גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אירוח אור פירון זומר, צילום: רמי זרנגר / צילום: רמי זרנגר , גלובס

עורך מדור ההספדים של 'הניו יורק טיימס' אמר פעם שיותר משהוא עסק במתים, הוא כתב על החיים. וכך היה בארוחת הערב שערכה אור פירון-זומר. במרכז השולחן הונחו החיים עצמם, אלה שיש בהם אובדן, פרידה, זיכרון. כל האורחות שהוזמנו נוגעות בדרך זו או אחרת בעולמה של פירון-זומר, שהקימה לפני כארבע שנים חברה להפקת לוויות ('סופיה'). אפשר לכבס את ההגדרה ולדבר על ליווי בשעת כאב, אבל האמת היא שהיא מתחילה באופרציה הביורוקרטית המייגעת שכרוכה בהבאת המת לקבורה.

הקדחתנות בשיאה כשאנחנו מגיעים לדירה הנעימה שלה באורנית. זוג חלות נכנס לתנור, ומבחינתי אין מרשים מזה. השולחן ערוך בחגיגיות בלבן כחול עם נגיעות של זהב ופרחי העונה. על האי כבר עומדים הסלטים המוכנים, וביחד עם ענת דהן, שעובדת איתה, הן עוברות על התפריט ומסמנות מה מוכן ומתי לתבל מה. "אני מורגלת בארוחות גדולות, מגזימנית בכמויות, אבל תקתקנית". תוך כדי היא מחפשת מוזיקת רקע, מתוך הפלייליסט של ההלוויות. מוות והומור, יודע כל מי שהיה אי פעם בשבעה, הולכים ביחד.

ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות, כתבה את הספר 'אבל, היום שאחרי', שיצא לפני חמש שנים. את עבודת הדוקטורט שלה היא כתבה על הסתגלות לאובדן. אשכנזי מספרת שרק לאחרונה בנה התגייס ליחידת עורב, והיא הורידה את השם מהדלת. שלא ימצאו אותה. "אצלי העיסוק במוות התחיל כשבן זוגי נפטר באופן טראגי ונשארתי עם ואקום עצום".

לוואקום הזה בדיוק הקימה פירון־זומר את העסק הלא שגרתי שלה. לחסוך מהאבלים את העיסוק בפרוצדורות - ממודעת האבל ועד לפרטים הקטנים, כמו מי יישא את ההספד, או הכיבוד במהלך השבעה. גלי בראון, ששימשה עד לא מכבר עורכת התוכנית של גיא פינס, וכעת מנהלת פיתוח עסקי בתוכנית, זוכרת את היום שבו טבע למוות אמיר פיי גוטמן. "בילינו ביחד כל היום בים, ואז זה קרה. הייתי 48 שעות עם בן זוגו ינאי, והבנו שזו הולכת להיות לוויה עצומה ומעצימה. קיבלתי את הטלפון של אור, שהצליחה לארגן את הלוויה ההמונית הזאת - מסידורי חניה לאורחים, הגברה, סדר המספידים. הכול. מאז היא מפיקה גם את האזכרות, שכוללות מוזיקה, תוכן אישי, וויסקי. היא נכנסה ללב של כולם".

"מבחינתי, זו הייתה הפקה מורכבת", מספרת פירון-זומר, "כי ממש הרגשנו שזה אבל לאומי. בדרך כלל אני יודעת להרחיק את עצמי מהסיטואציה, להזכיר לעצמי שזה לא שלי. אבל כאן נשאבנו כמו כולם, ולקח לנו זמן להתנער ולהמשיך הלאה".

לשיחה מצטרפת אורית מסמי, סמנכ"לית פורום חברות קדישא. "סל שירותי הקבורה ניתן על ידי הביטוח הלאומי. זה סל בסיסי, שנקבע איפשהו בשנות ה-70. הוא כולל חלקת קבורה בסיסית, נהג, טהרה, תכריכים. כל מה שמעבר לזה, כמו בחירת חלקה מועדפת, זה כבר החלק של אור.
"לוויה היא חלק ממעגל החיים. זה רגע שאתה לא מתפקד בו. הוא חד פעמי ולא ניתן לתיקון, אי אפשר לחזור עליו, לכן טוב לעשות אותו כראוי. אני מנהלת תוכנית הכשרה לעובדי קבורה בדיוק מהמקום הזה". כשאני משבחת את התברגותה בצמרת ארגון אורתודוקסי שמרני, היא משיבה: "זה מזמן לא ככה. מתחולל ממש מהפך, ואפשר לראות הלוויות ממש יפות".

