איציק בנבנישתי, מנכ"ל פרטנר / צילום: תמר מצפי
דירקטוריון פרטנר העריך כי במסגרת התנאים לאישור העסקה עם הוט, רשות התחרות תדרוש מהגוף הממוזג למכור את פעילות הסיבים האופטיים של פרטנר ולא רק את פעילות הטלוויזיה - כך נודע ל"גלובס".
מכיוון שפרטנר לא הייתה משוכנעת שהוט תסכים לבצע את העסקה תחת שני תנאים אלה, היא דרשה מאלטיס התחייבות לדמי ביטול בהיקף של מאות מיליוני שקלים, שאלטיס הסכימה לשלם במקרה של ביטול העסקה על-ידה. דמי הביטול היו אמורים להיות מופקדים בנאמנות, ועל-פי הערכות, בהוט חששו מאוד שהתמשכות המשא-ומתן ואי-הוודאות סביבו יאלצו אותה לשלם את דמי הביטול.
עוד נודע כי הנחת העבודה בהוט הייתה שהעסקה עם פרטנר תעבור את אישור רשות התחרות, אבל בניגוד להערכה הרווחת שזה יהיה תחת התנאי של מכירת פעילות הטלוויזיה, בהוט העריכו כי הרשות תגיע בעצמה למסקנה שהעסקה לא מייצרת חשש לפגיעה בתחרות באף מקטע תחרותי, וגם לא תביא לעליית מחירים. כלומר, בהוט העריכו כי ההתחייבות להשקעות של מיליארדי שקלים לא תהיה הציר המרכזי שדרכו תסכים הרשות לאשר את העסקה, אלא היעדר הפגיעה בתחרות בכל סגמנט בנפרד. התחרות שתיווצר לבזק וההשקעות יהיו קטליזטור שיכול לעזור, אבל זה לא הדבר המרכזי שבגינו הרשות תסכים לאשר את העסקה.
ההערכה בהוט הייתה שהממשלה תגלה מעורבות יותר גדולה סביב העסקה, והיא גם תשפיע על רשות התחרות, וזאת מפני שהתחייבות להשקעות בהיקפים של מיליארדי שקלים בעת הזאת היא אינטרס לאומי, ואין לתחום אותה רק לסוגיית התחרות בשוק התקשורת.
מקורות טוענים כי היה זה דווקא עו"ד אבי ליכט, שייצג את הוט, אשר הוביל את הקו לפיו המשימה הלאומית בצורך בהשקעות בתשתיות, בנוסף לחשש מפני השארתה של בזק לבד כשחקן תשתית עוצמתי, תטה את הכף לטובת אישור העסקה. הוט טענה גם כי ישראל "קטנה" עליה מבחינת היכולת לפרוס בה סיבים אופטיים, היות שהיא עושה זאת בצרפת למיליוני בתים.
בפרטנר כאמור היו יותר ספקניים והעריכו כי הסיכוי לאישור העסקה הוא בינוני-נמוך, וכי אם הוט כל-כך בטוחה בעצמה שהיא יכולה להעביר את העסקה - שתשלם דמי ביטול. מי שסיפקה לדירקטוריון פרטנר את המשענת ההגבלית הייתה טל פניני, ראש תחום הגבלים עסקיים, תחרות ורגולציה ב-EY ישראל. פניני שימשה גם כסגנית הכלכלן הראשי ברשות התחרות. חוות-הדעת שלה הייתה הבסיס לכך שאחד הדירקטורים בפרטנר תבע את דמי הביטול, והדירקטוריון הלך אחריו.
השאלה שנותרה פתוחה לפיכך היא האם הוט הייתה נדרשת למכור גם את פעילות הסיבים האופטיים של פרטנר שמגיעה לפריסה בקרב 600 אלף בתי-אב, והאם תחת הדרישה הזאת מרשות התחרות היא הייתה נסוגה מהעסקה.
בהוט ההערכה הייתה שלא תקום דרישה כזאת, היות שלמדינה יש אינטרס הפוך, שהגוף המאוחד יאיץ את פריסת הסיבים, ולכן המדינה לא תציב זאת כתנאי לאישור העסקה. מאידך, יש שאומרים כי אין סיכוי שהוט הייתה ממשיכה לבצע את העסקה באותו המחיר כאשר היא לא כוללת את פעילות הסיבים של פרטנר.
החשש של הוט היה דווקא מכיוון עסקת סלקום-גולן טלקום שמונחת לפתחה של רשות התחרות. בהוט חששו כי אחרי מיזוג בין סלקום לגולן טלקום, נתחי השוק בסלולר יהיו כאלה שמיזוג נוסף יקשה מאוד על הרשות לעכל, ולכן הוט שאפה לכך שהרשות תבחן את שתי העסקאות במקביל ותחליט מי מביניהן טובה יותר למשק.