גן ילדים ברחובות/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאטיב
מאז שהתברר היקף האלימות שבו נהגה המטפלת כרמל מעודה כלפי הפעוטות שהיו במעונה, התעוררו רבים במערכת הפוליטית. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה למנף את המחאה לטובתו והודיע - כאילו לא ידע עד אותו רגע שזה המצב - כי יעביר את מעונות היום לפיקוח משרד החינוך. המהלך נכשל בהודעה לקונית של היועמ"ש שהסביר שממשלת מעבר אינה יכולה לקבל החלטה כזאת.
כמה מצער שראש הממשלה, כמו גם שרים אחרים, לא חשב לעסוק בשאלה האקוטית מה קורה עם ילדי ישראל מגיל לידה ועד גיל 3, עד שהמחאה פרצה כבר לצמתים.
ההורים בישראל מותשים. בישראל לרוב שני ההורים עובדים. הם מנסים למצוא פתרונות סבירים לילדים שלהם, מבחינת תשומת לב ופיקוח על ילדיהם, אבל גם במחיר שיוכלו לעמוד בו.
כל עוד בישראל לא יתמודדו כראוי עם הסוגיה של הכרה בהוצאות הטיפול בילד, המאבקים הפוליטיים ימשיכו להתנהל על גב ההורים. כמו חברי כנסת אחרים בעבר, גם אני הנחתי על שולחן הכנסת את החוק להכרה בהוצאות טיפול בילד. זה מצריך תיקון קטנטן ממש בפקודת מס הכנסה. פס"ד פרי ביוזמתה של עו"ד ורד פרי, שהתעקשה בעניין זה, אמנם הכריע לטובת הכרה בהוצאות אלה, אולם עד מהרה תוקנה הפקודה והלאקונה שאפשרה זאת, נסגרה.
זה עניין מדהים שרכישת אמנות או ספה למשרד מוכרים כהוצאה, אולם מה שבאמת מאפשר את יציאת שני ההורים לעבודה, כלומר מעון יום, משפחתון או מטפלת, אינו נמצא ראוי בעיני קובעי המדיניות להכרה כהוצאה.
והאמת היא שעם כל הכבוד למהלכי ההעברה הנוספת "מיד ליד" וממשרד ממשלתי למשרד שני, כל עוד המדיניות עצמה לא תשתנה קשה יהיה להבטיח את הפיקוח במעונות. הייתי שותפה לחקיקת חוק הפיקוח על מעונות היום, חוק סבוך מאין כמוהו, כשמעל ראשנו כל העת התחושה הקשה שלצורך פתיחת דוכן פלאפל, נדרשים יותר אישורים.
מדובר בהתפתחות חיובית בעיקר בהקשר שהמדינה מכירה סופסוף באחריותה לגיל הזה, גם כשלא מדובר במעונות סמל (ויצ"ו, נעמת ואמונה). אבל הרעיון המארגן, וזהו עניין כלכלי לא פחות מחינוכי, צריך להיות החלטת ממשלה שאליה תתלווה חקיקה רלוונטית, שמגדירה את אחריותה של המדינה לחינוך כבר מגיל לידה.
לצד זאת חייבים להכיר בהוצאות הטיפול בילדים. מהלך כזה יסדיר את עולם הטיפול בילדים, גם לטובת העוסקות והעוסקים בו. תהיה בכך הכרה פורמלית יותר בחשיבותם, במעמדם החברתי ובצורך לפצותם כלכלית כראוי.
לפני כעשור התחייבה רשות המסים לבצע פיילוט על מנת לבדוק את ההיתכנות של מהלך כזה. באופן לא מפתיע הוא מעולם לא יצא לפועל.
כשעמדתי לאחרונה בהפגנה בשרונה יחד עם הורים רבים אחרים, אי אפשר היה לטעות בכעס ובדמעות ששטפו את הנוכחים, עם כל סיפור שצף על מטפלת שהתעללה בפעוט חסר ישע; אי אפשר להתעורר רק כשמדובר בטרגדיות כמו של יסמין וינטה, הפעוטה שנחנקה בידי המטפלת שלה, או ציפי דוד שהתעללה בליאו הקטן ורק בנס נמנע אסון.
ילדים בישראל צריכים להיות בטוחים. להורים חייב להיות שקט נפשי וגם יכולת לעמוד בעלויות גידול הילדים. מהלך של שינוי מדיניות שאינו רק עוד העברה של אגף המעונות ממשרד למשרד כאילו מדובר במשחק לגו, זה יהיה טוב לשוויון החברתי, לחינוך וגם לכלכלה.