זעקות של חיה פצועה

הצירוף לוויה יפה נצרב אצלנו מול סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע. משפחות בחליפות מחויטות, עם כובעים שאמרת התחרה שלהם מסתירה את הדמעה המתגלגלת, מקיפות ארון עץ מהגוני מהודר, שגולש בעדינות אל בור מוכן מראש. טקסי אשכבה אלגנטיים כמו קוקטייל צונן מתנהלים בכנסיות חרישיות עם מקהלה והספדים שנונים. בין זה לבין מנהגי היהדות אין מאומה. כל מי שהזדמן לבית עלמין מכיר את היעדר החן - המשפחה והחברים מתקבצים ברחבה, מישהו הולך לזהות את הגופה, במקרה הטוב נכנסים לבית הלוויות להספיד את המת, ואז הולכים אחרי אלונקה שעליה גופת המנוח בתכריכים. בתי הקברות מוכי שמש או סחופי גשם, בלי פרחים או עצי נוי. כי עפר אתה ואל עפר תשוב. בלי הוד והדר.

"הרעיון ל'סופיה'", מספרת הילה ותקין מעופרה, שותפתה של פירון־זומר ובעלת משרד פרסום, "התחיל בלוויה איומה שבה היינו. זה היה בירושלים, וההתארגנות הייתה חפוזה, כי אסור להלין את המת בירושלים. הגענו לשם שבורים, והכול היה לא מכבד. בעוד הבנים של הנפטר אמרו עליו קדיש, הטלפון של האיש מהחברה קדישא צלצל והוא ענה ושמענו אותו אומר שכבר הוא מסיים איתנו. הבנו שזה יכול וצריך להיות אחרת". הילה גם אחראית לבחירת השם המצוין. "כן, יש בו סוף, ויש יה, וזה רך".

שתיהן עבדו אז במשרד לאזרחים ותיקים של השר אורי אורבך ז"ל, וגנזו את הרעיון לפתוח חברה לארגון לוויות. לאחר מותו של אורבך, הן החלו לתפור את הרעיון ללוויות מנחמות.

ככה היא גם רצתה שהארוחה תהיה, "תכננתי תפריט מנחם. אוכל ביתי, עם זיכרונות, משהו חם". על השולחן הונחו קערות סלטים: עדשים שחורות ועגבניות ברוטב בלסמי, סלט קינואה עם עשבים וחמוציות, סלט חצילים עם מנגו ונענע, חצילים בטחינה עם זרעי עגבנייה ושערות חלבה, פנכות קטנות עם טפנאד, מטבוחה, פסטו, כל מה שהולך טוב עם החלות הריחניות.

גל, בן זוגה של פירון־זומר, נכנס עם שלוש הבנות שבילו אצל סבא וסבתא באורנית (אור היא בתו של שר החינוך לשעבר הרב שי פירון, איש כחול לבן), והם חומקים בביישנות לישון. ואז מגיע המרק, בכיכר לחם עגולה וגדולה. מרק ארטישוק ירושלמי סמיך ועשיר בטעם, ועליו לקט רענן של נבטי חמנייה. אם רוצים לפצח את המושג 'אוכל מנחם', צריך אולי לראות מה קורה כשפנים הלחם נספג במרק החם - המרקם רך, מחליק וממיס כל התנגדות.

"בן אדם שאת מסתובבת איתו במוצאי שבת ב-12 בלילה בבית העלמין הוא בן אדם שיישאר איתך לנצח. אני לא יכולה להסביר באיזו חרדת קודש אני ניגשת לכתוב טקסט לכל אדם. הכול צריך להיות מתומצת ומדויק - זה משהו שלקח לי הרבה זמן ללמוד, ואני עדיין ממשיכה ללמוד אותו כל הזמן. בסוף כל הלוויה אנחנו מגישים למשפחות פרחים יחידים להנחה על החלקה. למחזה המרהיב שמתקבל בסוף ענת קוראת 'שדה של אהבה'".

