בצלאל סמוטריץ' / צילום: כדיה לוי
"לא ארצה להיות בכל מחיר חלק מרשימה שתסתכן סביב אחוז החסימה". כך אמר בשבוע שעבר השר ויו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ' ששבר שתיקה ארוכה (ביחס לקצב הציוצים שלו בטוויטר) בנוגע לחיבורים במפלגות שמימין לליכוד. זאת, על רקע ההסכם המפתיע בין יו"ר הבית היהודי הרב רפי פרץ ליו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר, שנכון לעכשיו הותיר אותו מאוד מופתע, מעט פגוע ובעיקר בחוץ.
סמוטריץ' לא אמר זאת רק כאיום. הוא באמת מאמין שלדרך שלא עבדה בשני סבבי הבחירות הקודמים, יש סיכוי נמוך לעבוד גם הפעם. בסבב ב', האיחוד הטכני בין הצד החרד"לי והליברלי בציונות הדתית לא ענה על הציפיות וקיבל 7 מנדטים בלבד. בסבב א' המצב היה אף גרוע יותר ובזמן שנפתלי בנט ואיילת שקד לא עברו את אחוז החסימה, איחוד מפלגות הימין עבר בקושי רב עם 20 אלף קולות בלבד.
לדעתו של הפוליטיקאי עם הפרופיל התקשורתי והציבורי הגבוה, יש צורך לאתחל את המערכת הפוליטית הציונית דתית. לא עוד ועדות מסדרות ומריבות בין ראשי רסיסי המפלגות שיולידו הסכמים עם חיוכים מאולצים ודיבורי סרק על אחדות שיתרסקו בקלפי. אלא שינוי השיטה ושיתוף הציבור בתהליכי גיבוש הרשימה לכנסת.
בחלומו הרטוב הוא מפנטז על פריימריז פתוחים שבאמצעותם תיבחר רשימה אחת לציבור הדתי לאומי, שתכלול את ראשוני הליברלים עד אחרוני השמרנים. אם לא זה, אז סקר ענק שבו הציבור יבחר את הנציגים המועדפים עליו. ואם לא סקר, אז לפחות מיזוג מלא בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי ובחירת הרשימה על ידי חברי מרכז המפלגה המאוחדת החדשה.
אבל מה לעשות ולצערו של סמוטריץ', בשאר המפלגות, ובמיוחד בסביבתו של הרב פרץ, אין קונים לסחורתו. לכן עומדות בפניו כמה ברירות שעשויות להכריע את עתידו הפוליטי, ואף אחת מהן לא נראית מפתה במיוחד.
האפשרות הראשונה היא חתירה לאיחוד טכני במתכונת של הבחירות הקודמות. הבעיה? וטו מוחלט מצד נפתלי בנט שמשוכנע, על רקע פרישתו של פייגלין, כי הפעם האקזיט שלו לריצה בשני ראשים מימין לליכוד, יהיה מוצלח לפחות כמו עסקת מכירת סאיוטה שאותה הקים.
האפשרות השנייה היא חבירה לימין החדש. גם מכאן, למרות יחסי הידידות עם בנט ובמיוחד עם שקד, לא נראה שתבוא הישועה מכיוון שהם בטוחים שחבירה לגורם הנתפס כקיצוני, גם אם תדמיתו עברה ריכוך מאז התמנה לשר, תרחיק את קולות הימין הרך שהם כל כך עמלים להעביר מכחול לבן, ליברמן ופייגלין.
נתיב מעניין נוסף, שאותו החל סמוטריץ' לבחון, הוא פרישה זמנית מהמערכת הפוליטית. בסביבתו טוענים בתוקף כי לא מדובר באיום לצורך משא ומתן וכי אם הוא ישתכנע שכלו כל הדרכים האחרות, הוא לא יהסס לבחור בדרכם של כחלון וסער, לעשות לביתו ולחכות להזדמנות טובה יותר להשתלב במערכת הפוליטית. אבל בפועל, זה לא יקרה.
בעוד פחות משבועיים יגיע מועד הגשת הרשימות לכנסת ואין לו מספיק זמן להתבשל עם החלטה כל כך דרמטית. בנוסף, צעד כזה יחרוץ את דין מפלגתם של הרב פרץ ובן גביר. ויש כמובן את יצר ההישארות על הגלגל. לכן הוא ימשיך להפליא בציוציו כפוליטיקאי מן המניין, גם במערכת הבחירות 2020.
לצד כל אלה, ריצה עצמאית עבור האיחוד הלאומי אינה ריאלית והיא תהיה בבחינת משאלת מוות. ככה זה כשאתה שווה לכל היותר 2 מנדטים. לכן, כל האמור לעל מותיר את סמוטריץ' עם ברירה אחת בלבד - לחבור בכל זאת לבית היהודי-עוצמה יהודית.
הוא כמובן לא יעשה זאת מבלי להשיג תמונת ניצחון, בדמות הצהרה פומבית ואפילו חתימה רשמית מצד הרב פרץ על הסכם מיזוג בין המפלגות, שיושלם לאחר יום הבוחר. זאת כדי לשכך את ההשפלה הציבורית שספג מיריבו. ומה לגבי הערכתו שמפלגה כזאת תסתכן באי מעבר אחוז החסימה, גם אם הוא בעצמו יצטרף אליה? כאדם מאמין, הוא יעטוף אותה בהרבה מאוד תפילות.
הכותב משמש ככתב הפוליטי של העיתון שביעי