ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: Gali Tibbon, Associated Press
בצעד שעורר תשומת לב מועטה הצליח ראש הממשלה בנימין נתניהו להעביר אליו את רשות החברות הממשלתיות, זו הפעם השלישית שנתניהו מוציא את הרשות מהמשרד שבו היא נמצאת ומקרב אותה אליו - אז אפשר להניח שיש לכך סיבה טובה.
בהודעה שפורסמה ביום שישי בבוקר בישרה דוברות משרד ראש הממשלה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ברך את ח"כ דוד אמסלם לרגל מינויו לתפקיד השר המקשר בין הממשלה לכנסת. בהמשך ההודעה צויין כבדרך אגב שבתחום אחריותו של השר החדש יהיו מיזם ישראל דיגיטלית, רשות התקשוב, מערך הסייבר, רשות החברות הממשלתיות ונציבות שירות המדינה. בניגוד למשרדים מומצאים אחרים שספק אם תהיה משמעות כלשהי לקיומם, נוצר במשרד החדש מוקד כוח לא קטן שיעניק לנתניהו, באמצעות מקורבו ונאמנו אמסלם, שליטה בהליכי מינוי של מאות דירקטורים בחברות הממשלתיות, לצד המשך שליטתו בנציבות שירות המדינה ובתשתיות הדיגיטליות של משרדי הממשלה (שכבר שייכים היום למשרד ראש הממשלה).
העובדה שחלק מהיחידות שרוכזו תחת אמסלם הוצאו מתוך משרד ראש הממשלה אינה מעידה על רצונו של נתניהו לוותר על השליטה בהן. להיפך, אפשר להסביר אותה ברצון למנוע את האפשרות שהיחידות האלה יעברו לידי בני גנץ אם וכאשר יחליף את נתניהו בתפקיד ראש הממשלה. אך מה באשר לרשות החברות הממשלתיות? אם נלך לפי אותו קו חשיבה, מדובר לכאורה במהלך שנועד לשלול מוקד כוח פוטנציאלי מידיו של שר האוצר הנכנס ישראל כ"ץ, שאינו מסתיר את כוונותיו להתמודד על ראשות הליכוד בהזדמנות הקרובה. שאלה מסקרנת במיוחד היא האם כ"ץ ידע מראש על המהלך והאם הסכים לו. בסביבתו של כ"ץ מסרבים עקרונית להתייחס לנושאים הקשורים למשרד האוצר - כך שאפשר רק לשער האם כ"ץ הסכים וידע, ידע ולא הסכים או לא ידע ולא הסכים לקיצוץ הזה בכנפיו.
שליטה במינויים ב-60 חברות ממשלתיות
השליטה ברשות החברות מאפשרת לשר הממונה עליה לקדם רפורמות, שינויים מבניים והפרטות של חברות ממשלתיות. אבל החלק האטרקטיבי באמת עבור כל פוליטיקאי הוא השליטה במינוי נושאי משרה בכירים בכ-60 חברות ממשלתיות הכפופות לרשות. אחרי שנה וחצי של ממשלת מעבר (שבתקופתה הוגבלה האפשרות למנות דירקטורים) יש כיום בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות מאות משרות פנויות הממתינות לאיוש.
היכולת של השרים למנות מקורבים הוגבלה אמנם בגלל מהלכים כמו הקמת נבחרת הדירקטורים והדרישה שמועמדים בעלי זיקה פוליטית לשר הממנה ימונו רק אם יציגו "כישורים מיוחדים". ואולם הכללים האלה אינם מעוגנים בחקיקה. בלחץ השרים נקבע גם מסלול עוקף נבחרת לביצוע מינויים (אם כי לפי חוות דעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עליהם לעמוד בדרישות הסף של חברי הנבחרת). מעבר לכך הרשות יכולה לשמש ערוץ קשר נוח עם 60 אלף עובדי החברות הממשלתיות, אחת הקבוצות המאורגנות והחזקות ביותר במשק, הנהנית מהשכר הממוצע הגבוה ביותר במגזר הציבורי.
לנתניהו יש יחס מיוחד לרשות החברות. גוף המטה הזה, שאחראי על הקשר בין הממשלה לחברות שבבעלותה, פעל במשרד האוצר עד שהוצא ממנו ב-1996 על-ידי ראש הממשלה הטרי בנימין נתניהו שהעביר אותו אליו למשרד ראש הממשלה. ב-2003 חזרה רשות החברות לאוצר כשראש הממשלה דאז אריאל שרון נעתר לדרישתו של שר האוצר בממשלתו, בנימין נתניהו. כשנתניהו חזר לראשות הממשלה נותרה רשות החברות באוצר אך נתניהו לא שכח אותה ודרש (ללא הצלחה) סמכות למנות שליש מהדירקטורים (כששר האוצר והשר האחראי על החברה ממנים את שני השליש הנותרים).
המהלך של הוצאת הרשות, שהחל להתגלגל רק בימים האחרונים, הושלם לפני שכ"ץ קיבל את הודעתו של נתניהו כי ימונה לשר אוצר ולכן לפחות פורמאלית נתניהו לא היה חייב לקבל את הסכמתו. אם נתניהו ביקש לבצע מחטף - הרי זו הייתה הזדמנות מתאימה לכך. מצד שני, ביצוע מהלך משמעותי כזה ללא ידיעת שר האוצר היא פתיחה ברגל שמאל של מערכת יחסים בין שר אוצר לראש ממשלה שמחייבת אמון ושיתוף פעולה הדוקים.
חשוב גם לציין כי רשות החברות נזקקת לגיבוי של שר האוצר לצורך ביצוע מהלכים משמעותיים של רפורמות או הפרטות - מהלכים שמחייבים שיתוף פעולה של אגף התקציבים, החשב הכללי והממונה על השכר. כ"ץ אגב לא נחשב לשר שמרבה בביצוע מינויים פוליטיים. כל מנכ"לי משרד התחבורה שכיהנו תחתיו מונו על בסיס מקצועי וכך גם מרבית יושבי הראש בחברות הממשלתיות השייכות למשרד התחבורה.