קלפי / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
לפי תכונותיהם הסוציו-כלכליות האזרחים-הבוחרים תואמים לרוב את הגושים הפוליטיים המקובלים. אבל בארץ, בוחרי הימין והשמאל המדיני-ביטחוני אינם מחזיקים לרוב בהשקפת עולם סוציו-כלכלית של הימין או השמאל. כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בשילוב תוצאות הבחירות האחרונות ב-201 יישובים בישראל.
אצל מצביעי המפלגות הערביות נרשמה ההכנסה הממוצעת הנמוכה ביותר; והגבוהה ביותר בקרב מצביעי העבודה וכחול לבן. בקרב המצביעים היהודים, למצביעי יהדות התורה וש"ס ההכנסות הממוצעות הנמוכות ביותר. בקרב מצביעי המפלגות היהודיות החילוניות, למצביעי ישראל ביתנו ההכנסה הממוצעת הנמוכה ביותר. ככלל, הכנסת מצביעי השמאל, ללא ערבים, היא בכ-1,000 שקל, כ-12%, גבוהה יותר לחודש מאשר הכנסת מצביעי הימין, ללא הדתיים.
ההכנסות הממוצעות הן במתאם חיובי עם שיעור הזכאים לתעודת בגרות ועמידה בדרישות האוניברסיטאות. אמנם משתנה זה אינו מודד את השכלתם הממוצעת של המצביעים, אך מייצג את פוטנציאל ההשכלה של הבוחרים לפי מקומות מגוריהם. אחוז הזכאים לתעודת בגרות הוא הנמוך ביותר בקרב מצביעי יהדות התורה, והגבוה ביותר במצביעי כחול לבן והעבודה. האחוז הנמוך יחסית של הזכאים בקרב מצביעי מרצ ב'שלישייה הפותחת' קשור ליישובים הערביים. אחוז הזכאים נמוך יחסית למצביעי המפלגות הערביות לעומת מצביעי המפלגות היהודיות החילוניות, אך גבוה ביחס למצביעי המפלגות הערביות לעומת המפלגות היהודיות החרדיות. ככלל, אחוז הזכאים לבגרות גבוה בשמאל היהודי, לרבות הערבים, מאשר בימין היהודי, לרבות מצביעים דתיים לימין שאינו דתי.
שיעור הפטירות הממוצע מתוקנן לגיל ל-1,000 נפש (לפי 125 יישובים) הוא הנמוך ביותר (תוחלת חיים ארוכה ביותר) בקרב מצביעי כחול לבן, העבודה ויהדות התורה; וגבוה בקרב מצביעי המפלגות הערביות. מבין מצביעי המפלגות היהודיות, שיעור הפטירות גבוה יחסית בקרב מצביעי ישראל ביתנו. מצב הבריאות לפי מודד זה תואם נגישות לשירותי רפואה, מדוד לפי המרחק מבית חולים. המרחק הגבוה ביותר, כ-18 ק"מ, נמצא למצביעי המפלגות הערביות, ונמוך ביותר, כ-6.5 ק"מ למצביעי כחול לבן והעבודה. המרחק גדול יחסית, כ-10 ק"מ, נרשם למצביעי יהדות התורה וישראל ביתנו. ככלל, מצביעי הימין, ללא הדתיים, רחוקים יותר ממרכזים רפואיים מאשר מצביעי השמאל (ללא ערבים).
הניתוח הסטטיסטי הסוציו-כלכלי יוצר ארבע גושים. ראשון: פרופיל סוציו-כלכלי גבוה יחסית, מבוגרים ותיקים במרכז הגיאוגרפי והכלכלי - כולל את מצביעי כחול לבן, העבודה ומרצ (ללא ערבים). גוש שני: הצעיר באוכלוסייה היהודית עם פרופיל סוציו-כלכלי נמוך, אבל תוחלת חיים גבוהה, בפריפריה הגיאוגרפית - כולל את ש"ס ויהדות התורה. איחוד מפלגות הימין דומה בתכונותיו למצביעי הליכוד. קיים קשר סטטיסטי רופף בין תכונות מצביעי המפלגות החרדיות למצביעי הליכוד. מצביעי יהדות התורה מנוגדים בתכונות סוציו-כלכליות למצביעי הליכוד.
גוש שלישי: המפלגות הערביות - חד"ש-תע"ל היותר מרכזית מרע"ם-בל"ד, מובילה בכל הקריטריונים הסוציו-כלכליים. גוש רביעי: הליכוד, ישראל ביתנו וכולנו, וכן איחוד מפלגות הימין. אלה בתווך הסוציו-כלכלי בין המפלגות החרדיות (או היהודיות דתיות) לבין כחול לבן, העבודה ומרצ. למצביעי כולנו דמיון סטטיסטי חיובי (פחות מאשר לליכוד), למצביעי כחול לבן והעבודה. בגוש זה בולט מצבם הכלכלי הנמוך יחסית של מצביעי ישראל ביתנו, המבוגרים יחסית, עם עולים חדשים בפריפריה.
אם הדמיון בין תכונות סוציו-כלכליות יתורגם למעברי בוחרים, יש הסתברות גבוהה יחסית למעבר בוחרי העבודה לכחול לבן, ופחות ההיפך נוכח הברית בין העבודה וגשר, עם מצביעים בפריפריה. כן יש הסתברות לנדידת בוחרים של כולנו לכחול לבן ולעבודה. באופן דומה, יש סיכוי למעבר דו-כיווני של בוחרים בין הליכוד לישראל ביתנו, בין ש"ס ליהדות התורה ובין שתי המפלגות הערביות.
מצבה הסוציו-כלכלי הנמוך יחסית של ישראל ביתנו שונה, במבחן חילוני, ממצב המפלגות החרדיות. לישראל ביתנו דרושה מדיניות רווחה ובריאות חברתית מתקנת, השונה מזו שדרושה לציבור החרדי. מעניין שאידיאולוגית, מדיניות רווחה חילונית מתקנת לישראל ביתנו תתאים גם לאוכלוסייה הערבית, עם הדגשים שונים בשל גילם הצעיר של הערבים והמבוגר של ישראל ביתנו.
הכותבים הם חוקרים באוניברסיטת בן גוריון