החוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב / צילום: מתן פורטנוי
מדי שנה, אני ועמיתיי באקדמיה הישראלית מתמודדים על קבלת מענקים מהקרן הלאומית למדע (ISF), מהגופים החשובים ביותר במימון מחקר אקדמי בישראל. אחרי פרסום שמות הזוכים במענקים בחודש יולי, עלתה, ולא בפעם הראשונה, הטענה שקיימת אפליה בין אוניברסיטאות המחקר לבין המכללות במתן מענקים. מתוך 558 מענקים אישיים, רק 12 ניתנו לחברי סגל במכללות (ו-8 מהם ניתנו במסגרת שיתופי פעולה בין מכללות לאוניברסיטאות. המענק התחלק בין מרצה באוניברסיטה למרצה במכללה). זאת, אף ש-26% ממשרות הסגל הבכיר באקדמיה נמצאות במכללות (נכון לשנת הלימודים תשע"ז, האחרונה שיש לגביה נתונים).
בתחומי הרפואה והמדעים המדויקים, ניתן אולי להסביר את ההעדר הכמעט מוחלט במיעוט המכללות העוסקות בתחומים אלה, אך אפילו בתחומי מדעי החברה והרוח, שנפוצים יותר בקרב המכללות, מספר המענקים שהגיעו לחברי סגל במכללות נשאר קטן. למרות הבדלים אלה קשה להעריך את נכונות הטענה על הפליית מרצים במכללות. ראשית, לא ידוע לנו כמה חוקרים התמודדו על מענקים מכל מוסד; האם היה מלכתחילה מיעוט מתמודדים מקרב אנשי סגל במכללות; והאם זה היה כי העריכו שממילא יופלו לרעה? שנית, ייתכן שבמכללות, כמוסדות שאמורים להתמקד בהוראה ולא במחקר, יש שיעור נמוך יותר של חוקרים שרמתם האקדמית גבוהה מספיק כדי לזכות במענק.
לדעתי, הדיון על אפליה בין מכללות לאוניברסיטאות מפספס אפליה עמוקה יותר הקיימת בכל המוסדות האקדמיים - הפליית נשים ומיעוטים. לפי נתוני מדד הגיוון של הלמ"ס, ב-2013 (השנה האחרונה עבורה קיימים נתונים) 2.5% בלבד מחברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות וכ-3% מחברי הסגל הבכיר במכללות האקדמיות היו ערבים (ו-10.5% מחברי הסגל במכללות להוראה). נכון לאותה שנה לא היו בישראל חברי סגל בכיר יוצאי אתיופיה כלל.
כמו כן, אף שנשים הן יותר ממחצית הסטודנטים לדוקטורט, הן פחות ממחצית מהסגל הבכיר בדרגת הכניסה, ושיעורן הולך ופוחת כאשר עולים בסולם הדרגות האקדמי. במקרה של הפליית המיעוטים, הפערים אינם מתחילים באקדמיה, אלא הרבה לפני כן, בתנאים שבהם הילדים גדלים ומתפתחים, במערכת החינוך, ובסיכוי להשיג תואר אקדמי או אפילו תעודת בגרות. עבור נשים, שבממוצע מקבלות תעודת בגרות ותארים אקדמיים בשיעור גבוה יותר מגברים, החסמים "שקופים" יותר, וקשורים בהסללה ובמבנה שוק העבודה, הן העסקי והן האקדמי.
האם יש אפליה במתן מענקים בין יהודים לערבים? בין גברים לנשים? גם אם אין אפליה כזאת במתן המענקים עצמו, קיימת אפליה חברתית ומוסדית לכל אורך הדרך שהחוקר או החוקרת לעתיד עוברים עד לרגע שבו הם הופכים לחברי סגל אקדמי ויכולים לבקש מענק כזה. קריירה אקדמית דורשת הקרבות רבות בחיים המקצועיים והאישיים, והתמודדות עם ביטחון כלכלי וגמול כלכלי נמוכים (לפחות בהשוואה למה שאקדמאי מוכשר ומשכיל יוכל להשיג בשוק הפרטי). מדובר במסלול קשה למי שאינו אישה או בן מיעוטים. רק שלבני קבוצת הרוב (יהודים ילידי הארץ) יש בדרך כלל שילוב של גב כלכלי איתן וסביבה קרובה משופעת בבעלי השכלה גבוהה, שני גורמים שמסייעים מאוד במסלול האקדמי.
ערבים ויוצאי אתיופיה, למשל, נוטים להגיע מרקע כלכלי חלש יותר, ולעתים קרובות הם דור ראשון להשכלה. גם נשים מתמודדות עם אתגרים שגברים מתמודדים איתם פחות - הציפיות והלחצים מהחברה שסביבן לשים את הטיפול במשפחה בעדיפות ראשונה. לכן הפער האמיתי אינו בין מרצה באוניברסיטה למרצה במכללה, אלא בין מי שפתוחה בפניו האפשרות להשכלה גבוהה וקריירה מחקרית לבין מי שהאפשרות, בפועל, חסומה בפניו.
הכותב הוא מרצה בחוג ללימודי עבודה, אוניברסיטת תל-אביב, ובחוג לממשל ומדיניות, אוניברסיטת אוקספורד. מכהן כמנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי