גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

פערי שכר / צילום: שאטרסטוק

בסוף 2019 קבע הפורום הכלכלי העולמי, שלפי קצב ההתקדמות הנוכחי יידרשו 257 שנה לסגירת הפערים בין גברים לנשים בהיבט של השתתפות והזדמנות כלכלית. מספר מייאש כמעט, שהרפואה הכי מתקדמת לא תוביל אותנו אליו. ישראל דורגה במקום ה-67 בתחום הזה. בדוח השנתי שלו על פערי מגדר, הפורום מונה שלוש סיבות מרכזיות לחוסר השוויון בהזדמנויות כלכליות, הכולל פערי שכר: לנשים יש ייצוג יתר בתפקידים שעוברים אוטומציה; לא מספיק נשים נכנסות למקצועות שהצמיחה בשכר בהם היא הגבוהה ביותר, כמו מקצועות טכנולוגיים, והן סובלות מהעדר תשתיות טיפול וגישה להון.

בניסיון לצמצם פערים, בשנים האחרונות יש גל של חקיקה, בעיקר באירופה, שמחייבת חברות גדולות לחשוף את פערי השכר בין נשים לגברים בדוחות שלהן. הצעת החוק של ח"כ אתי עטיה (ליכוד), שעברה בקריאה טרומית בכנסת, מצטרפת לגל הזה של דרישה לשקיפות. האם היא הוכחה כאפקטיבית במדינות אחרות?

המודל האנגלי: ויכוח על איכות הנתונים

הצעת החוק של עטיה אומרת שחברות המעסיקות יותר מ-100 עובדים יידרשו לדווח על פערי השכר בין נשים לגברים. ההשראה למודל, לפי דברי ההסבר להצעה, היא המודל האנגלי, שעוגן בחוק ב-2017.

בבריטניה, חברות פרטיות וציבוריות המעסיקות יותר מ-250 עובדים חייבות לפרסם מידע על ההבדל בין ממוצע השכר לשעה של נשים וגברים בארגון, ההבדל בין הבונוס הממוצע ששולם להם, שיעור הגברים והנשים שקיבלו בונוסים וחלקם של נשים וגברים בכל רבעון שכר של כוח העבודה.

המודל הזה זכה גם לפרגון וגם לביקורת. המבקרים טוענים שהנתונים בדוחות שמגישות החברות לעתים מפורשים לא נכון. לדוגמה, שוני בשכר לשעה או בבונוסים בין נשים לגברים לעתים מפורש בטעות כעדות לשכר שונה על אותה עבודה. הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה בבריטניה טוענת בעצמה שהנתונים לא מראים הבדלים בשכר לאותה משרה, משום שהם מושפעים מנתונים כמו שיעור הנשים והגברים שעובדים במשרה חלקית או במקצועות שונים. במדינות אחרות, החברות נדרשות לספק נתונים מותאמים יותר להשוואה בין שכר נשים וגברים במשרות דומות.

כך או כך, התומכים טוענים שקודם כול, בניסיון לצמצם פערים, עדיפים הנתונים האלה על לא כלום, והדוחות האלה הם צעד בכיוון הנכון. מעבר לכך, הם טוענים, הדוחות מראים בדיוק מדוע נשים לא מקבלות אותן הזדמנויות תעסוקה כמו גברים וכתוצאה מכך משתכרות פחות.

האפקט הדני: שכר הגברים ירד, שכר הנשים עלה

שקיפות היא סיסמה יפה, ודאי על רקע תרבות החשאיות והטאבו סביב כל שיחה על שכר בין חברים לעבודה, אבל עד כמה היא משפיעה על צמצום הפערים באמת? שני מאמרים שפורסמו בחודשים האחרונים מנסים להתמודד עם השאלה הזאת.

