לוג'יין אל–הד'לול / צילום: שאטרסטוק
זה התחיל במרץ 2018. האקטיביסטית הסעודית לוג'יין אל-הד'לול, 30, מובילת המאבק על זכותן של נשים לנהוג בארצה, נעצרה. קצת כמו בסרט ריגול, היא נחטפה על ידי סוכני ממשל סעודים מאבו דאבי, שם שהתה לצורך לימודיה לתואר שני באוניברסיטת סורבון, ונלקחה בכוח למעצר במולדתה. כמה ימים מאוחר יותר היא שוחררה, אך נאסר עליה להתבטא ברשתות החברתיות או לצאת מארצה.
גם החופש היחסי הזה היה זמני ביותר. חודשיים מאוחר יותר - לאחר שמאבקה הארוך נשא סוף סוף פרי, ונשים סעודיות קיבלו אישור לנהוג מבלי שסכנת מעצר תרחף מעל ראשן - נעצרה אל-הד'לול שוב עם קבוצה של גברים ונשים, פעילים בתנועה לזכויות האישה. היא הואשמה בניסיון לערער את הסדר בממלכה, והוצגה כבוגדת על ידי גורמי תקשורת המקורבים לשלטון.
מאז ועד היום היא נתונה במעצר אכזרי, הכולל - על פי עדויות - הצלפות, מכות חשמל, פגיעות מיניות, איומים ברצח וחוסר ודאות הולך וגובר. בעולם המערבי היא נחשבת גיבורה, אולם בארצה שלה אל-הד'לול מואשמת בחתירה תחת היציבות, השלום והביטחון.
נלחמות על זכות בסיס
הסיפור של אל-הד'לול הוא סיפורן של נשות סעודיה כולן. בעוד במערב עדיין יש דרך לעשות בנוגע לשוויון בשכר, ייצוג במוקדי הכוח ובשיח הציבורי, נשים במזרח התיכון, ובערב הסעודית בפרט, נלחמות על זכויות בסיסיות הרבה יותר.
עד לאחרונה, כאמור, נאסר עליהן לנהוג. אל-הד'לול התפרסמה בזכות מאבקה הנחרץ לא רק לביטול האיסור הזה, אלא גם נגד שלטון הפטריארכיה ו'חוק האפוטרופסות' המקומי, שמצמצם את זכויות הנשים ומכפיף אותן לחסדי הגברים בחייהן. קשה להאמין, אבל בערב הסעודית נשים עדיין צריכות אישור חתום של אפוטרופוס גברי כדי להתחתן או לגור לבדן. עד אוגוסט האחרון הן נדרשו לאישור כזה גם כדי להנפיק דרכון או לטייל מחוץ לגבולות הממלכה.
אל-הד'לול הפכה סמל ואייקון ולאחת הפעילות המשפיעות ביותר בעולם הערבי על זכויות אדם בכלל, ונשים בפרט. יש אפילו המשווים אותה לסופרג'יסטיות שנלחמו על זכות ההצבעה לנשים בלונדון וארה"ב בשלהי המאה ה-19. כמוהן, גם המחיר שהיא נדרשת לשלם על מלחמתה (במעצרים, הוקעות ועינויים) הוא כבד מנשוא. במרץ האחרון הוכרזה כאחת מתוך שלוש אקטיביסטיות בפרס 'פן אמריקה' לספרות ולחופש הביטוי. "הנשים האמיצות האלה אתגרו את אחד המשטרים הכי מיזוגיניים שיש, ועוררו השראה עולמית בנחישותן לנהוג, לנהל את חייהן בעצמן ולשחרר את הנשים הסעודיות מדפוסי שעבוד ימי ביניימים שאין להם מקום במאה ה-21", נכתב בנימוקי הפרס.
הקמפיין של אל-הד'לול התבסס על פרסום ברשת, לשם נהגה להעלות סרטונים שבהם ראשה גלוי ואינו מכוסה כמנהג המקום, ודרכם העבירה את המסרים הפמיניסטיים שלה. פעם אחר פעם היא צילמה את עצמה נוהגת במכונית במחאה על חוסר הצדק המובנה בחוק. פעם אחר פעם השמיעה קול נגד העיוות שמתקיים כלפי נשים, וקראה לפעולה.
באחד הסרטונים דרשה מהממשל "שגיל ההסכמה עבור נשים ישתווה לזה של גברים", ואת ביטול "הרגולציה שמכשירה את שיטת האפוטרופסות". המסר האחרון שהספיקה להעלות בדף הפייסבוק שלה לפני המעצר הנוכחי היה: "אני אנצח. אולי לא מיד, אבל בוודאות".
