איציק שמולי, העבודה–גשר / צילום: תמר מצפי
קורא נאמן של המדור הזה, אריאל בידר שמו, ביקש שנבדוק טענה מעניינת שהשמיע ח"כ איציק שמולי ברדיו תל אביב. העילה לראיון הייתה מה שנודע כ"משבר הסיעוד" - ההודעה של חברות ביטוח גדולות, לפני כחודש, שיפסיקו למכור פוליסות ביטוח שמבטיחות טיפול סיעודי בגיל זקנה. שמולי ניצל את ההזדמנות כדי להציג הצעת חוק שהוא מקדם, שלפיה נשלם עוד 0.5% מס בריאות, כדי שהמדינה תוכל להרחיב את שירותי הסיעוד הציבוריים. והוא נימק: "בתחום הסיעוד הישראלי מוציא פי שלושה בהשוואה לכל מדינה אחרת - פי שלושה יותר מהאזרח הבריטי, והספרדי, והפורטוגלי, וזה דבר שהוא מוטרף לחלוטין".
ניגשנו לבדוק. רצה הגורל וביום הראיון עם שמולי התפרסם ב"גלובס" מאמר של אריה אברמוביץ, לשעבר נשיא לשכת סוכני הביטוח שלפי פרסומים גם ייעץ לשמולי בנושא. אברמוביץ הציג את הטענה ביתר בהירות: "ההוצאה הפרטית מהווה כמעט 50% מסך ההוצאה הלאומית לסיעוד", הוא כתב, "ושיעורה פי 3 מההוצאה הפרטית הממוצעת לסיעוד במדינות ה-OECD".
במרץ 2018 פרסם בנק ישראל דוח מיוחד שהתמקד בביטוח הסיעודי, ובין השאר בחן כמה מוציאים בישראל על סיעוד - ומאיזה כיס יוצאים התשלומים האלה. הנתון העדכני ביותר קובע שב-2015 היו ההוצאות על טיפול סיעודי בישראל 14.5 מיליארד שקל, כלומר 1.2% מהתוצר המקומי הגולמי.
איך מתחלק הנטל בין הכיס הציבורי לפרטי? דוח של מרכז טאוב מלפני כשנתיים מצא שהתשובה היא בדיוק חצי-חצי. חצי על חשבון הממשלה וביטוח לאומי, וחצי על חשבון הפרט. מתוך ההוצאה הפרטית, רק 7% נעשית באמצעות פוליסות ביטוח. 43% באים מתשלומים סתם, למשל מחסכונות.
מה בעולם? חוקרי טאוב מצאו שבממוצע, רק 16% מהוצאות הסיעוד במדינות OECD באות מהכיס הפרטי. כיוון שביטוחי סיעוד פרטיים נדירים שם, כמעט כל היתר משלמים הממשלה וביטוח לאומי. אבל בניגוד למה שאפשר להבין מדברי שמולי, קיימת שונות רבה בנטל שרובץ על הפרט. בבריטניה - שליש; בספרד - רבע; בפורטוגל - 46%, לא רחוק מישראל. בשורה של מדינות, כגון צרפת, פולין, הולנד וצ'כיה, הנטל על הפרט זניח, אחוז ופחות. רק בשוויץ הוא גבוה מאצלנו: 60%.
■ בשורה התחתונה: דבריו של שמולי נכונים ברובם. חלקה של ההוצאה הפרטית במימון הסיעוד בישראל גבוה פי שלושה בערך מהממוצע ב-OECD, אבל הפער משתנה ממדינה למדינה.
● תחקיר: ארן רונדל ויפתח בריל