מפגינים מול המשטרה על המוות של ג'ורג' פלויד. מיניאפוליס, ארה"ב / צילום: John Minchillo, Associated Press
בעיצומה של מגפה קטלנית, בשיאה של התמוטטות כלכלית היסטורית, חמישה חודשים לפני בחירות עם פוטנציאל קיטוב חסר תקדים, ארה"ב גלשה בסוף השבוע אל סידרה של מהומות־גזע אלימות בחוצות עריה הגדולות. 1,400 בני אדם נעצרו בשבת ב־17 ערים.
מושל המדינה העומדת במרכז המהומות האלה, מינסוטה, גייס בשבת את מלוא הכוח של המשמר הלאומי, 1,750 איש, כדי לשמור על חוק וסדר. המשמר הלאומי בארה"ב סר לפקודתם של מושלי המדינות. זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, לפני 75 שנה, שהמשמר הלאומי במינסוטה גויס במלואו. המושל, טים וולז, גם שוחח עם שר ההגנה בוושינגטון, על האפשרות של שימוש ביחידות צבא.
כעס, תסכול, ודגל הלאום הפוך: התמונות המצמררות והמרגשות מסוף השבוע הכאוטי בארה"ב
מחאות הרחוב התחילו ביום רביעי, בעקבות מותו המוסרט של גבר שחור תחת רגליהם של ארבעה שוטרים בעיר מיניאפוליס, הגדולה בערי מינסוטה. הן התפשטו לשורה של ערים אחרות, מלוס אנג'לס בדרום מערב עד ספרינגפילד, מסצ'וסטס, בצפון מזרח. עד מהרה נוסף להן נופך של אלימות, שכלל את שריפתה של תחנת משטרה במיניאפוליס, התקפות על רכבי משטרה בשורה של ערים, ביזת חנויות, התקפה על בית המשרדים של רשת סי.אן.אן באטלנטה ועוד.
בשורה של ערים הוטל עוצר לילה: במיניאפוליס עצמה ובסט' פול, "הערים התאומות" של מינסוטה, בצפון המערב התיכון של ארה"ב; במילווקי שבמדינת וויסקונסין, מצידה המזרחי של מינסוטה; בלואיוויל שבקנטקי, בדרום המערב התיכון, לאחר שני לילות של מהומות; בקולומבוס בירת אוהיו, במזרח המערב התיכון ובסינסינטי, בדרום אוהיו, על הגבול עם קנטאקי, לאחר שחנויות נבזזו ופחי אשפה הועלו באש; בפורטלנד, הגדולה בערי מדינת אורגון, בחוף המערבי של ארה"ב; בדנוור בירת קולורדו, בהרי המערב. בכל המדינות האמורות, המשמר הלאומי נקרא לשירות, או הועמד בכוננות. אתמול בלילה הועמדו גם שיקגו, פילדלפיה ומיאמי תחת עוצר. כל זה קורה רק ימים אחדים לאחר שעוצר הקורונה התחיל להיות מוסר בהדרגה.
התלקחות בהיקף כזה לא נרשמה בארה"ב מאז מהומות הגזע של סוף שנות ה־60. אז, ערים בערו, ומעמד בינוני, בעיקר לבן, נמלט אל הפרוורים. הערים הנפגעות, כולל וושינגטון הבירה, שקעו אל משברים כלכליים וחברתיים חמורים, שנדרשו עשרות שנים כדי להתאושש מהם. אחדות לא התאוששו עד עצם היום הזה.
הם כרעו ברך
הווידיאו של מות ג'ורג' פלויד, השחור ממיניאפוליס, עצר את נשימתה של אמריקה. היה קשה להתווכח עם מראה עיניים ועם מישמע אוזניים. הוא היה שרוע על האספלט, לצד צמיג של מכונית, כאשר שוטר במדים כורע ברך על צווארו. סרט הקלטה אחר, שפורסם יומיים אחר כך, הראה כי בכריעת הברך השתתפו ארבעה שוטרים. פלויד התחנן על חייו, וחוטמו זב דם. "לא יכול לנשום", הוא חזר ולאט. "בבקשה, הנח לי לעמוד". השוטר שברכו נחה על צוואר פלויד דקות ארוכות, ביל צ'אובין, נשמע מגיב בביטול, "סתום ת'פה", או "אתה דווקא נראה בסדר".
ממה מת ג'ורג' פלויד? ממצאי הניתוח שלאחר המוות לא כללו מחנק. הוא סבל משורה של "מצבים רפואיים קודמים", כולל שימוש בסמים, מחלת עורקים ומחלת לב. הוא היה בן 46, אבל לרוע המזל בריאות לקויה מאוד מייחדת מיעוטים גזעיים ואתניים בארה"ב, וקשורה במצב חומרי, ברמת השכלה ובגישה לטיפול רפואי. אין זה מפתיע למצוא אוסף כזה של ליקויים גם אצל אנשים צעירים יחסית.
אבל יהיו הממצאים הרפואיים אשר יהיו, הסרטון הפגין עניין אחד באופן חד משמעי: חוסר אנושיות של שוטרים, קלות דעת, אולי רשלנות פושעת.
השוטרים, השחורים, השוטרים השחורים
נחשול של זעם הציף את אמריקה בתוך שעות אחדות. זה לא היה זעם פתאומי. התלונות על יחסם של שוטרים, בדרך כלל לבנים, אל עצורים, בדרך כלל שחורים, נשמעות זה שנים. מאורעות דומים, לפני חמש שנים, עוררו תנועה ארצית הקוראת לעצמה Black Lives Matter, "חיי שחורים נחשבים". התנועה הזו, באופן בלתי נמנע, עברה פוליטיזציה, והיא מזוהה עם השמאל הרדיקלי. אבל היא משקפת כאב ממשי בין שחורי אמריקה, בערך 12% של האוכלוסייה.
מאחר שהתלונות נרשמות בדרך כלל בערים גדולות, שיעור השחורים בהן גדול בהרבה מחלקם באוכלוסייה הכללית. במיניאפוליס הוא מתקרב ל־19%. אבל בדטרויט, מישיגן, הוא עומד על 80% ויותר. בערי הדרום הוא גדול בהרבה מ־50%. בערים גדולות במערב התיכון הוא נע בין 30% ל־50%. ממילא החיכוך בין בני מיעוטים לשוטרים ניכר, וחלקם של שחורים בבתי הכלא בארה"ב מגיע ל־33%, יותר מלבנים (לפי נתוני 2017).
המשטרות בארה"ב סרות למרותו של השלטון המקומי. חוץ מן האף.בי.איי, אין משטרה פדרלית בארה"ב. ואף כי האף.בי.איי יכולה להיקרא מפעם לפעם לחקור את התנהלותן של משטרות מקומיות, השיטור בערים אינדיבידואליות נעשה בידי ממונים מקומיים. ראש העיר הוא המפקד העליון של המשטרה, והוא הממנה את מפקח המשטרה.
בחצי המאה האחרונה גדל מאוד מספרם של מפקחי משטרה שחורים. מאז שנות ה־80, בכל עיר מרכזית באמריקה כיהן לפחות מפקח משטרה שחור אחד. כיום יש מפקחים שחורים בשיקגו, בבוסטון, בסן פרנסיסקו, בקליבלנד, בסינסינטי, בבולטימור, אפילו במיניאפוליס; נשים שחורות הן מפקחות המשטרה בפילדלפיה, סיאטל ודאלאס. מספר השוטרים השחורים הוכפל מאז שנות ה־80.
אבל נוכחותם של שחורים בעמדות פיקוד בכירות לא שיפרה בהכרח את יחסי המשטרה עם בני המיעוטים, בייחוד שחורים אבל גם היספאנים. מפקחים שחורים נמצאו לא פעם מן העבר השני של המתרס, בהגנה על מעשי פקודיהם נגד דעת הקהילות השחורות המקומיות.
לא פעם מתעורר הרושם שכוחות משטרה מועדים לגזענות ולאלימות מופרזת.
בדיקה בניו יורק הראתה כי אבותיהם של 80% מן השוטרים הועסקו בעבודת כפיים או בשירותים. לשון אחר, השוטרים באו ממעמד בינוני נמוך, עם רמות משתנות של השכלה ושל תודעה חברתית.
עניין רגיל הוא בפוליטיקה האמריקאית, שאיגודים המייצגים שוטרים נוטים להתייצב באופן מסיבי לצד מועמדים רפובליקאים בבחירות לנשיאות, מפני שאנשי הימין נתפסים כתומכים של "חוק וסדר".
חלום הביעותים של יעקב
מינסוטה היא מעוז היסטורי של פוליטיקה המתוארת "פרוגרסיבית", ומזוהה עם השמאל של המפלגה הדמוקרטית. מ־22 הבחירות האחרונות לנשיאות, משנת 1932 ואילך, מינסוטה הצביעה בעד מועמדים רפובליקאים רק שלוש פעמים. במובן הזה שום מדינה אינה משתווה לה.
העיר מיניאפוליס עצמה נחשבת לפרוגרסיבית. ב־2017 היא היתה חלוצה, כאשר העלתה את שכר המינימום ל־15 דולר לשעה. במועצת העיר יושבים 12 דמוקרטים וירוק אחד. אין רפובליקאים. אבל גם כך היא יעד להתקפה מצד האגף השמאלי של המפלגה, העושה מאמץ ארצי לדחוק לא־רדיקלים־מספיק מכל עמדת כוח.
