שאול אלוביץ' / צילום: איל יצהר
פרשת הדיבידנד האסור בביקום מתקרבת לסיומה: אמש (ג') נכרת הסדר פשרה בתביעה הנגזרת שהוגשה נגד בעלת השליטה בבזק, חברת ביקום, ונגד אינטרנט זהב, זאת בגין חלוקה אסורה של 113 מיליון שקל שביצעה ביקום בתקופה שבה שלט בה (בשרשור) איש העסקים שאול אלוביץ'.
במסגרת הפשרה, שעדיין כפופה לאישורה של שופטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב רות רונן, תשיב אינטרנט זהב לביקום 22 מיליון שקל. למעשה, מדובר בכ-70% מהשווי הכספי המקסימלי שהיו יכולים התובעים לקבל לו התביעה שהגישו נגד אינטרנט זהב הייתה מתקבלת במלואה.
התשלום עליו הסכימו הצדדים לתביעה הנגזרת יתבצע באמצעות אגרות חוב של ביקום, שהוא הנכס הכמעט יחיד שנמצא בחזקתה של אינטרנט זהב חדלת הפירעון. שווי נכסיה של אינטרנט זהב העומדים לחלוקה על-פי הסדר הנושים שלה עומד על 278 מיליון שקל, אל מול תביעות חוב בסך 850 מיליון שקל.
עוד במסגרת הסדר הפשרה, הוסכם כי שכר-טרחתם של עורכי הדין שהגישו את התביעה - שלומי מושקוביץ, נתי פולינגר ואלינה מיל דוד - יעמוד על 3 מיליון שקל (כ-13.6% מסכום הפיצוי). בנוסף נקבע כי ביקום תשלם לתובע הנגזר 475 אלף שקל.
הדרך להסכם הפשרה, שהושג במסגרת הליך גישור שניהל עו"ד עמוס גביראלי, עברה גם מול מחזיקי האג"ח של אינטרנט זהב. ל"גלובס" נודע כי אלה היו המכשול העיקרי בדרך להשגת המתווה האמור, בהיותם מי ששולטים בפועל באינטרנט זהב בזכות החזקתם בנכס היחיד של החברה שהוא בעל ערך.
הסתמכו על חוות-דעת מסויגת
הבקשה לאישור תביעה נגזרת הוגשה בשנת 2016. במרכזה עמדה הטענה כי ביקום ביצעה חלוקה אסורה שהפרה את מבחן הרווח, אשר יחד עם מבחן הפירעון הוא אחד המבחנים שכל חברה חברה המחלקת דיבידינד לעמוד בו. במסגרת החלוקה האסורה חילקה ביקום 113 מיליון שקל, מתוכם 73 מיליון שקל שולמו לבעלת השליטה שלה, אינטרנט זהב, הנסחרת בבורסה. את יתרת הסכום, כ-40 מיליון שקל, חילקה ביקום הציבורית גם כן לבעלי המניות מן הציבור.
בחודש יולי 2019 הפתיעה השופטת רונן, כשהחליטה לאשר את התביעה הנגזרת נגד אינטרנט זהב, בעלת השליטה בלבד, אך לא נגד הדירקטורים שאישרו את החלוקה: שאול אלוביץ', בנו אור אלוביץ', דבי סאפריה, בני גבאי ומשה רוזנטל. רונן קבעה כי דירקטוריון ביקום שגה כאשר הסתמך על חוות-דעת לפיה החברה עומדת במבחן הרווח, למרות שמדובר היה בחוות-דעת מסויגת שהמסקנה המשפטית שלה לא הייתה ברורה וחד-משמעית.
ההחלטה של רונן הכתה גלים בשוק, הן לאור העובדה שמדובר באחת ההחלטות הבודדות שאישרו תביעה נגזרת בגין חלוקה אסורה של דיבידנדים, והן בזכות כך שמדובר בתביעה הנגזרת היחידה עד כה שאושרה בקונצרן בזק.
גם בקרב הקבוצה המצומצמת של עורכי דין המתמחים בתביעות ייצוגיות ונגזרות בשוק ההון, הותירה ההחלטה המקיפה רושם רב, בעיקר מכיוון שנקבעו בה מספר כללים תקדימיים שאומנם חלקם כבר נדונו בפסיקה קודם לכן, אך מעולם לא הוצגו בצורה סדורה כפי שעשתה רונן.
כך, למשל, פירש בית המשפט הכלכלי בהרחבה את מהותו של מבחן הרווח והסביר מהו רווח המותר לחלוקה. בעקבות זאת התבהרו רבים מסימני השאלה שהתעוררו כדרך קבע בקרב משפטנים שביקשו לבדוק האם מבחן הרווח מתקיים בחרה שמעוניינת לבצע חלוקה.
בנוסף, בית המשפט ניפק תשובה תקדימית לשאלה על סמך מה אמורה החברה לבסס את מבחן הרווח, כשקבע כי מבחן זה ייבחן על-פי דוחות כספיים מאוחדים - כלומר דוחות המסכמים את פעילותה הכספית של קבוצת החברות בהם ההתחייבויות, ההון, ההכנסות וההוצאות ותזרימי המוזמנים של החברה-האם ושל החברות-הבנות מוצגים כדוחות של ישות כלכלית אחת; ולא על סמך דוחות כספיים נפרדים ("דוחות סולו").
עוד במסגרת פסק הדין קבעה רונן כי כלל שיקול-הדעת העסקי, בו מבקשים כדרך קבע חברי הדירקטוריון להיתלות כדי להסביר שגם אם החלטתם התבררה כשגויה, היא עדיין לא מצדיקה התערבות שיפוטית, מכיוון שהיא מצויה בתוך מתחם שיקול-הדעת שבסמכות הדירקטוריון להפעיל - בכלל לא חל על הפרת הוראה קוגנטית כמו מבחן הרווח עליו מצווה חוק החברות, ולכן גם לא חל בנושא של חלוקה אסורה.
קביעה נוספת של רונן הייתה כי אומנם חלוקה אסורה מהווה הפרה של חובת זהירות מצד הדירקטורים, אך לא די בכך על-מנת לקבוע כי החברה זכאית לפיצוי. לפי קביעתה של רונן, כדי שהחברה תוכל לזכות בסעד, עליה להראות שנגרם לה נזק נוסף מעבר לסכומים שחולקו שלא כדין, כמו למשל כניסה לסחרור פיננסי.
קביעה זו של רונן, שמכוחה החליטה כי בני משפחת אלוביץ' ויתר הדירקטורים בביקום לא יישאו באחריות בגין החלוקה האסורה, נמצאת כיום בליבת הערעור שהגישו עורכי הדין מושקוביץ ופולינגר לבית המשפט העליון. לשיטתם, קביעה זו של רונן בעצם רוקנה את מבחן הרווח מכל תוכן ופוטרת את הדירקטורים שלא לצורך מחובתם הבסיסית, ולכן אין להשלים איתה.