נכנסים הביתה / צילום: עודד סמדר
הבית. כ-320 מ"ר על פני מפלס אחד. נבנה על נחלה של כ-6 דונם באחד המושבים הוותיקים בשרון.
בעלים. איש הייטק ואמנית. ילדיהם כבר הקימו משפחות וגרים מחוץ לבית, ולכן הוא תוכנן כמרחב שמתאים לאירוח באופן תדיר - כולל אזור שינה מאובזר עבור הנכדים, שטחי משחקים וחדר משפחה שצופה לאזור הבריכה.
אתגרים בתכנון. "העובדה שהשטח שעליו נבנה הבית אינו מישורי יצרה מפלסים בגבהים שונים", מספרים האדריכלים הילה ודן ישראלביץ. "השתמשנו בטופוגרפיה המורכבת על מנת ליצור סיפור וחוויית טיול, שמאפשרת לעבור בין הטרסות המוריקות ולטייל בשבילים המעוקלים.
"אתגר נוסף היה לשוות לבית גדול ורחב ידיים במיוחד, תחושה עוטפת וביתית. הפרוגרמה הכתיבה מרחב פנימי ללא הרבה חדרים, ועל מנת ליצור תחושה אינטימית יותר תוכננו מחיצות מרחפות התוחמות בין הפונקציות השונות במרחב הציבורי".
מקורות השראה. "מתבססים על הטופוגרפיה, והרצון ליצור מבנה שמחד יהיה פתוח לנוף, ומאידך יאפשר פרטיות מלאה, על אף הפתחים הגבוהים והקרבה היחסית לרחוב. הקורה הקדמית תוחמת את הבית כולו - מייצרת הסתרה, ועדיין נותרת פתוחה.
"השראה נוספת הייתה האמנות שיוצרת בעלת הבית. המבנה, ובפרט עיצוב הפנים, תוכננו כך שיהוו עבורן מעין רקע וייתנו להן מקום של כבוד - מבלי לשוות לחללי החוץ והפנים מראה מוזיאלי יתר על המידה. פסליה וציוריה שולבו הן במרחב החיצוני והן הפנימי, ומהווים ציר חשוב ומרכזי באסתטיקה של הבית. המעטפת כולה תוכננה כך שתהלום את היצירות".
סגנון. "אדריכלות המבנה מודרנית - הקווים קלאסיים, גיאומטריים וישרים, ומסת העמודים גדולה ונוכחת. הקורות שמקיפות את שטחי החצרות והטרסות תוכננו כחלק בלתי נפרד, ומלוות את צירי ההליכה והשבילים העשויים אבן גרניט טבעית - כך שלאורך כל הכניסה אל הבית מתקיים מפגש בלתי אמצעי עם הטבע.
"בנוסף, שילבנו גשרים וצירי הליכה שמאפשרים ראות מלאה וקשר עין כמעט מכל פינה וזווית בחללים ובמרחבים. כך, לדוגמה, מי שעומד באזור הבריכה יכול לראות מי נכנס הביתה, למרות המרחק הפיזי בין הפונקציות השונות".
הכניסה לבית. "קיר הכניסה חופה אבני בזלת שלוקטו ממחצבות שונות, ושולבו בקומפוזיציה טבעית. חזית הכניסה מחופה עץ, ובמרכזה דלת אינטגרלית באותו מישור. מיד כשנכנסים לבית פוגשים פטיו פנימי בעל חזית מזכוכית. במרכזו עץ ירוק, ובהמשכו ציר ראייה פתוח לעבר הפרגולה והחצר האחורית. מוטיב אבני הבזלת ממשיך גם דרכו, ומחזק את הקשר בין חוץ ופנים".
החלל הציבורי. "התקרה הגבוהה (כ-4.5 מטרים בשיאה וכ-3.5 מטרים בחלקים שבהם תוכננו הנמכות), כמו גם פתחי הוויטרינה הגדולים, יוצרים תחושה אוורירית. כך גם רצפת האבן הטבעית שבה שולבו אריחים גדולים, המשווים למרחב מראה רציף ואורגני.
"שתי ויטרינות הענק החובקות את החלל מאפשרות לטבע לחדור במלואו למרחב. הניתוקים בין מעטפת המבנה להנמכות התקרה מספקים אלמנט אדריכלי, ומשחק בין מישורים. צירי התאורה תוכננו באופן נסתר, כמעט לגמרי, והם מגבים את תפיסת העיצוב המינימליסטית".
הפרדה. "שתי מחיצות מרחפות מעץ טיק חוצצות חלקית בין ארבע הפונקציות המרכזיות בחלל הציבורי - סלון ופינת משפחה, ובסמוך מטבח ופינת אוכל. במידה רבה הן אלו שאפשרו להפוך את המרחב הגדול למגונן ואינטימי. המחיצות נתמכות על ידי עמודי פלדה מצופים נירוסטה שמעגנים אותן, ומשווים להם מראה אוורירי ומרחף".
המטבח. "במרכז המטבח הפרללי ניצב אי גדול ונוח לעבודה, מחופה קוריאן. חזיתות המטבח צבועות בתנור בגוון לבן, ולצד המקרר האינטגרלי שולב מקרר יינות. מערכות המיזוג חבויות מבעד לקיר החזית הגבוהה, שמאפשרת לחלל להיוותר נקי וחף מאלמנטים מבניים מיותרים".
הסלון. "במרכזו צמד שולחנות צרים ומלבניים מחופים. השטיח האפגני המקורי מוסיף דגש של צבע ואלמנט אותנטי מול הרהיטים החדשים".
חדר השינה הראשי. "בחדר זה תוכנן קיר כוח המורכב מעבודת נגרות עשויה עץ אלון - קוביות בממדים ומישורים שונים, ליצירת מראה דינמי. הציר משמש כספרייה, וחבויים בו מערכות טכניות ומזגנים. במרכז חדר הרחצה ממוקמת אמבטיה עגולה מקוריאן, ששוברת את הגיאומטריה הישרה, ולצדה ברז נובע מהרצפה. באזור נפרד, המחופה אבן בזלת, משולבים שני תאים נפרדים - האסלה, והמקלחון בעל דלתות הזכוכית הגבוהות במיוחד - מה שמעצים את האסתטיקה הוורטיקלית וגובה התקרה".
הבריכה. "בריכת האינפיניטי, הממוקמת באזור האירוח, תוכננה במתכוון שלא במישור הבוסתן המצוי בסמוך לה, על מנת לשמר את המראה הטבעי".