ראש העיר הצעיר, ג'ייקוב פריי, בן 38, הביס את קודמתו בין השאר בזכות הגל הרדיקלי, האנטי־דונלד־טראמפי, שגאה באזורים דמוקרטיים של ארה"ב. פריי אגב הוא יהודי, חבר בשני בתי כנסת רפורמיים, ואשתו השנייה התגיירה כדי להינשא לו. הנשיא טראמפ גינה אותו שלשום כ"ראש העיר הדמוקרט הרדיקל החלש" של מיניאפוליס, והזהיר כי אם פריי לא יתעשת, ויחזיר על כנם את החוק והסדר, הוא, הנשיא, יתערב וישלח כוח צבאי.
אנרכיסטים חוטפים
מושל מינסוטה וולז, דמוקרט, אמנם לא תקף את פריי אישית, אבל הכריז למחרת במסיבת עיתונאים, כי עיריית מיניאפוליס נכשלה כישלון חרוץ בטיפול באלימות והודיע שהמדינה תקבל עליה את הטיפול במשבר.
הביקורת העיקרית על פריי נובעת מהוראתו לפנות תחנת משטרה, שאותה הקיפו מאות מפגינים זועמים. השוטרים נסוגו, התחנה הועלתה באש, והלהבות נראו בכל אמריקה.
פריי קיווה אולי שאקט האלימות הזה יספיק למחולליו, והשקט יחזור מאליו. אם אמנם זה היה הלוך מחשבתו הוא לא קרא היסטוריה של אלימות עירונית, באמריקה או בכלל. אילו קרא היה מגלה שאלימות עירונית נוטה להיחטף בידי אנרכיסטים, שסדר יומם הוא להרבות אי־סדר, לגרום נזק חומרי כבד, ולהתנגש עם כוחות הביטחון.
כמעט מכל הערים שבהן נרשמו מעשי אלימות בימים האחרונים באות ידיעות, שחלק ניכר מן המתפרעים "אינם מקומיים". שר המשפטים של ארה"ב מאשים את ה"שמאל הרדיקלי". נראה שהוא אינו מתכוון לברני סנדרס, אלא לארגונים חוץ־פרלמנטריים, שהפגינו את כוחם בעבר בהתנגשויות רחוב עם אנשי ימין קיצוני ועם ניאו־נאצים.
טראמפ חוזר ומחמיץ
באופן בלתי נמנע תלויה ועומדת השאלה איך ישפיעו המאורעות האלה על הבחירות לנשיאות ולקונגרס בנובמבר.
זה תלוי במידה רבה בחומרתם ובאורכם. אם להבות ילחכו את מרכזי הערים הגדולות, חוק־וסדר יהפכו לנושא בחירות מרכזי. ניסיון העבר מראה שבמקרה כזה הימין הוא היוצא נשכר.
אבל הסרטון של ייסוריו ומותו של ג'ורג' פלויד עשוי להגדיל את נחישותם של אנשי השמאל להצביע לטובת ג'ו ביידן, אף כי הם נוטים לזלזל בו. מאחר שבחירות בארה"ב מוכרעות תמיד על יסוד הצלחה או כישלון בהבאת מצביעים לקלפי, השאלה במי המאורעות האחרונים ינסכו יותר התלהבות היא בעלת חשיבות מכרעת.
הנשיא טראמפ חזר והחמיץ הזדמנות לצייר את עצמו כמנחם וכמלכד. במקום תמיכה ועידוד הוא יצא במתקפות על הדמוקרטים ועל "הסכינאים" המשתוללים בערים. הוא איים לירות בהם, ואפילו לשסות בהם "כלבים איומים". אלה שימושי לשון המעוררים אסוציאציה מיידית של המאבק בדרום ארה"ב נגד התנועה לשיווי זכויות האזרח של השחורים בשנות ה־50 וה־60. לא ברור למה בדיוק הוא מקווה, כאשר הוא מזהה את עצמו עם חסידי האפליה הגזעית של עידן קודר ורחוק.
הימין האמריקאי מתלבט בתגובה ההולמת על מאורעות מיניאפוליס. אשת מדיה ידועה של הימין, ג'נין פירו, בפוקס ניוז, חנקה דמעות כאשר דיברה על נסיבות מותו של ג'ורג' פלויד. היא אמרה על השוטר, המואשם עכשיו ב"רצח מדרגה שלישית", כי "הוא אינו ראוי להיות חופשי בארצנו".
אבל אחד מעמיתיה הפופולריים, טאקר קרלסון, התלונן על רפובליקאים שאינם מפנים את כעסם למפגינים האלימים. "מדוע איש אינו מגן עלינו, מגן על הציוויליזציה?", הוא שאל.
המאורעות האלה מעניקים לאמריקה עוד הזדמנות אחת להעמיק את קרעיה. היא זקוקה עד ייאוש לתיקון ולריפוי.
רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny