מעבדת העיצוב של גוגל / צילום: Cody Pickens
בקמפוס של גוגל במאונטן וויו בקליפורניה יש בניין שהוא מחוץ לתחום גם עבור רוב עובדי החברה. כ-7,000 מ"ר של מעבדת עיצוב שבה עובדים כ-150 מעצבים על עשרות פרויקטים סודיים ביותר, בניהולה של סגנית נשיא וראשת יחידת עיצוב החומרה, אייבי רוס. רוס היא מעצבת תכשיטים לשעבר, שהובילה את כניסת גוגל לגאדג'טים כמו "הרמקול החכם" פורץ הדרך גוגל הום מיני, וטלפוני פיקסל המשעשעים.
במעבדה, הרחק מתאי הישיבה של גוגלפלקס - סביבת העבודה של מהנדסי גוגל - מעצבים תעשייתיים, אמנים ופסלים מקבלים חופש לשתף פעולה. "הדרך של גוגל ליצור אופטימיזציה היא נהדרת עבור רוב העובדים בחברה", אומרת רוס. "אבל מעצבים זקוקים לדברים אחרים".
בסביבה אחרת, הסגנון התוסס והבוהמי שלה היה מזכיר מורה לאמנות בתיכון, או אולי בעלים של חנות לחפצי קריסטל, יותר מאשר מנהלת עיצוב באחת החברות החזקות בעולם. היא מוליכה אותי, העיתונאי הראשון שהורשה לסייר בבניין, דרך מרחב העבודה הייחודי, אותו היא מגדירה כ"מתנה גדולה" מהנהלת גוגל.
באופן מסורתי גוגל קיבלה רק לעיתים נדירות קרדיט על עיצוב החומרה והתוכנה שלה, לעיתים היא אף זכתה ללעג בגללו. אבל לאחרונה, המנכ"ל סונדאר פיצ'אי מדבר באופן ישיר על כמה העיצוב הפך לעניין קריטי בעסקי גוגל. בשנים האחרונות גוגל פיתחה גאדג'טים - מטלפונים עד רמקולים חכמים - שהם מהנחשקים ביותר בעולם. אבל עד שמעבדת העיצוב נחנכה ביוני 2018, צוות עיצוב החומרה של גוגל ניהל את מרבית פעילותו ממוסך, פשוטו כמשמעו. לא בדיוק הסביבה האידיאלית עבור תחום כה חשוב.
לכן, רוס שיתפה פעולה עם חברת Mithun, האדריכלים שמאחורי בניינים רבים של גוגל, כדי ליצור משהו חדש: מרחב שאמור לשמש רקע לאסתטיקת העיצוב הרכה והמינימלית של החברה. "למסגרת הזו יש צבעים ניטרליים למדי. אין כאן משהו מובנה שאנחנו לא יכולים לשנות", אומרת רוס. "מה שמשנה אותה הם המוצרים שאנחנו מפתחים, החומרים, הצבע והתפקוד שלהם".
כל מרחב במעבדה תוכנן כך שיסייע לצוות של רוס לשלב חוויות מוחשיות (גאדג'טים מוצנעים מכוסי בד שמרגישים כמו בבית בכל בית) עם חוויות דיגיטליות. "הדבר הראשון שאמרתי היה 'אנחנו צריכים כאן אור'", נזכרת רוס. "יש בניינים שבהם המתכנתים זקוקים לחושך כדי לצפות במסכים, אנחנו צריכים אור".
"זה הטירוף שלנו"
הכניסה למעבדה היא אטריום (חלל גדול בעל תקרה שקופה) דו-קומתי, עם פינת ישיבה רכה ושולחנות קפה למפגשים לא רשמיים. גרם מדרגות עץ מוביל לספרייה, שגדושה בספרים האהובים על המעצבים (כל אחד מהם התבקש להביא שישה כותרים שהיו חשובים לו, ולהסביר מדוע). "נכון שאנחנו החברה שעשתה דיגיטציה של המידע העולמי", אומרת רוס, "אבל לפעמים, מעצבים צריכים להחזיק משהו ביד".
באופן כללי, המעבדה מעוצבת כך שהמעצבים יוכלו ליהנות מחלון ראווה לכל דבר. ההליכה בקומה השנייה של האטריום נותנת הרגשה של קניון מפואר. מצד אחד, קיר זכוכית למעבדת הצבעים, מהצד השני, קיר זכוכית למעבדת החומרים. במעבדת הצבעים יש ערב רב משתנה ללא הפוגה של חפצים, שמעצבי החומרה של גוגל אספו בנסיעותיהם. אני רואה צנון מנייר, ערימת אבנים ירוקות ותיבת תכשיטים משנהב - כולם מעוררים השראה של מינימליזם בעבודת יד. התצוגה הזו היא התזכורת הטובה ביותר לעובדה הפשוטה, שרק 25% עד 40% ממעצבי החומרה של גוגל עיצבו אלקטרוניקה לפני כן. היתר עיצבו בחייהם הקודמים כל דבר אחר, מביגוד ועד אופניים.
סביב שולחן לבן גדול במעבדת הצבעים, תחת תאורת ספוטים מדויקת, הצוות של רוס דן בשאלה מה יהיו הצבעים של המוצרים הבאים של גוגל. אחת לשבוע, מעצבים מכל קטגוריה - ממוצרים לבישים עד טלפונים ואלקטרוניקה ביתית - נאספים סביב השולחן הזה עם דוגמאות ושרטוטים שנעשו ביד, כדי לקבל יחד החלטות על קווי מוצרים.
לי הם מוכנים להראות רק מוצרים וצבעים מהעונה שעברה, כדי להדגים נקודה שחשובה להם: המעצבים של גוגל, שמפיקים יותר מתריסר מוצרים שיכולים להיות בבתינו מיד, רוצים שהם ייראו טוב זה לצד זה, גם אם הם יוצרו בהפרש של כמה שנים. "זה הטירוף שלנו, במובן החיובי", אומרת רוס. "אנחנו חושבים על החיים שלך בבית ועל כך שאתה אולי רוצה שיהיה קצת חיבור בין דברים".
בקצה השני של האטריום נמצא קיר הזכוכית הכפול של מעבדת החומרים. החדר הזה מציג לראווה יותר מ-1,000 רצועות טקסטיל, כולן בקידוד של צבע ובתיוג בכתב יד. האחראית לכך היא ה"ספרנית" במשרה מלאה חנה סאמרוויל. סאמרוויל מפצירה בי לגעת בדוגמית עור הפטרייה של הספרייה. ה"עור" הזה הוא אחד מהחומרים הלא מתכלים הרבים בתצוגה. חומרים אחרים הם סיבים שהופקו במדפסת תלת-ממד כשחומר הגלם הוא רשתות דיג ישנות, או לוחות שהופקו מעשב ים, שמרמזים על עתיד של מוצרים "ירוקים" בגוגל.
שני מעצבים נכנסים לספרייה, ושואלים את סאמרוויל על חומר שמרגיש כמו הספוג שמוצאים בתחתית זרי פרחים מלאכותיים. אחת מהם נוגעת במצחה ברצועת חומר רך, אולי כדי לדמיין משקפי גוגל חדשים, או את ערכת המציאות המדומה Daydream במתכונת חדשה, או מוצר עתידי אחר כלשהו.
מקדש או מקום מפלט
למרות כל האסתטיקה של המעבדה, זהו עדיין מרחב סודי בהחלט. עיצובי החומרה העתידיים של גוגל הם נכס עתיר ערך בעולם התחרותי מאוד של סמארטפונים ועזרי קול. בימים רגילים, למרות האבטחה ההדוקה סביב הבניין אבות-הטיפוס של המוצרים שנמצאים בפנים יכולים להתקיים כסוד גלוי, והמעצבים יכולים לטפל בהם ולפתח כרצונם. לרגל הביקור שלי הם כוסו באריגי פחם אטומים.
"תחנות התדלוק האנושי" ב"אולפן הצלילים" הן חלל שבו אני יכול לשוטט בחופשיות. המעבדה מעוצבת כדי לעודד השראה יצירתית, להבטיח שהמעצבים והמעצבות של גוגל יישארו עם ראש פתוח לרעיונות ואסתטיקה חדשים. אחרי שאני בוחר את האופן שאני רוצה להרגיש בתוך יישום (בחרתי ב"אנרגיה"), אני שוכב על משטח עור, עוטה אוזניות ועוצם את העיניים כדי להאזין לקצב מוזיקה מרגיע עם צליל בסיסי של "אום". רוס היא מאמינה גדולה בכוחות הריפוי של צבעים וצלילים. הצוות שלה אפילו פיתח מתקן שמדגים איך ישיבה בחדרים שונים יכולה להשפיע על הפסיכולוגיה הבסיסית שלנו.
במשך 15 דקות אני תוהה מה אני עושה כאן, מבזבז זמן על המיטה הטיפשית הזו. ואז אני נעמד, כשהעיניים לפתע דרוכות ורגלי מחמיצה צעד אחד. קל לדמיין איך מרחב המדיטציה הזה מיועד להצית יצירתיות בצוות העיצוב. אבל קל גם לדמיין שזהו סוג של אב-טיפוס שצוות עיצוב המוצר של גוגל חושב שישפיע על הפיזיולוגיה האנושית.
אין הרבה חדרי ישיבות במעבדה. רוב הפגישות העסקיות מתקיימות בבניינים אחרים. המעבדה, מדגישה רוס, "היא מקדש או מקום מפלט לביצוע עבודת העיצוב".