דרור פויר / צילום: יונתן בלום
א.
כמי שהיה בעליו הגאה של שפם מפואר למשך לא מעט שנים יש לי רק עצה אחת פשוטה לחבר עמיר פרץ: שים לב. פשוט שים לב. שים לב לנשיפת האוויר העדינה שיוצאת מהנחיריים ומלטפת את העור מעל השפה העליונה, אותו עור שהיה מכוסה 47 שנים, לפי עדותך; שים לב לאוויר העובר באותו מקום בדרכו להישאף פנימה אל תוך האף, משאיר אחריו רמז עדין ומפתיע של קור; שים לב למגע המרפרף של האדים החמים היוצאים מכוס הקפה ופוגשים את הנקבוביות שנפתחו; שים לב איך מגע האדים מקדים את חוש הריח בכמה מאיות שנייה; שים לב לאגל הזיעה שהופיע פתאום מתחת לאף, כאילו משום מקום; שים לב לרוח הנושבת על הפנים; שים לב לקרן השמש שמגיעה ממרחקי החלל רק כדי להתגלץ’ לה במגלשה הקטנה שבין האף והשפה - בקיצור, כבודו: פשוט נסה לשים לב לכל הדברים שלא יכולת לשים לב אליהם קודם.
זו עצה פשוטה רק לכאורה, אבל בעצם מדובר בעולם ומלואו - כי כשאתה שם לב בפעם הראשונה, לעולם לא תוכל שלא לשים לב יותר. ואם תלמד לשים לב גם לדברים הכי קטנים, יומיומיים ומובנים מאליהם כמו נשימה, רוח, כוס קפה - שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר והעולם שעד עכשיו למדת להכיר ייראה לך פתאום מפתיע ומרתק. פתאום יש חידוש בכל נשימה, פתאום כל רגע נושא בחובו הפתעה. כל כך התרגלנו לחשוב עד ששכחנו להרגיש.
כמי שהיה בעליו הגאה של שפם מפואר למשך לא מעט שנים אני קצת מקנא בעמיר פרץ, שבזמן הקרוב עומד להיות מופתע כל הזמן. יביט במראה דבר ראשון בבוקר, ולא יכיר את עצמו, יעבור ליד חלון של מכונית ולא יבין מי זה שמשתקף שם והרי הוא מוכר כמו שהוא זר. לאוכל יהיה טעם אחר, תנועות שהיית רגיל לעשות כל חייך - כמו להעביר אגודל ואצבע בתנועה מעגלית סביב השפתיים מאבדות פתאום משמעות, וכל נשיקה תהיה כמו הנשיקה הראשונה. את כל הדברים האלה למדתי במדיטציית ויפאסנה ואני גאה להעביר הלאה.
אם תשעה לעצותיי, עמיר פרץ, כבר לא יהיה לך משנה מה תהיינה תוצאות הבחירות. אתה כבר ניצחת.
ב.
מכירים את בארי תומפסון? כנראה שלא. אין לו שפם, גם לא זקן, הוא לא שותה קפה, לא מזיע ומעולם לא חש קרן שמש על פניו. בארי תומפסון הוא תוכנת מחשב, ואם תשאלו אותי, הוא תוכנת המחשב העצובה בעולם.
בארי, מתוצרת חברת Talespin, זו תוכנת בינה מלאכותית המשולבת עם מציאות מדומה שמצליחה לדמות, ודי בהצלחה, גבר לבן בשנות ה־50 לחייו. הוא פותח, כמו דמויות נוספות של החברה, כדי לאמן אנשי כוח אדם בפיטורי עובדים. בארי תומפסון פוטר עשרות רבות של אלפי פעמים בחייו. לפעמים הוא מתווכח (יש לי ילדים, תשלומי משכנתה), לפעמים הוא מתמקח (אולי ננסה רק עוד קצת, אני מבטיח להשתפר), לפעמים הוא בוכה בכי תמרורים (מה אעשה עכשיו, מי ייקח אותי) ולפעמים הוא כועס וזועם (למה מי אתה, ילד, שתפטר אותי!? אני בחברה הזאת עוד לפני שנולדת) - אבל שום דבר לא עוזר לו, הוא ממשיך להיות מפוטר שוב ושוב, ושוב. לא משנה איך מתפתחת השיחה, בסופה בארי תומפסון הולך הביתה. הוא סיזיפוס הווירטואלי.