באתר Vox, המפרסם ניתוחים כלכליים מבוססי מחקר, התפרסם לפני כחודש מאמר של ארבעה כלכלנים - מורטן בנדסן, אלנה סימינצי, מרגריטה סוצורה ודניאל וולפנזון - מאוניברסיטאות קופנהגן, צפון קרוליינה, קורנל וקולומביה, הטוענים כי עד היום העדויות להשפעת חובת השקיפות על צמצום הפערים המגדריים היו מוגבלות. לדבריהם, המחקר שלהם הוא למעשה הראשון שבחן אותה אמפירית, באמצעות נתונים מדנמרק - מדינה שחוקקה ב-2006 חוק המחייב חברות עם 36 עובדים ויותר לדווח על פערי השכר בהן. "אנחנו בוחנים אם חקיקה כזאת תתמרץ בהצלחה חברות להגיב על ידי שינוי מדיניות התגמול שלהן", הם כותבים. לפי הממצאים שלהם, החקיקה הפחיתה את פערי השכר המגדריים בעיקר על ידי האטת העלייה בשכר הגברים. הם מצביעים על ירידה של 13% בפערי השכר ביחס לתקופה שקדמה לחקיקה.

החוקרים מצאו שלאכיפת השקיפות בחקיקה יש השלכות נוספות על שוק העבודה: יותר נשים הצטרפו לחברות שקופות, עובדה התומכת בטענה שחברות מוכנות יותר לגייס נשים או שנשים נוטות לחפש עבודה בחברות שבהן השקיפות משתפרת. כמו כן, החוקרים גילו עלייה במספר הקידומים של נשים. עוד הם טוענים שחוקי השקיפות נתנו למנכ"לים כלי להתנגד לטקטיקות אגרסיביות של גברים במו"מ על שכר ובמקביל לחזק את הכוח היחסי של נשים במו"מ כזה.

הכלכלנים השוו את המצב בחברות עם 50-35 עובדים, המחויבות בדיווח, לחברות של 34-25 עובדים, שדומות להן בגודל אך לא מחויבות בדיווח על נתוני השכר המגדריים.

לפי המחקר, הירידה המשמעותית ביותר בפערי השכר הייתה ברמות השכר הנמוכות והבינוניות בחברה, וצמצום הפערים ברור יותר בחברות שהיה בהן מלכתחילה פערי שכר גדולים יותר.

קנדה: האוניברסיטאות צמצמו פערים

מאמר נוסף שבדק את האפקטיביות של חוקי השקיפות התפרסם ב-Harvard Business Review בפברואר השנה. הוא בדק את השפעת חוקי השקיפות על האוניברסיטאות בקנדה, שבשנות ה-70 של המאה הקודמת פערי השכר בהן היו 15%. ב-25 השנה האחרונות, חוקקו בקנדה חוקי שקיפות בשכר במגזר הציבורי, המחייבים חשיפת השכר השנתי מעל סף מסוים. מאז כניסת החוקים לתוקף, פערי השכר באוניברסיטאות הצטמצמו, וב-2017 הם צנחו לפחות מ-4%.

מה התפקיד ששיחקו חוקי השקיפות בירידה הזאת? מחברי המאמר כותבים שמניתוח הנתונים שעשו עולה שבהחלט הייתה להם השפעה. ב-1996, כאשר חוק השקיפות הראשון נכנס לתוקף, הפער היה 7%-6%. בשנות שחלפו, הוא ירד בכ-30% והייתה עלייה קלה בשכר של חברות הפקולטה בשנים הראשונות לאחר הטמעת חוק השקיפות. ניתוח הנתונים הראה גם שצמצום הפער היה הגדול ביותר באוניברסיטאות שבהן חברי הפקולטה מאוגדים.

בסיכום המאמר שלהם, המחברים אופטימיים לגבי האפשרות שאימוץ חוקי שקיפות בקנה מידה גדול יוביל לשינוי נרחב בנורמות החברתיות וישפיע באופן לא ישיר על פערי השכר, גם בארגונים שאינם מחויבים בדיווח.

שקיפות גם לפערים אתניים

אם השקיפות עובדת, מדוע להחיל אותה רק על פערים בין נשים וגברים ולא על פערי שכר בין לבנים לשחורים, לדוגמה? הדרישה הזאת אכן צוברת תאוצה.

בתקנות האמריקאיות שהיו אמורות להיכנס לתוקף ב-2018 ונדחו על ידי ממשל טראמפ, מופיעה הדרישה לספק נתונים שיאפשרו השוואה בין עובדים ממוצא שונה. בבריטניה, בעקבות מחאת ג'ורג' פלויד בארה"ב ותנועת Black Lives Matter, נאספו יותר מ-100 אלף חתימות על עצומה הקוראת לדיווח חובה על פערי שכר בין קבוצות אתניות בחברות של 250 עובדים ויותר. 100 אלף הוא מספר החתימות הדרוש כדי לשקול דיון פרלמנטרי בנושא.

בינתיים, נדמה שאפילו חובת הדיווח על פערי השכר בין נשים לגברים עוד לא לגמרי הכתה שורש. בקלות רבה החברות קיבלו פטור ממנה השנה, בחסות מגפת הקורונה כמובן.

חוקי השקיפות

אוסטריה

בכל שנתיים, חברות אוסטריות עם יותר מ-150 עובדים מחויבות להגיש דוחות חשאיים על פערי השכר, הכוללים מידע על מספר הנשים והגברים בכל רמת שכר והכנסה חציונית של נשים וגברים בכל קבוצת שכר. במודעות דרושים, מעסיקים חייבים לציין את שכר המינימום והמקסימום למשרה

אירלנד

הצעת חוק של מפלגת לייבור שלפיה יחויבו מעסיקים של 50 ויותר עובדים לפרסם מידע על פערי השכר עדיין עומדת ותלויה

ארה"ב

במרץ 2018 היו אמורות להיכנס לתוקף תקנות שלפיהן מעסיקים עם 100 עובדים ויותר יחויבו להגיש נתונים שמאפשרים להשוות שכר לפי מגדר ומוצא אתני ולנתח באילו קבוצות שכר נמצאים רוב העובדים שהם בני מיעוטים. ממשל טראמפ דחה את יישומן והדיון בהן עבר לפסים משפטיים. כמה מדינות בארה"ב קבעו לאורך השנים תקנות מקומיות המחייבות שקיפות

דנמרק

חוקקה ב-2006 חוק המחייב חברות עם 36 עובדים ויותר לדווח על פערי השכר המגדריים בהן

בלגיה

חברות מחויבות לדווח על פערי השכר בין נשים לגברים בדוחות השנתיים שלהן, המוגשים לבנק הלאומי ונחשפים לציבור. אם הדוחות מגלים שנשים מרוויחות פחות מגברים, המעסיקים חייבים להגיש תוכנית פעולה לתיקון המצב

בריטניה

חברות פרטיות וציבוריות המעסיקות יותר מ-250 עובדים חייבות לפרסם מידע על ההבדל בין ממוצע השכר לשעה של נשים וגברים בארגון, ההבדל בין הבונוס הממוצע ששולם להם, שיעור הגברים והנשים שקיבלו בונוסים וחלקם של נשים וגברים בכל רמת שכר

גרמניה

חוק השקיפות בשכר במדינה מאפשר לעובדים בחברות המעסיקות יותר מ-200 איש לבקש מידע על השכר של עמיתיהם מהמין השני. המידע שניתן אינו על שכר של עובד ספציפי אלא ממוצע המבוסס על שישה או יותר עובדים מהמין הנגדי המבצעים תפקיד דומה

קנדה

מאז 1996 חוקקה שורה של חוקים המחייבים ארגונים במגזר הציבורי לדווח על פערי השכר המגדריים בהם