גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בניית הסכר באתיופיה, אוקטובר 2019. הממשלה מבקשת לחבר את כל 110 מיליון תושביה 'לאספקת חשמל סדירה צילום: רויטרס

האמרה "מצרים היא מתנת הנילוס" מיוחסת להיסטוריון היווני הרודוטוס שחי במאה החמישית לפני הספירה, ואין פלא שהמצרים נחושים להגן על זכויותיהם בנהר העצום הזה המהווה עבורם עורק חיים מרכזי. בלעדיו, אין לה קיום.

הרודוטוס בן המאה החמישית לפני הספירה, הנחשב להיסטוריון החוקר הראשון שהיה בקיא בגיאופוליטיקה של מזרח הים התיכון, היה מוצא באירועי הנילוס של העשור האחרון כר נפלא לספר חדש. מצרים הנמצאת בחלקו האחרון של הנילוס, נאבקת באתיופיה המתכוונת להשאיר בשטחה כמות ענקית ממי הנילוס, כדי למלא את אגן ההיקוות של הסכר החדש שבנתה, שנקרא "הרנסנס הגדול של אתיופיה", ושאמור למלא את צורכי אספקת החשמל לה ולשכנותיה ולהפוך אותה למעצמה בתחום המים. 

נתחיל מהסוף: לאחר איומים של שר החוץ המצרי, סאמח שוקרי, במכתב למועצת הביטחון בתחילת מאי, נכתב כי הטיית מי הנילוס הכחול למאגר הסכר תביא לפגיעה חמורה בביטחון האזור כולו. השבוע נקבע כי יחודשו הדיונים בין מצרים ואתיופיה, בהשתתפות סודן, בניסיון להגיע להסכם שיאפשר את הפעלת הסכר עם פגיעה מינימלית באספקת המים למצרים.

הסכם היסטורי מ-1929

הוויכוחים אודות השימוש במי הנילוס הם ארוכי שנים. כבר בהסכם ההיסטורי בין בריטניה לבין מצרים ב-1929, ניתנה לקהיר זכות וטו על כל מהלך שעשוי להתבצע לכל אורך אפיק הנהר ולהשפיע על מנת המים שהיא מקבלת. אותו מסמך אושרר מחדש ב-1959, לאחר כמה שינויים שנערכו בו.

המסמך החדש הקנה למצרים זכות על חלק הארי של מי הנהר - כמות של יותר מ-55 מיליארדי קוב מים, בעוד סודן, שכנתה מדרום, זכתה לכ-18 מיליארד קוב. בכך קיבלו שתי המדינות בעלות על לא פחות מ-87 אחוזים ממי הנילוס. אתיופיה, סודן והמדינות האחרות באגן הנילוס ובהן אוגנדה, טנזניה וקניה דרשו לאורך השנים לשנות את חלוקת המים.

מקור המים העיקרי של הנילוס הכחול הוא גשמי הקיץ היורדים בהרי אתיופיה וממלאים את ימת טאנה, המקור העיקרי של הנילוס הכחול.

ניסיון אתיופי להטיה של מי הנילוס הכחול ללא הסכמה מצרית בשנות ה-70 הביא לאיום של הנשיא דאז, אנואר סאדאת, לצאת למלחמה. "נמות בהמונינו במלחמה באתיופיה ולא בצמא במצרים", אמר אז סאדאת. ב-1999 נעשה ניסיון להסכם חדש בין כל מדינות אגן הנילוס אך הוא מעולם לא הושלם.

משבר מים מתמשך

מצרים נמצאת במשבר מים קשה ומתמשך בשל התלות המוחלטת שלה בנילוס - מקור המים הכמעט יחידי של המדינה. לעניין זה יש משמעות קריטית כלפי הספקת המים לתושבים. כך, בעוד שמצרים מצליחה לספק רק 66 מטר מעוקב מים לנפש מדי שנה, בישראל לדוגמה מספקים 100 מ"ק לכל תושב. בינתיים, אוכלוסיית מצרים מונה כיום מאה מיליון נפש והיא גדלה בקצב גובר והולך.

אתיופיה הודיעה על כוונותיה לבנות את הסכר ההידרואלקטרי עוד בעשור הראשון של המילניום, אך הבנייה בפועל החלה רק ב-2011, תוך ניצול מהומות האביב הערבי שגרמו לכאוס השלטוני במצרים.