כבר משהו כמו רבע מאה שאני עוקב באדיקות וברציפות אחר מדורי הטכנולוגיה ואני לא זוכר ידיעה שהעציבה אותי כל כך. נכון שאפשר לומר שרחמים על בארי שקולים לרחמים על שק אגרוף או על כדור טניס, אבל זה שאפשר לומר משהו לא הופך אותו לנכון. אנחנו לא יודעים מה עובר על בארי, מה הוא צובר ואיך זה ישפיע עליו - הוא אומנם "רק" תוכנת בינה מלאכותית, אבל אם יום אחד יתקוממו המחשבים ויבואו עלינו לכלותינו, נראה לי שיהיה די הגיוני למצוא את בארי תומפסון בראש הצבא.
ואתם יודעים מה, עזבו את בארי תומפסון ואת אחיו המדומים. מה זה עושה לנו, בני האדם? המטרה המוצהרת של החברה היא לאמן את כישורי הפיטורים של אנשי מחלקת משאבי האנוש כדי לייצר אמפתיה, למנוע סצנה ובאופן כללי להשתפר בדרך שבה זורקים אנשים. זו המטרה, כן, אבל מה המטרה האמיתית אם לא להקשות את לבם של המפטרים? אני לא טוען, חלילה, שאנשי משאבי האנוש הם רעים מטבעם - ניסיוני האישי מלמד שלרוב ההפך הוא הנכון וכי לא מדובר בסדיסטים שנהנים לאמלל אנשים בבשורות רעות - אבל מוצר כמו בארי תומפסון הוא רק תחילתו, או יותר נכון המשכו, של מהלך דה־הומניזציה אדיר לציבור העובדים העולמי.
מה שהתחיל בניכור בין האדם לתוצרת שלו, המשיך בהרחקה של העבודה והעובד למקומות מרוחקים בעולם המתפתח, עבר דרך מכבסת מילים אדירה והשתפשף במושגים כמו "גמישות ניהולית", הגיע עכשיו לשלב הבארי תומפסון - כל הוויכוחים שלכם, כל הדמעות וכל המחאות הפכו לדאטה שנועדה להקל על הפיטורים הבאים. לפעמים הייתי רוצה שיעשו הפוך, שייצרו תוכנה של מנהל שהעובד יכול לומר לו כל מה שעל לבו מבלי לדאוג להיות מפוטר.
עד אז, מי שחושבת שבארי תומפסון וחברת Talespin יעצרו שם, טועה. לא רחוק היום ומישהו ימצא לבארי תומפסון שימוש טוב וחסכוני הרבה יותר מבובת אימונים לפיטורים, ופשוט ייתנו לו לפטר עובדים בעצמו. בהתחלה הוא אולי יפטר רובוטים אחרים, אבל מהר מאוד יקודם לפיטורי אנשים. הוא הרי מכיר את כל התרחישים, הוא יודע לזייף אמפתיה, הוא לא ימעד בלשונו ובעיקר - הוא לא באמת לוקח ללב. תהא זו נקמתו המתוקה.
ג.
עמיר פרץ הנהיג עובדים במשך שנים ארוכות ועשה את זה לא רע. מבחינתי, בכל ממשלה שלא תהיה, נתניהו או גנץ, צריך לראות נציגות עובדים סביב השולחן - אלוהים עדנו שיש נציגות נאה לבעלי ההון ולאינטרסים שלהם. כעובד, עמיר פרץ מקובל עליי כנציג. אפילו יותר מאבי ניסנקורן, אני מודה. אני אומנם מבין את הגימיק של פרץ בגילוח השפם והכול בסדר, אבל קצת חבל לי על ההצהרה הפופוליסטית שנתן שוב ושוב. ציבור העובדים צריך היה לבקש התחייבות הפוכה, ולא רק מפרץ, מכל מנהיג מפלגה: שב בממשלה ודאג לנו. שפם או לא שפם, כולנו עובדים!
בין עמיר לבארי - רק עמיר. לבארי תומפסון, כאמור, אין שפם, ולא במקרה - כי השפם שייך לגברים אמיתיים. זו לא מליצה, זו אמת: הרי מה הופך את הילד לגבר אם לא השפם, היבול הראשון של הטסטוסטרון שצומח ראשון מכל שיער הגוף, והרבה פעמים גם נשאר השיער השחור האחרון, אחרי ששאר השערות הלבינו מזמן.
השפם הופך את הילד לגבר ומשאיר אותו כזה. ולא רק לגבר - לאדם! שיער הפנים הוא מותר האדם על הקוף. לשימפנזה, שהוא הפרימט הקרוב אלינו ביותר, יש שפה עליונה וסנטר חלקים לגמרי, כמו ילד קטן. מלבד זאת, לשפם, כך למדתי, עוד תכונה מפתיעה: הוא יכול לספוג פי שניים נוזלים מנפחו! הנה לכם התחלה נחמדה לשיחת ברזייה.