משרדי KAMINARIO / תכנון ועיצוב: סטודיו יובל סמואלוב / צילום: איתי סיקולסקי
הכתבה בשיתוף Innovate
מקובל להניח כי כוח התעסוקה מורכב כיום מארבעה דורות, שלכל אחד מהם צרכים שונים וציפיות שונות מסביבת העבודה. אולם מרבית מקומות התעסוקה, ובעיקר אלה שעיסוקם בתחומי הטכנולוגיה המתקדמת והתקשורת, מתמקדים כיום בגיוס עובדים בני דור ה-Y (ילידי שנות ה-80 וה-90) ואפילו דור ה-Z (מי שנולדו החל משנות ה-2000), הנחשבים לכוח עבודה אטרקטיבי.
על פי מחקרים נמצא שבני דורות אלה נוטים לחפש מקומות עבודה המעניקים להם תחושת סיפוק, הן ממהות העבודה והן מסביבתה הפיזית. לאור העובדה ששעות ארוכות עוברות עליהם מול מסכים, מתגבר אצלם צורך באינטראקציות חברתיות, כגורם מאזן המסייע גם לפריקת לחצים ומתחים. התכנון העכשווי מכוון ליצירת סביבות עבודה המספקות לכך מענה - הן במישור של חלוקת חלל מגוונת בטווח שנע בין פרטיות ושיתוף , והן במישור העיצובי-אסתטי.
"אין מקום לאחידות בעיצוב"
שילוב אלמנטים של משחקיות, חוויה וכיף בסביבת העבודה היא אחת הדרכים שהתקבעה כתפיסת עיצוב השואפת ליצירת אינטראקציות חברתיות ורואה בהן כלי ואמצעי לביטוי עצמי. בתוך כך, אזורי משחק, לדוגמה, בהם אפשר "לגנוב" משחק פינג פונג או להתנדנד בנדנדה, נחשבים כתורמים לתחושה משוחררת, שמאזנת את מאמצי הריכוז הנדרשים מול המסך. עם זאת, בד בבד עולה בהקשר זה שאלה - היכן עובר קו התפר בין עיצוב יתר "משחקי" מידי לבין אווירת רוגע ושקט וויזואלי שנדרשים בסביבת עבודה? האדריכל רואי דוד: "עצם הדיון על גבולות בין אזורי עבודה ואזורים א-פורמאליים שייך מבחינתי לעבר. היום החשיבה צריכה להתמקד ביצירת סביבות עבודה ייעודיות, שמותאמות לסוגי/תחומי עיסוק ספציפיים ותומכות בהם, ועל התכנון לייצר מנעד אופציות מסוג זה ,שתכליתן להעניק תשובות שונות לצרכים שונים. לאחידות ולסטנדרטיזציה מכל סוג שהוא אין מקום, ועיצוב שגובש בעבור חברה אחת אינו יכול להתאים לאחרת. ככל שמזקקים את הפוטנציאל של השטח הנתון, כמו גם את הצרכים השונים והמשתנים של העובדים, אפשר לדייק את התכנון הנכון לחברה".
לדברי האדריכל דני גרינהאוז "בעולם ההייטק מרבית העובדים הינם בני דור ה-Y וה-Z. הם תופסים את סביבת העבודה באופן גמיש יותר מאשר הדור הקודם (דור X), שהיה קנאי לעבודה בחדרים פרטיים, אשר סמלו בעיניו 'סטטוס' גבוה יותר ולאו דווקא מטעמי יעילות העבודה. לבני דור ה-Y וה-Z לא מפריע לשבת בסביבה פתוחה, הם נעים בזריזות מעמדת העבודה לקפיטריה, על הדרך פוגשים עמית לעבודה ופותרים בעיה, ממשיכים לחדר ישיבות קטן לדיון קצר וכן הלאה. מבחינתם אלו החיים שהם מכירים ואוהבים, והקלילות בה הם לוקחים את החיים משפיעה גם על מקום העבודה".
להצצה לעוד משרדים רבים שבוצעו ע"י אינובייט הקליקו כאן>>
ואכן, אחת הדרכים לייצר את הקלילות היא באמצעות עיצוב גמיש וחופש בחירה, וחברות רבות עוברות היום למתודולוגיית תכנון בה גמישות, ניידות ותנועה הן מילות המפתח. על רקע אופי הפעילות המשתנה במהלך היום ועמו ההרכבים האנושיים - עבודה לבד, בשניים, בצוותים וכד' - תפיסת התכנון חותרת ליצירת חללים מסוגים שונים. על אלו להתאים למשימות משתנות והם נתונים לבחירת העובדים בהתאם לצרכים שעולים. עמדת העבודה הפרטית והקבועה מפנה את מקומה לטובת דינמיות עם אופציות בחירה, המאפשרת לעבוד בכל פינה נבחרת ברחבי החלל - בחללים סגורים כשנדרשת פרטיות מלאה, בחללים סגורים למחצה בגדלים שונים, ואפילו בקפיטריות שמתוכננות בחלוקה לאזורי ישיבה שונים. "טשטוש גבולות בין אזורי עמדות העבודה לבין אזורי הפנאי השונים, ושילובם בסמיכות אלה לאלה, מייצרים סביבה מגוונת. היא מזמנת תנאים לניידות גמישה ולדינאמיות של מצבים משתנים הנגזרים מהתנהלות העבודה" גורס המעצב ערן נעים.