עלות בניית הסכר מתקרבת לחמישה מיליארד דולרים ובדרך, כפי שקורה לא מעט במדינות אפריקה, הוחלפו החברות המבצעות בשל חשדות לשחיתות. כדי שניתן יהיה לקבל פרופורציות על גודל הפרויקט, האגם המלאכותי שבו אמורים להיאגר המים לפני המעבר בסכר ובטורבינות הענק שלו, גדול משטחה של העיר לונדון כולה, והוא אמור להכיל 74 מיליארד מטרים מעוכבים של מי הנילוס הכחול.

הסכר נבנה סמוך לגבול עם סודן וכדי לקבל את הסכמת שליטי סודן ואת תמיכת המדינות הסמוכות, הבטיחה אתיופיה כי תעביר אליהן חלק מהחשמל שייצר הסכר. בשיאו תפוקת החשמל אמורה להיות 6.45 ג'יגוואט, תפוקה חיונית במיוחד לאתיופיה שבה רק רבע מהאוכלוסייה מחובר לחשמל.

אתיופיה רוצה חשמל

היעד הוא כי ב-2025 כל אוכלוסיית אתיופיה המונה כ-110 מיליון נפש תחובר לאספקת חשמל סדירה. גם במדינות השכנות הרעב לאנרגיה גדול, והמיזם נחשב לגדול מסוגו באפריקה כולה. בניית הסכר והטורבינות כמעט הושלמה, ושר המים והאנרגיה האתיופי, סלשי בקלה, הודיע כי לאור קצב ההתקדמות, הכוונה היא להתחיל למלא את הסכר במהלך חודשי הקיץ הראשונים.

במכתבו בתחילת החודש למועצת הביטחון, הזהיר שר החוץ המצרי שוקרי, כי משמעות הסטת המים ללא בקרה והסכמות מסודרות מהווה פגיעה חמורה בעצם קיומה של מצרים וביכולתם של 100 מיליון אזרחיה, התלויים בנילוס, לשרוד.

האיום הביא להתערבות של נשיא מועצת הביטחון אורמאס ריינסלו מאסטוניה. לאחר סבב שיחות (בטלפון ובזום כמתחייב מהקורונה) הוא הודיע כי הצדדים הסכימו לשבת מחדש למשא ומתן על הסכם שיסדיר את הפעלת הסכר בהסכמה.

בשלב הראשון של השיחות אמורים להשתתף שלושת ראשי הממשלות, עבדאללה חמדוק מסודן, אביי אחמד מאתיופיה, ומוסטפה מדבולי ממצרים. הדרג הבכיר אמור להבטיח הסכמה בחסות האו"ם כאשר גם ארצות הברית בתמונה. וושינגטון הייתה זו שתיווכה בין הצדדים בשנה האחרונה, לאחר שמונה שנות מו"מ עקר בין הצדדים.

בחודש אוקטובר האחרון, זמן קצר לאחר שקיבל את פרס נובל לשלום בזכות סיום המלחמה עם אריתריאה, הודיע ראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד, כי "שום כוח לא ימנע מאתיופיה להשלים את בניית הסכר". אם זה בכל זאת יגיע לכך, אמר, "מיליונים יהיו נכונים לצאת למלחמה עם מצרים" והוסיף כי הוא ידאג "להשלים את בניית הסכר בכל מחיר".

סמל לאומי חשוב

האמירה הלוחמנית הזו של זוכה הנובל לשלום מוסברת בהיבטים פוליטיים-לאומיים. הנילוס הכחול הוא עבור אתיופיה סמל לאומי חשוב לא פחות מהנילוס הגדול למצרים. אביי, ניצב בפני בשנת בחירות, ובתקשורת המקומית גוברת הביקורת על העיכובים בהשלמת הסכר, המהווה עבור אתיופיה הבטחה כלכלית וחברתית עצומה.

מקצת מהכסף למימון הסכר הגיע באמצעות מכירת אגרות חוב לאזרחים הדורשים תמורה. כלכלת אתיופיה היא אחת הכלכלות הצומחות בקצב המהיר ביותר בעולם, והרעב של התעשייה הצומחת לאנרגיה גדל והולך. הסכר אמור להפוך את אתיופיה ליצואנית האנרגיה הגדולה באפריקה.

מנגד נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, בעברו איש צבא רב עוצמה, שומע סביבו טענות כי הוא מנהל מדיניות פייסנית מדי בנושא שהוא קריטי לביטחונה של מצרים. הוא אמנם אמר כי יש להשיג פתרון של שלום, אך בד בבד החל בגיוס תמיכה להתנגדות לצעדיה של אתיופיה בקרב המדינות שכנותיה. א-סיסי הורה למשרד החוץ שלו לאיים כי יהיה מוכן להתנגד גם בדרכים אחרות, אלימות יותר.

בינתיים, אתיופיה טוענת כי מצרים מטפחת קשרים צבאיים עם יריבותיה ואף שולחת נשק לממשלת דרום סודן. באדיס אבבה מאשימים את קהיר עוד בכך שהיא מעניקה חסות להפגנות נגד הממשלה ומעודדת את המורדים החמושים נגדה. קהיר כמובן מכחישה.

האמירה שהציתה עימות

האמירה של אביי הציתה מחדש את העימות, ובמאמץ אחרון להגיע להסכמות הועתקו הדיונים בין הצדדים בחודש נובמבר לוושינגטון, שם הבית הלבן שימש כמתווך. הנשיא דונלד טראמפ אמר אז, בין השאר, כי הוא (כמו אובמה בשעתו) צריך לקבל פרס נובל על תיווך.

מלבד הנשיא, השתתפו בשיחות צוותים משפטיים טכניים ודיפלומטיים וכן נציגי הבנק העולמי שאחראי למימון חלק מבניית הסכר. בחודש פברואר הודיע שר האוצר האמריקאי סטיב מנוצ'ין כי הושגו עקרונות להסכם. נציגי הצדדים הוזמנו לוושינגטון לחתום עליו, אלא שאתיופיה נעדרה במפתיע מסבב השיחות האחרון, שאמור היה להשלים סופית את ההסכם ולא הופיעה גם לטקס החתימה, שהפך עקב כך לפארסה.

מצרים והמתווכים חתמו, אך נציגי סודן הודיעו כי בהיעדרה של אתיופיה הם לא יכולים להצטרף לחתימה. הנימוק של אתיופיה היה ש"לא הסתיימו כל ההתייעצויות בנושא". אחר כך היא הודיעה כי היא דוחה את ההסכם שכן הוא מביא להפחתה של ממש ביכולת ייצור החשמל של הסכר.

הכישלון הזה הביא לאיום מפורש של מצרים אז, כי תשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להגן על האינטרסים של אזרחיה. משבר הקורונה עיכב גם את המחלוקת הזו אבל באפריל לנוכח הצהרות של אתיופיה, כי תחל כבר ביוני להסיט את המים אל המאגר, הגיבה מצרים בפניה למועצת הביטחון.

הפסגה המשולשת אמורה להתקיים בימים הקרובים בחסות האו"ם, ארצות הברית והבנק העולמי. פקיד מצרי בכיר אמר לעיתון "אל אהראם", כי "מצרים בחרה בשלב הזה למצות את הדרכים הדיפלומטיות, מתוך הבנה לצרכי כל המדינות. עם זאת על המדינות האחרות להבין כי היא לא תוותר על מקור המים והחיים שלה, ותעשה כול שביכולתה כדי למנוע פגיעה בכמות המים המגיעה לה".

באופן מפתיע מעט, לישראל על אף קשריה הטובים עם שתי המדינות אין כמעט קשר לעניין. ואולי מוטב שכך, על רקע ההאשמות העולות מדי פעם בעיתונות המצרית, כי ישראל מעודדת את אתיופיה "לגנוב את מי הנילוס שלנו", כפי שצעקה כותרת אחת בימי הנשיא הקודם. יחד עם זאת, הידע הישראלי בתחום השימוש המושכל במים בחקלאות כבר משמש בחוות חקלאיות גדולות במצרים ומביא לחיסכון רב. גם האפשרות להקמת מתקן התפלה גדול לחופי הים התיכון בסיוע טכנולוגיות ישראליות עלה, והוא אף מופיע כרעיון אפשרי בתכנית המאה של טראמפ.