כיתה ערבית/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב
לפני חודש ציינו את יום הגיוון הבינלאומי, ובסמוך ליום הזה פרסמה נציבות שירות המדינה דוח שנתי בשם "דוח גיוון וייצוג בשירות המדינה לנת 2019". ממצאי הדוח מבהירים בצורה ברורה כי שוק העבודה הישראלי רחוק מלהיות שוק מגוון ומייצג באופן הולם את כל מרכיבי החברה הישראלית לגווניה וצבעיה, לרבות החברה הערבית.
להמחשת אי הגיוון כאמור, להלן מספר ממצאים שהתפרסמו בדוח האמור, אשר מתייחסים לשנת 2019: בשירות המדינה מועסקים 80,198 עובדים, מתוכם רק 9,763 עובדים ערבים, קרי, 12.2% בלבד, וזאת למרות ששיעורם בגילאי כוח העבודה בישראל עומד על 20.2% - כמעט פי שתיים; 61.5% מאותם 9,763 עובדים ערבים מועסקים במשרות שמכונות "דרג כניסה" - הדרג הנמוך ביותר בשירות המדינה.
לעומת זאת, רק 0.6% (פחות מאחוז אחד) מאותם 9,763 עובדים ערבים מועסקים במשרות שנחשבות "דרג בכיר" בשירות המדינה; 66% מהעובדים הערבים נמנים על מערכת הבריאות (רופאים, אחיות וכו'), ורק 34% מהם נמנים על עובדי משרדי הממשלה האחרים, מכאן, נוכחותם הבולטת של העובדים הערבים במערכת הבריאות מטשטש את בעיית תת ייצוגם החמורה במשרדי הממשלה; במישור המגדרי, 57% מעובדי המדינה הערבים הם גברים לעומת 43% נשים. ממצאים קשים ללא ספק.
הממצאים הקשים יכלו להיות עוד יותר קשים אילולא עיגון חובתה של המדינה לייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בשירות המדינה בחקיקה מפורשת בכמה חוקים. החוק המרכזי בנדון הוא "חוק שירות המדינה (מינויים)", שבמסגרת תיקון 11 מיום 27.12.2000 (לפני 20 שנה), התווסף לו סעיף 15א(א), שקובע בריש גלי כי: " בקרב העובדים בשירות המדינה, בכלל הדרגות והמקצועות, בכל משרד ובכל יחידת סמך, יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית...". חוק נוסף שאוסר אפליה על רקע אתני או לאומי הוא חוק "שוויון הזדמנויות בעבודה", התשמ"ח-1988 שאוסר על מעסיק, כל מעסיק, לרבות המדינה כמעסיק, להפלות בין עובדיה או דורשי עבודה אצלה, מחמת גזעם, דתם או לאומם.
למרות שעברו 20 שנה מאז תיקון חוק שירות המדינה (מינויים) כאמור, ויותר מ-30 שנה מאז חקיקת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כאמור, שיעור העובדים הערבים בשירות המדינה ממשיך לדשדש מאחור, ומהווה כ- 60% משיעורם בגילאי כוח העבודה בישראל.
אולם, למרות התמונה הקודרת לעיל, ההגינות מחייבת להציג את התמונה בשלמותה. פרסומי נציבות שירות המדינה בשנים האחרונות מראים כי ייצוג החברה הערבית נמצא במגמת עלייה עקבית, וכי בין השנים 2014-2019 עלה שיעור ייצוגם של הערבים בשירות המדינה ב-3.2% (בשנת 2014 עמד השיעור על 9.27%, ואילו בשנת 2019 הגיע ל-12.2%). בנוסף, בשנת 2019 נקלטו לשירות המדינה 553 עובדים - אומנם קצב עלייה נמוך ואיטי, אם כי עקבי ומבורך.
המגמה לעיל הושגה בזכות היעד הממשלתי שהממשלה קבעה לייצוג ערבים בשירות המדינה בעשור האחרון, אשר עמד על 10%. לפיכך, על מנת לסגור את הפער, הממשלה הטרייה שהוקמה לאחרונה נדרשת לשנות את היעד האמור ולהעמידו על 20%, כיאה לשיעורם של הערבים בכוח העבודה הארצי במדינה.
אך אין די בכך: הממשלה נדרשת לנקוט בשני מהלכים נוספים במקביל: הראשון - לקדם עובדי מדינה ערבים, שנקלטו לשירות המדינה, לדרגים יותר בכירים. השני - לפעול ביד חזקה כנגד מפירי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בשוק הפרטי, במסגרת סמכויות האכיפה המינהלית והפלילית, שעומדות כאבן שאין לה הופכין, ולהטיל עיצומים כספיים ואחריות פלילית במידת הצורך.
הכותב הוא דוקטורנט למשפטים, רואה חשבון מומחה לדיני עבודה ומרצה בתחום