אנשים ללא קול
היא נולדה בערב הסעודית למשפחה הנחשבת ליברלית. אולם גם ביחס למקום הפתוח, יחסית, שממנו באה, תמיד בלטה בהיותה נון-קונפורמיסטית, כזו שמאתגרת את הדעות והמנהגים המקובלים ולא מסכימה עם החוק בהכנעה, אם היא סבורה שהוא נטול היגיון.
"לוג'יין תמיד הייתה אמיצה מאוד ושנאה חוסר צדק", סיפרה לינה אחותה. "כשאמרו לה 'תרגיעי, זה יקרה בסוף, אל תנסי להחיש דברים', היא ענתה: 'כבר 20 שנה שאנחנו שותקות, ונשים עדיין לא יכולות לנהוג ולנהל את חייהן. לא רוצה לחכות יותר, דברים צריכים לקרות ואנחנו צריכים לפעול'. היא הייתה משוכנעת שצריך לפעול עכשיו.
"מילדות לוג'יין הייתה זו שכל האחים הולכים אליה לקבל עזרה ועצה", הוסיפה האחות, ושיתפה בסיפור שמייצג את אופייה של אל-הדלול: "כשהייתי בת 14 רציתי נואשות לקחת שיעורי אגרוף. בסעודיה אמנויות לחימה הן נחלתם של גברים. פתוחים ונאורים ככל שהוריי יהיו - מסורת לעתים חזקה מהיגיון בריא, ואמי סירבה לקחת אותי.
"הייתי נסערת, והלכתי לדבר עם אחותי. היא מיד הגיעה בסערה להתעמת עם אמא שלנו. 'למה אחותי לא יכולה לקחת שיעורי אגרוף?', היא שאלה, בקול שהיה כל כך אופייני לה: ישיר, בוטח וטיפה מאיים. 'למה החוקים כאלה? מי קבע אותם ולמה הם לא יכולים להשתנות?'.
"לאמי לא היו תשובות. למי יכולה להיות תשובה טובה לשאלה 'מדוע בנות לא יכולות לעשות כך וכך?'. שבועות ספורים לאחר מכן כבר הייתי בזירת האגרוף, אבל אף פעם לא למדתי להילחם היטב כמו אחותי. כשלוג'יין נלחמת זה עבור אנשים ללא קול, עבור נשים וילדות סעודיות".
האקטיביזם שלה החל למשוך את תשומת לב הממסד לפני כשש שנים, כששבה מקנדה, שם למדה צרפתית וספרות לתואר ראשון באוניברסיטת בריטיש קולומביה. היא חזרה לסעודיה כדי להתמודד עם הביקורת על כך שהיא מדברת על זכויות נשים ממרחק, בזמן שהיא עצמה בטוחה ומוגנת.
היא לא בזבזה זמן יקר ומיד פנתה להעביר מסר ברור: אביה, קצין לשעבר בחיל הים הסעודי שהגיע לקבל את פניה בשדה התעופה, מסר לה את מפתחות מכוניתו וצילם אותה נוהגת את הדרך הביתה, מחויכת.
"זוהי לוג'יין אל-הד'לול שהגיעה חזרה ממש עכשיו ונוהגת שמחה ומאושרת הביתה", נשמע קולו של האב בסרטון. הוא, כמו שאר בני משפחתה, תמך בבתו לאורך כל הדרך. בהמשך קיבל פנייה משר הפנים בכבודו ובעצמו, ונדרש לא לאפשר לה יותר גישה למכוניתו.
האקס המיתולוגי עצור
מי שעוד תמך מקרוב במאבקה של אל-ה'דלול היה בעלה לשעבר, פאהד אלבוטיירי, 34, קומיקאי, שחקן ותסריטאי. הוא היה הראשון לעשות סאטירה מקצועית בסעודיה ובמפרץ הפרסי, והסרטונים שהעלה בערוץ היוטיוב שלו בנושאים חברתיים פוליטיים זכו למיליוני צפיות. הוא הופיע גם בארה"ב, וכונה על ידי ה'וושינגטון פוסט' 'ג'רי סיינפלד הסעודי'.
