתמודד עם גודל הנושא", המשיכה קלארק באסרטיביות.
"אני עושה את זה כבר 30 שנה - ואתם באים לכאן ואומרים לי שזה צריך להיעשות בדרך שלכם או בשום אופן, אני לא מגיבה לזה", השיבה פיינסטין בנימה חינוכית זועפת ומיד זכתה לתגובה מקלארק: "אני מבינה מה שאת אומרת, אבל אנחנו האנשים שבחרו אותך, את אמורה להקשיב לנו". "בת כמה את?", תהתה פיינסטיין בציניות. "אני בת 16", השיבה קלארק. "אז לא הצבעת בשבילי", סיכמה פיינסטיין את הדיון מבחינתה. אבל קלארק היא לא בת העשרה הראשונה לעמוד מול שועלים פוליטיים ותיקים. היא חלק מדור שעושה זאת בסדרתיות, דור ה־Z, דור תיקון עולם.
הנושאים הבוערים בפוליטיקה העולמית בכלל והאמריקאית בפרט, כמו פיקוח על נשק, פערים מעמיקים ושינויי אקלים, נחבטים כהרגלם במסדרונות המוסדות הוותיקים. קפואים במקום בלי שום יכולות נראות לעין להשיג פתרון מוסכם על הצדדים שהופכים נצים אחד כלפי השני יותר ויותר כל שנה. בינתיים, בעיירות קטנות וגדולות, אלו בני הנוער שמצליחים להזיז הרים והם אלו שמוציאים המונים להפגין. הם הדור שמאמין הרבה יותר מהוריו בכך ששינויי האקלים מתרחשים ושבני האדם אחראים להרס הטבע וכדור הארץ. זהו הדור שלפי חברת החיזוי ספארקס, רבע ממנו כבר מתנדב באופן קבוע ו־70% ממנו התנדב לפחות פעם אחת. ארנסט אנד יאנג סיכמו זאת באלגנטיות - לא דור מנומנם, אלא דור משבש.
זהו הדור שמתוכו צמחה גרטה תונברג, השבדית בת ה־16 שהצליחה להוציא מאות אלפי תלמידים אירופאים מבתי הספר במחאה על אוזלת היד של הנהגת העולם בטיפול במשבר האקלים; מלאלה יוספזאי הפקיסטנית בת ה־17 שנלחמת למען זכויות נשים והייתה הצעירה ביותר אי פעם לקבל פרס נובל לשלום; איסרה הירשי בת ה־16 שאחראית על מחאת האקלים הצעירה בארה"ב; ג’אז ג’נינגס, נערה טרנסג’נדרית בת 17 שהקימה ארגון בינלאומי לסייע לנוער טרנסי; רוואן בלנצ’ארד בת ה־18, ילדה שחקנית ופעילה פמיניסטית; ונדיה אוקמוטו בת ה־21 שהתחילה לפני חמש שנים את הדיון האמריקאי על הוזלת מוצרי היגיינה לנשים. הורים וילדים מניפים היום ביחד בהפגנות שלטי "הקשיבו לילדים".
על כל הגיוון הזה, חשוב לזכור דבר אחד. לא משנה כמה סקרים, דו"חות, מחקרים וסטטיסטיקות יש לנו, לאפיין דור לפני שעוד הספיק להשפיע מהותית על הפוליטיקה, הכלכלה והחברה העולמית, זה מעשה נחפז. עד היום אנו קוראים לדור של מלחמת העולם הראשונה "הדור הגדול מכולם" (The Greatest Generation), השאלה משמו של ספר, ולא בהכרח האמת לאמיתה.