בניין הבורסה לניירות ערך בתל אביב / צילום: Baz Ratner, רויטרס
ועד עובדי הבורסה בתל אביב החליט לשבש את המסחר, ולאחר מכן המסחר הושבת על-ידי ההנהלה. כי ככה הוועד החליט.
המקרה הזה אמנם נודע לכאורה רק לבורסה אך מדגים לנו בצורה מופלאה את הבעיות המבניות של העבודה המאורגנת בכללותה בישראל.
זה לא פלא שבבחירות באחרונות ההסתדרות הפכה להיות מילת גנאי, ופוליטיקאים מימין (ואפילו משמאל) נהגו לחבוט בה באופן כמעט יום-יומי. לציבור נמאס מהתחושה שלארגון העובדים הגדול במדינה (וגם לארגונים הקטנים יותר) פשוט לא אכפת מהאזרח הפשוט.
ארגון העובדים, במקום לדאוג לעובדים החלשים במדינה, דואג לוועדים החזקים, ל"וועדי השאלטר", לוועדים שיכולים לסגור בורסות, להוריד את החשמל ולסגור את השמיים. לא בכדי השכר הממוצע של עובדי הבורסה עומד על כ-50 אלף שקל בחודש.
מקרה השביתה בבורסה מדגים לנו את העניין בבירור.
בשנת 2016 הנהלת הבורסה חתמה עם ועד ההסתדרות על הסכם שהיה אמור לאפשר העברה חלקה של הבעלות בבורסה. במסגרת ההסכם הוועד התחייב לשקט תעשייתי ולהימנעות מפגיעה בהנפקת המניות בתמורה ל-6% ממניות הבורסה. כמדומני שהמשמעות היא מאות אלפי שקלים לכיס של כל עובד. כמובן שהוועד לא כיבד את ההסכם ובשנים האחרונות ניהל מספר סכסוכי עבודה. הוועד טען שלא הסכים להעברת הבעלות אלא רק לשינוי החוק שיאפשר את העברת הבעלות.
יש כאן סכסוך חוזי פשוט מאוד. לכאורה היה אפשר להגיע לבית הדין לעבודה וליישב את המחלוקת. בית הדין לא עשה זאת, ובמקום זאת הוא שלח את הצדדים לגישור. היום פורסם שהרקע לשביתה הוא רצון ההנהלה לפרוש מהגישור שנכפה על ידי בית הדין לעבודה. לפני שנה וחצי קבע נציב התלונות נגד שופטים, שהפרקטיקה של הפנייה לגישור במקום שפיטה נעשית בחוסר סמכות.
וזה בדיוק העניין, ועדים חזקים, בגיבוי ההסתדרות סוחטים את אזרחי המדינה ומקבלים גיבוי כמעט גורף מבתי הדין לענייני עבודה.
במדינת ישראל גם כך קשה לנהל עסקים, גם כך קשה לפתוח עסק ולתחזק אותו. הרגולציה מכבידה, המיסוי מקשה ובנוסף לכל נדמה שהוועדים החזקים במחי איום שביתה מקבלים הון על חשבון האזרח השקט ושומר החוק.
הכותב הוא עורך מדור הדעות ב"גלובס"