יש לוויות קשות, שלא עוזבות אותך?
"ההלוויה של אמיר פרישר גוטמן, רביבה אפל, מוטי מורל - הן הלוויות שהיה בהן ממד ציבורי, ונתתי לאבל הרבה יותר להיכנס אליי ולחיים שלי. יש גם הלוויות שאני לא מצליחה לנתק ממני מסיבות אחרות - למשל הלוויה למישהי בגילי, הלוויה למישהי עם שלוש בנות כמו שלי. אלו דברים שאי אפשר שלא לראות את עצמי בהם. הייתה לי הלוויה קורעת לב שהבת, שהיא בגילי, זעקה זעקות שבר מהרגע הראשון ועד לאחר הקבורה. זו למעשה הייתה שעה של זעקות כמו של חיה פצועה, שאתה שומע את הנשמה שלה זועקת, וזה מפרק גם אותנו".

מה למדת על האופן שבו חילונים קוברים את מתיהם? במה זה שונה מהחברה הדתית?
"הציבור הדתי שמרני יותר, ולכן פחות מרגיש שהוא זקוק לביטוי אישי במהלך טקס ההלוויה. דתיים חיים בקהילות. כשמישהו דתי נפטר ישר כל הקהילה מקיפה אותו ומתגייסת לסייע. גם המשפחות של הציבור הדתי והחרדי הן גדולות יותר, כך שתפעול של שבעה הוא פשוט יותר.
"הציבור החילוני שאנו פוגשים, לעומת זאת, מעוניין בטקס הלוויה שמחבר בין המסורת לבין המקום האישי. הוא רוצה להגיד קדיש, אבל שיקראו גם שיר של יהודה עמיחי ושנשמיע שיר שהמנוח אהב. הוא מרגיש שהטקס הזה צריך להיות שלו, וצריך להיות מכבד, ולכן גם מבקש שיהיו כיסאות, הגברה, מים, סככות, פרחים ואפילו כיפות לכל מי ששכח להביא".

יש מנהגי קבורה ויש הלכות קבורה. איפה הפער?
"ההלכה מדברת על 'מעפר באת ואל עפר תשוב'. יתר הדברים הם מנהגים שלכל אחד מהם יש משמעות יפה, אבל אם משפחה מחליטה שהם לא מתאימים לה, מרבית חברות הקדישא בארץ יישרו קו עם זה, וכמובן שגם אנחנו".

נשים שתומכות בנשים

כיראם בלעום, מייסדת ומנהלת עמותת יסמין, הכירה את פירון־זומר כשהגיעה לקורס דירקטורים בעמותה. "אור יכולה לדעת הכול על מנהגי קבורה והעניינים המקצועיים, אבל כדי להצליח היא צריכה גם חשיבה ניהולית. המנטורית של אור הייתה אסתר לבנון (מנכ"לית הבורסה לני"ע לשעבר, ס"מ) - אני מאמינה במודל הזה של נשים שתומכות בנשים".

כדור האש הבולט סביב השולחן היא ללא ספק עידית סילמן, יו"ר הבית היהודי וח"כ בכנסת ה־21 הקצרצרה. היא נמרצת, וכמו רוב הנשים סביב השולחן שייכת לציונות הדתית. "כשחושבים עלינו", היא אומרת, "ישר חושבים על התנחלויות. אני רוצה להוביל את המחנה הזה להשפעה על סדר היום באופן כללי, לא רק התיישבות. מאמינה שנשים מעולות בפוליטיקה".

פירון־זומר סרה למטבח וחוזרת עם מגש ועליו מקלובה הפוכה - עוגת אורז שטמונים בה נתחי עוף, פרחי כרובית, קוביות בטטה, וכל זה מפיץ ניחוח של תבלינים אקזוטיים. ואם לא די, אז היא מגישה גם קערה גדולה של קוסקוס (בעבודת יד!) ומפרום חצילים עם בשר. מנות ביתיות מענגות, שניכר שהן מצריכות טרחה גדולה, וכאמא לשחר (10), עמית (6.5) ואביב (4.5) היא בישלה באישון לילה. "אני מסתפקת בארבע שעות שינה". איך המשפחה קיבלה את 'סופיה'? "נורא פרגנה מהרגע הראשון. סופיה היא אמנם חברה המספקת שירותי אבל - אבל היא בעצם חברה העוסקת בשירותי דת. תפיסת שירותי הדת שלי התגבשה, ללא ספק, בבית שגדלתי בו. אני מאמינה ששירותי הדת חייבים להיות מכילים ולהצליח לחבר בין המסורת היהודית שלנו לאדם הפרטי - חילוני או דתי - שיש לו רצונות, והשקפות וערכים, ואם רק נמצא את הדרך לשוחח, נגלה שמעטות הפעמים שהם באמת מתנגשים. גדלתי בבית שבו קם ארגון צהר, ובמובן הזה אבי אומר הרבה פעמים שהוא רואה בי ממשיכת דרכו בהיבט של החיבור בין הציבור החילוני והדתי. אני הוספתי על זה נדבך עסקי, שלמעשה שונה מכל מה שמישהו במשפחה שלנו עשה, וגם את העניין הזה הוא, לדעתי, מאוד מעריך".

אף אחד לא עשה זאת קודם

בעוד כולן מלהגות, פירון־זומר נעלמת למטבח וחוזרת עם עוגת תפוחים אפויה ועוגת שוקולד עם לוחות שוקולד, שתיהן פרווה, כמובן.

לאן פנייך עם הפעילות?
"סופיה, למעשה, עובדת כמו סטארט-אפ. כבר בשלבים הראשונים של הקמת החברה הבנו שכדי להצליח בחינוך השוק, המורכב בתחום זה, אנחנו צריכים להשקיע המון משאבים, ולכן במהלך ארבע השנים שהחברה קיימת גייסנו קרוב ל־2 מיליון שקל. יש לנו עוד המון כיוונים חדשים לפתח". 

יש רגעי שבירה?
"מוטל עלינו לחנך שוק, וזה כרוך בעבודה מול גורמים שונים, שלא תמיד רוצים בקיומנו, כי אנחנו מערערים את כל המצב הקיים. אבל תמיד ברגעים הקשים אני מזכירה לעצמי שאני עושה משהו שאף אחד לא עשה לפני כן בהיקף וברמה שאנחנו עושות.

"החיים שלי עמוסים בטירוף. אני לומדת עכשיו גם תואר שני בתוכנית אקזקיוטיב מינהל עסקים בבר אילן, חברה בשתי קהילות עסקיות גדולות, הצטרפתי עכשיו למועצה הציבורית לקביעת דרכה של הציונות הדתית ועוד ועוד. יש תקופות ארוכות שבהן אני לא מצליחה להוציא את הבנות מהגן, ולפעמים, גם כשאני כבר מצליחה, אני צריכה להיות בטלפונים כי העבודה שלי לא עוצרת לרגע. הזמינות שלי היא קריטית וזה מאתגר, אבל אני גם שמחה שהן לומדות שכדי להגשים חלומות צריך לעבוד קשה. הנס שלי זו שבת. אם לא הייתי שומרת שבת, ולכן מתנתקת בכל סוף שבוע ל-25 שעות, כנראה שהייתי משתגעת".

מתכונים

חלה לשבת

מרכיבים: 3.5 כוסות קמח מלא / 3.5 כוסות קמח רגיל / כף וחצי מלח /כף סוכר / שקית שמרים + משפר אפייה /ביצה אחת / חצי חבילת ממרח תמרים / 2 כוסות מים פושרים / חצי כוס שמן / אפשר להוסיף 1/3 כוס שום כתוש
אופן ההכנה: מכינים מכל החומרים בצק - יוצא בצק קצת דביק, אפשר להוסיך קמח לפי מידת הצורך - לא יותר מדי. לשים כמה שיותר ומניחים להתפחה עד שהבצק מכפיל את נפחו. יוצרים חלות ומניחים שוב להתפחה.

מקלובה

מרכיבים: שמן / 2 בצלים קצוצים דק / 2 קילו כרעיים חתוכות / 6 כוסות מים / אבקת מרק עוף / מלח / פלפל / 3 כוסות אורז ארוך / תערובת תבלינים: כף מלח, 1/2 כפית הל טחון, כפית קינמון, כף בהרת, כפית אגוז מוסקט טחון, 1/2 כפית ציפורן טחונה, כפית פפריקה מתוקה, פפריקה חריפה לפי הטעם / 3 תפוחי אדמה / 1 כרובית מפורקת לתפרחות / 2 חצילים בקליפתם פרוסים / 3 גזרים מגוררים בפומפיה
אופן ההכנה: משרים את האורז במים לשעה ומסננים. מחממים את השמן בסיר
ומטגנים את הבצל עד להזהבה. מוסיפים את חלקי העוף ומטגנים אותם עד שישחימו מעט. מתבלים במלח ופלפל. מוסיפים את המים, מביאים לרתיחה ומוסיפים אבקת מרק. מכסים ומבשלים על אש נמוכה חצי שעה. מוציאים את העוף מהמרק ושומרים את שניהם.
מכניסים לתנור את כל הירקות (מלבד הגזרים) עם שמן זית עד לריכוך. בקערית קטנה מערבבים את כל התבלינים. מחצית מהם שמים על האורז ומערבבים.
מרכיבים את התבשיל: בסיר גדול שמים מעט שמן, ומסדרים בצפיפות את תפוחי האדמה. מעליהם מסדרים את החצילים, במרכז הסיר מסדרים את העוף הפוך (במחשבה שבסוף הופכים הכול) ומסביב מפזרים את הכרובית והגזר. מעל הכול מפזרים את יתרת התבלינים. מפזרים מעל את האורז ויוצקים בזהירות את מרק העוף שנשאר בסיר. מוסיפים מים רותחים עד לגובה התבשיל אם צריך.
פורשים על הסיר מגבת, מכסים במכסה ואוספים את המגבת מעל שולי המכסה.
מרתיחים ומבשלים 5 דקות.
מעבירים לאש נמוכה ביותר ומבשלים עוד 45 דקות. מסירים מהאש, משהים 15 דקות, מסירים את המכסה והמגבת והופכים בזהירות (זה כבד!!!) על מגש עגול. מגישים מיד.

עוגת פאדג' שוקולד

מרכיבים (לתבנית בקוטר 18 או 20 ס"מ):
140 גרם שוקולד מריר / 130 גרם (1/2 כוס פחות 2 כפות) שמן קוקוס / 150 גרם סוכר (3/4 כוס) / 3 ביצים / 55 גרם (1/2 כוס) קקאו איכותי, מנופה / כפית תמצית וניל
לגנאש שוקולד: 130 גרם שוקולד מריר / חצי שמנת מתוקה
לדפי שוקולד קראנץ': 150 גרם שוקולד מריר / כפית שמן קנולה
אופן ההכנה: מחממים תנור ל-170 מעלות. בקערה שמתאימה למיקרו ממיסים שוקולד ושמן קוקוס. מערבבים עד שנוצר רוטב חלק ומבריק. מוסיפים סוכר וטורפים. מוסיפים ביצים, בכל פעם ביצה אחת, וטורפים עד שהן נטמעות בשוקולד. מוסיפים קקאו ומערבבים עד שהתערובת חלקה, מוסיפים את הווניל.
מעבירים את הבלילה לתבנית משומנת ואופים במשך 25 דקות, לא יותר. העוגה צריכה להיות יציבה בצדדים ורכה באמצע.
מכינים את הגנאש - ממיסים שוקולד עם שמנת מתוקה במיקרו ומערבבים עד לקבלת קרם מבריק וחלק.
מניחים את הגנאש על העוגה ומניחים להתקרר בטמפרטורת החדר. מעבירים למקרר עד שהגנאש למעלה מתקרר ומתמצק (לפחות שעה).
מכינים דפי שוקולד קראנץ' - ממיסים במיקרו שוקולד, מוסיפים א השמן ומערבבים היטב. משטחים את השוקולד על תבנית עם נייר אפייה לגובה של 2 מ"מ. אפשר לפזר פולי קקאו. מעבירים למקרר עד שיתמצק. שוברים את השוקולד ומניחים בצורה אלכסונית על העוגה.
לפני ההגשה מומלץ שהעוגה תהיה לפחות שעה בטמפרטורת החדר.