"תפאורה לא מחפה על שעות עבודה ארוכות"
התגובה האנושית לאחידות ואוטומציה, הנובעות משימוש נרחב בטכנולוגיה ובדיגיטל, היא צורך ב"שובבות", ובהפעלת חישה - של מערכת המגע והמישוש (טקטיליות) ושל חוש הראיה. בסביבת העבודה הוא מקבל ביטוי באמצעות עיצובים נועזים המייצרים חלל מלא השראה והומור, "מגניב" כפי שהוא מכונה בעגה המקומית. שילובים מפתיעים של עושר חומרי, צבעוניות, גרפיקה וטיפוגרפיה, מוצרים ופריטי ריהוט בסגנונות עיצוב שונים, נחשבים היום לכלים המייצרים חלל דינמי, מגוון ומעניין, שאכן מפעיל את החושים; שילוב בין חומריות קרה של סגנון תעשייתי קר לבין חומרים חמים כמו עץ במופעו הטבעי-גולמי; או יצירת אזורים ירוקים, המשלבים צמחייה טבעית וחומרים ממוחזרים אל מול אזורים במראה דיגיטלי-טכנולוגי מובהק.
האדריכל צביקה דונסקי מסתייג מ"החיפוש אחר מגניבות", ורואה בו תופעה לא מאוזנת: "בעוד המרחב הציבורי נראה כמו דיסנילנד, השקעת המשאבים במרחב העבודה היא מינימלית והתפאורה אינה מחפה על שעות העבודה הארוכות, שעלולות לפגוע בחיים הפרטיים. עיצוב ברוח זו אינו מיטיב עם העובדים, אלא עלול לפגוע בהם - המתקפה על החושים קשה מידי, תחושת הרווחה נעלמת וסביבת העבודה חדלה להיות סביבה תומכת". גם האדריכל רון גרינברג זהיר בהתייחסותו לרוח הכיף והמשחקיות: "השאיפה ליצור סביבת עבודה ייחודית, עלולה לגלוש לעיצוב יתר תפאורתי מידי, שאינו מנומק וחסר תוכן אמיתי. אני מאמין ששילוב תוכן קונקרטי, שקושר את העיצוב לערכי החברה, למקום ולזמן, הוא חיוני ליצירת עיצוב איכותי, שלצד ערכים אסתטיים וחווייתיים נושא ערך מוסף".
התייחסותו של האדריכל מיכי סתר מתונה יותר, "מה שחשוב זה להבחין בין אזורי עבודה לבין אזורי פנאי. אם באזורי הפנאי אנחנו מכוונים ליצירת 'ווייב' טוב, שעונה על הצורך להשתחרר ולהתרווח, ומשתדלים לעשות זאת תוך שימוש מאוזן בחומרים, צורות וצבעים, כהרמוניה של ניגודים, אזי באזורי העבודה אנחנו מכוונים ליצירת עיצוב רגוע, שמאפשר ריכוז נדרש. היום ככלל, מסתמנת רגיעה בנטייה לעיצוב קיצוני, והמגמה יותר מבוקרת".
כמו סתר, גם האדריכל מורן בן-חור מסטודיו BA מדבר על רגיעה שמסתמנת בנטייה לעיצוב "מדליק", אך לדבריו "הפער בין אזורי העבודה לבין אזורי הרווחה עדיין גדול ומחייב התייחסות. יש הרבה מקום לחדש ולשנות בתכנון מרחב העבודה הפתוח, והתפיסה לגביו לא יכולה להיות גנרית. עדיף להימנע מחלל רציף ופתוח עם כל הסחות הדעת שיש בו, ובמקום זאת לפצל אותו כך שישרת קבוצות קטנות של 6-12 עובדים. הממד האנושי וערך השיתוף מתעצמים בקבוצה קטנה ומייצרים תחושת שייכות והזדהות בין חבריה".
הכתבה לקוחה מתוך "Innovate, Balance - offices 2020", מגזין מסחרי שצורף לגיליון ספטמבר של "ליידי גלובס"
לכתבות נוספות מתוך המגזין הקליקו כאן>>
הכתבה הינה מטעם חברת אינובייט, המובילה מזה שני עשורים את תחום מוצרי הגמר לעיצוב משרדים ומעניקה ללקוחותיה ידע מקצועי וניסיון רב, לצד מעטפת פתרונות מיטבית