תביעה ייצוגית / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
האם תובענות ייצוגיות בגין נזקים שאירעו בשל ההגבלות שנבעו ממשבר הקורונה, הן דרך מתאימה לדון בשאלת חלוקת הסיכונים בין צרכנים לבתי עסק?
בדצמבר 2019 החל להתפשט ברחבי העולם נגיף הקורונה. התפשטות הנגיף הובילה את העולם למציאות חסרת תקדים, בה שותקו חיי המסחר הרגילים.
בישראל, כמו בעולם, הוטלו הגבלות חמורות על פעילויות חברתיות וציבוריות. כך למשל, בוטלו מרבית הטיסות, בתי מלון ומסעדות נסגרו, אירועי תרבות נדחו למועד לא ידוע, ותאטראות ואצטדיונים נותרו שוממים.
שיתוק זה השפיע, מטבע הדברים, על מגוון רחב של עסקאות צרכניות שנכרתו לפני המשבר.
בחלק מהעסקאות הללו בוטלה לחלוטין מטרת ההתקשרות. הכוונה היא לעסקאות חד-פעמיות בנוגע לאירועים שהיו אמורים להתקיים בתקופת המשבר - כך למשל בעסקאות לרכישת מוצרי תיירות (טיסות, מלונות ועוד) או בעסקאות לרכישת כרטיסים להופעות.
חלק מהעסקאות בוטלו רק באופן חלקי, וזאת ביחס לתקופה מסוימת בתוך חיי ההתקשרות, בה חלו הנחיות שאסרו את הפעילות. כך למשל, במקרים של מינויים למועדוני כושר או מינויים לתאטראות. מינויים אלה הוקפאו בתקופת המשבר בלבד, אולם לא ניתן לומר כי מטרת ההתקשרות סוכלה לחלוטין.
חלק מהעסקאות נותרו על כנן, אולם הן שונו באופן מהותי. כך למשל, עסקאות לרכישת מינויים לערוצי הספורט. בהיעדר משחקים חיים, התמורה שאותה קיבלו הצופים השתנתה באופן ניכר, על אף שהצפייה באותם הערוצים לא הפסיקה.
שינויים אלה גררו אחריהם תובענות ייצוגיות רבות. בתביעות אלה, שהוגשו בשמם של צרכנים, נתבעים בתי העסק להשיב ללקוחותיהם כספים בשל הפסקת הפעילות או שינויה באופן דרמטי בתקופת הקורונה.
תביעות אלה מעלות לדיון את השאלה, מי ראוי שיישא בנזק שנגרם בשל פרוץ המשבר: האם הלקוח, ששילם עבור שירות מסוים ולא קיבל אותו (או שקיבל אותו בשינוי מהותי המצדיק שינוי במחיר בדיעבד) - או העוסק, שנמנעה ממנו האפשרות לספק את השירות ללקוח בשל הנחיות משרד הבריאות? סוגיה זו אף מורכבת יותר נוכח המשבר הכלכלי שפקד משקי-בית ועסקים רבים.
התשובה לשאלה זו נוגעת לאופן חלוקת הסיכונים בכל אחת מהעסקאות, ולפרשנות שיעניקו בתי המשפט לטענת הסיכול החוזי בהקשר של משבר הקורונה. בתי המשפט יצטרכו לקבוע כיצד יש לחלק בין הצדדים להסכם את הסיכון לשיתוק המשק בשל התפרצות הנגיף.
אולם התשובה לשאלה זו גם נוגעת לשיקולים נוספים, פרטניים יותר, הנוגעים לטיב היחסים בין העוסק ללקוחותיו ולאיתנותו הפיננסית של בית העסק ויכולתו לשרוד את המשבר.
כך למשל, מבחינת הלקוחות, יש חשיבות לשאלה האם הם, כקבוצה, מעוניינים בהמשך פעילותו של בית העסק, או שהם אדישים לכך. ככל שהלקוחות מעוניינים בהמשך פעילותו של העסק, כמובן שישנה חשיבות לשאלה עד כמה בית העסק יצליח לשרוד במצב בו ייאלץ להשיב סכומי כסף משמעותיים ללקוחותיו.
במובן זה, דינו של מועדון הכושר השכונתי אינו כדינה של חברת התעופה - לא רק מבחינת היכולת הכלכלית לשרוד את המשבר, אלא גם מבחינת נכונות הלקוחות לסייע לעוסק על-מנת שלא יסגור את שעריו, זאת לעתים גם במחיר של ויתור על חלק או כל התמורה החוזית ששולמה.
שיקולים מורכבים אלה אינם באים לידי ביטוי ומיצוי בתביעות אישיות, בהן כל לקוח רואה את עניינו האישי בלבד, ואינו מסוגל להבין את היקף החבות הכולל של העוסק מול כל לקוחותיו. כך גם בית המשפט אשר דן בעניין הספציפי המובא לפניו ומתקשה לקבל פתרונות רחבים המערבים גורמים שאינם חלק מההליך.
גם בית העסק עלול להיות במצב בו יוצף בתביעות אישיות קטנות יחסית ויבזבז משאבים משמעותיים בניהולן. ייתכן כי בשלב מסוים של ההתדיינויות הללו, בית העסק יגיע למצב של חדלות פירעון, ועל כן לקוחות שלא קיבלו את כספם עד לאותו המועד, לא יוכלו לקבלו עוד.
כל לקוח כשלעצמו אינו מסוגל לשלוט בהתנהלותם של יתר הלקוחות. על כן, אם קיים חשש מפני חדלות פירעון של העוסק בשל ריבוי של תביעות, צרכנים ימהרו לפנות לבתי המשפט גם אם אינם מעוניינים בפיצוי, ולו בשל החשש שבית העסק ייסגר, וממילא כספם יירד לטמיון.
שיקולים מורכבים אלה יכולים לקבל מענה במסגרת תובענה ייצוגית. במסגרת דיונית זו תתברר "טובת הקבוצה" באופן מרוכז, תוך דיון בכלל השיקולים הרלוונטיים לאותו המקרה.
יתרה מכך, במסגרת זו הצדדים יוכלו להגיע להסדר הנכון ביותר עבורם. כך, בית העסק יוכל להגיע עם כלל הלקוחות למתווה אשר יבטא את רצונם ואת העדפתם ביחס לקבלת כספם מחד והותרת העוסק בפעילות מאידך. כך גם יובטח שסכומי הכסף אותם יכול העוסק להשיב, יחולקו באופן אחיד ושוויוני בין כלל הלקוחות, ולא רק למי שהקדים לתבוע את העוסק.
למעשה, התדיינות אגריגטיבית זו יכולה לייצר פתרונות מגוונים יותר לבעיה הקיימת ולתת ביטוי מלא יותר לרצונה האמיתי של כל הקבוצה כמקשה אחת, ולא כאוסף של לקוחות נפרדים.
הכותבת היא עורכת דין העוסקת בתחום התביעות הייצוגיות