הוא לא הסתפק בתמיכה פאסיבית באשתו, אלא אף התראיין לצדה, הצהיר בהזדמנויות שונות כי הוא גאה בה ותומך בכל מעשיה (ועל כך זכה למטח ביקורת בעצמו), ואף הפיק סרטון שהפך לוויראלי תחת הכותרת 'נו וומן נו דרייב', כפרפרזה לשירו של בוב מארלי. בני הזוג נפרדו ב-2018, והשמועות מספרות שזה קרה בעקבות לחץ הרשויות. כיום אלבוטיירי, כמו האקסית שלו, נתון במעצר.
בדצמבר 2014 נעצרה אל-הד'לול ל-73 ימים בעוון חציית הגבול בין איחוד האמירויות לערב הסעודית. בנסיעה זאת היא הקליטה את עצמה אומרת: 'שלום, אני לוג'יין אל-הד'לול, נוהגת עכשיו במכונית שלי והולכת לנסות לחצות את הגבול הסעודי. יש לי רישיון נהיגה מאיחוד האמירויות, ואני עושה את זה כחלק מהקמפיין לביטול האיסור על נשים לנהוג'. לאחר המעצר הועבר המקרה שלה לבית המשפט לטרור, לא פחות, אך היא שוחררה ללא פסק דין.
בראיונות שנערכו עמה מאוחר יותר, תיארה את התקופה הזאת בכלא כמעשירה בזכות לוחמי זכויות אדם שפגשה שם. התנהלותה עוררה אמוציות רבות, ולצד התמיכה הגדולה שזכתה לה היו לה גם מבקרים רבים. אחד הקיצוניים שבהם, מנחה באחד מערוצי הטלוויזיה הסעודית, אמר בשידור כי היה פועל נגדה עם אר.פי.ג'י.
ב-2015 החליטה האקטיביסטית הצעירה להתמודד בבחירות לרשות המקומית בריאד. אלו היו הבחירות הראשונות שבהן הורשו נשים להשתתף, בעקבות הוראה של המלך המנוח עבדאללה. אלא שמהר מאוד הוכנס שמה לרשימה השחורה - לצד פעילות פמיניסטיות נוספות - והיא הוכרזה כלא כשירה למירוץ.
קמפיין משפחתי
בחודשים הראשונים לאחר מעצרה הנוכחי שמרה משפחתה של אל-הד'לול על שתיקה, במטרה להגן עליה. בהמשך חלחלה ההבנה שלא מדובר בטקטיקה יעילה במיוחד, בוודאי לא כזאת המונעת מסוכני הממשל להתעלל בה, אולי אפילו להיפך. עכשיו האחים מדברים מעל כל במה אפשרית, מהדהדים את מה שעברה ועדיין עוברת בכלא, וקוראים לציבור לדבר, לשתף ברשתות החברתיות ולחתום על עצומות.
פעילים במיוחד הם האחים שמתגוררים במדינות מערביות: אחותה הצעירה לינה, שחיה בבריסל, ואחיה המבוגר וואליד, שחי בטורונטו.
במרץ האחרון הגיע וואליד אל-הד'לול לקונגרס האמריקאי כדי לשטוח שם את מסע ייסוריה של אחותו בכלא הסעודי. בחשבון הטוויטר שלו כתב כי מדובר בהתעללות שיטתית: "זה גורם לי לבחילה. אחותי הקטנה מספרת שמצליפים בה, בועטים בה ומחשמלים אותה על בסיס קבוע. העינויים האלה מתקיימים במרתף שאליו היא נלקחת עם עיניים מכוסות, בתא מטען של מכונית".
בתחילה, כך סיפרו האחים, לא ידעה אל-הד'לול אפילו מהי העילה הרשמית למעצרה ומה מכיל כתב האישום נגדה. על אף השמועות השונות והמשונות שהופצו על מהות העבירות שלה, בסופו של דבר התברר שההאשמות נגדה מתבססות ברובן על המחאה שלה, הקשרים עם העיתונות הזרה וארגוני זכויות אדם, ועל כך שניסתה להתקבל לעבודה באו"ם.
בשיחה עם 'הגרדיאן' הבריטי סיפר האח כי בתקופות מסוימות שהתה אחותו בבידוד, וכי היא 'זכתה' לעינויים הקשים ביותר וליחס המחמיר ביותר בהשוואה לעצורים האחרים. "זה מוכיח שהמדינה מודעת להשפעה שלה", אמר. עוד סיפר האח כי סעוד אל-קטאני, יועצו ומקורבו של הנסיך מוחמד בן סלמן, ביקר את אל-הד'לול בכלא, נכח בזמן העינויים, ואמר לה "אני ארצח אותך, אחתוך אותך לחתיכות ואשליך אותן לביוב. אבל לא לפני שאאנוס אותך".
גם בזמנים הקשים האלה היא נשארת מפוקסת וחרדה לגורלן של נשים: "אפילו כשהיא לא יכולה להיות עדה למה שקורה בחוץ, היא שואלת על הנשים במדינה ואם הן נהנות מהזכות לנהוג. היא חושבת עליהן אפילו כשהיא בכלא, וזה לא זמן לדאוג לאחרים", אומר אחיה.
תעלומת בן סלמן
באופן מפתיע, המעצר האחרון הארוך והאכזרי הזה מתקיים דווקא לאחר התחזקותו של הנסיך הצעיר בן סלמן בזירה הפוליטית. ביוני 2017 החליט מלך סעודיה למנות את בנו בן ה-30 (אז), שכיהן כשר ההגנה של הממלכה, ליורש העצר, במקום שר הפנים שהודח.
הרבה ציפיות ותקוות נתלו בבן סלמן הצעיר: לניקיון שלטוני, לרפורמות מתקדמות ולקידום מעמד הנשים הסעודיות. ואכן, שנה לאחר מינויו בוטל האיסור על נהיגת נשים, ובחודש אוגוסט האחרון נרשמה הקלה נוספת כאשר הוחלט כי נשים מעל גיל 21 לא יזדקקו לאישור של אפוטרופוס גברי להוצאת דרכון או לטיול בחו"ל. אלא שבמקביל נחטפו ונכלאו לוחמי זכויות אדם כמו אל-ה'דלול. באותה השנה גם נרצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י, שנחשב למבקר בולט של הנסיך ובעל טור אישי ב'וושינגטון פוסט'.
חוקרי זכויות של האו"ם אמרו כי הראיות בפרשת הרצח מצביעות על אחריות נסיך הכתר בן סלמן ובכירים נוספים בממשל הסעודי, זאת הייתה גם מסקנתו של ה-CIA האמריקאי ושל שורה ארוכה של פוליטיקאים בכירים. הנשיא טראמפ, לעומת זאת, סירב להתנער מהנסיך השנוי במחלוקת, והתעקש כי "אלו רק תחושות", וכי לא ברור מי באמת עומד מאחורי הרצח. בינתיים, בן סלמן, שרצה להימנע מיחסי ציבור שליליים, העניק לילדיו של העיתונאי בתים יקרים וקצבה קבועה בת חמש ספרות, שנועדו להשתיק אותם ולמנוע מהם לבקר את הממלכה.
מי שמלכתחילה לא נסחפה לאופטימיות יתר עם היבחרו לתפקיד יורש העצר הייתה אל-הד'לול. בראיון ל'אקונומיסט' לאחר מינויו אמרה: "חופש הביטוי זה משהו שהובטח לנו על ידי הממשל, אבל בפועל זה לא שם. אנשים עדיין נאסרים על דעות מאוד נורמליות ורצון לזכויות מאוד בסיסיות".
על פי פרסומים בעיתונות המערבית, הוצע לאחרונה לאל-הד'לול דיל שיבטיח את שחרורה תמורת הלבנת הממשל. היא התבקשה לחתום על מסמך שבו היא מכחישה כי עונתה במהלך מעצרה, כמו גם לצלם סרט וידיאו שבו היא מודה בכך בקולה. אל-הד'לול, כך על פי ציוץ של אחיה וואליד, שצוטט בעולם בהרחבה, הסכימה לחתום אך לא להצטלם. "זו הייתה דרישה לא ריאליסטית", אמר האח.
נכון להיום, המלחמה על שחרורה נמשכת: הראפרית האמריקאית ניקי מינאז' נענתה לבקשת ארגוני זכויות אדם, וביטלה קונצרט בערב הסעודית כמחאה על מעצרה של אל-הד'לול. "תמיכתי נתונה לזכויות נשים, לקהילה הלהט"בית ולחופש הביטוי", נכתב בהודעה שהוציאה הזמרת. גם המשפחה לא עוצרת, ועל אף הסיכון הכרוך בכך, ממשיכה להשמיע את קולה מעל כל במה אפשרית: "הם (השלטון הסעודי) צריכים להכיר בכך שהצדק ייעשה יום אחד", אומרת אחותה לינה, "אבל כדי שזה יקרה, על אנשים להשמיע את קולם".