נערים בשיכונים העניים של בלטימור מציעים שירותי ניקוי חלונות לרכבים הנוסעים / צילום: Julio Cortez, Associated Press
החברה האמריקאית נמצאת בחודשים האחרונים, ובעיקר מאז הרצח של ג'ור'ג פלויד (במאי) בתסיסה ובהידרדרות מדאיגה. נוסף למחאות ההמוניות, חלקן אלימות, שפרצו בארה"ב, היו אירועי ביזה, והפלת פסלים בהם , כולל של ג'ורג' וושינגטון ואברהם לינקולן.
אך בבסיס המחאות, כפי שהן מוצגות ברוב התקשורת הממסדית בארה"ב ובארץ, עומדות כמה טענות יסוד, שבחינתן המעמיקה מגלה שהן לא מחזיקות מים.
הטענה המרכזית היא, שבארה"ב קיימת "גזענות ממסדית". שרשויות וחוקי המדינה מפלים במכוון את האפרו אמריקאים. אך האמת היא, שאין היום גזענות ממסדית בארה"ב. אומנם ישנם גזענים, אבל לא גזענות ממסדית ולא חוקים-תקנות שמפלים קבוצה כלשהי בצורה מכוונת.
לארה"ב יש כתם היסטורי-לאומי. העבדות וחוקי הגזע הם פשע נורא, הרוע המוחלט, שאמריקה מנסה לכפר עליו. אין ולא יכול להיות שום תירוץ לכתם המוסרי הזה. אך ראוי לדייק בעובדות, להבין את ההקשר ההיסטורי, ומה עברה ארה"ב כאומה מאז הקמתה. מתברר, שהרעיון, האתוס והחברה התקדמו ופעלו כדי לכפר על "חטאי" האבות.
הנשיא הרפובליקני הראשון, אברהם לינקולן, יצא למלחמת אזרחים מדממת - שגבתה כ-600 אלף הרוגים - שמטרתה שחרור העבדים. צעד שמראה עד כמה המצפון המוסרי העיק על האומה.
כך גם לגבי חוקי "ג'ים קרו" וההפרדה הגזעית. פעולותיו של מרטין לותר קינג והתנועות לשוויון זכויות, יחד עם חוקי זכויות האזרח שחקקו בתי הנבחרים, הצליחו לאחר מסעות ייסורים למגר את רוב הרוע.
היום, כפי שעולה מכל הסקרים, רוב אזרחי ארה"ב מתנגדים לגזענות ולהפליה, ומביעים סלידה מכל פעולה גזענית-מפלה, וזעזוע מהרצח האכזר של ג'ורג' פלויד, ובאופן כללי מכל פעולה גזענית.
הטענה השנייה שנשמעת היא שהימין השמרני הוא שאשם במצבם של השחורים בארה"ב. גם כאן מדובר בתמונה רחוקה מהמציאות. אמנם מצבה הכלכלי של הקהילה האפרו אמריקאית בעייתי וירוד לעומת שאר הקבוצות האתניות בארה"ב, אך רוב האזרחים השחורים, ובעיקר העניים, חיים בערים הגדולות הנשלטות כבר שנים על ידי ראשי עיר ומועצות מקומיות מהמפלגה הדמוקרטית.
גם רוב מושלי המדינות שבהן נמצאות הערים, הם דמוקרטים.
אפרו אמריקאים מצביעים באחוזים גבוהים למפלגה הדמוקרטית, שטוענת שנים שהם יכולים "לסמוך" עליה. אבל בחינת פעולות מנהיגי המפלגה לאורך השנים, כדי להתמודד עם העוני, הפשע והאלימות באזורים אפרו אמריקאים, מעלה מעט מאוד.
כאשר פעילים שמרנים-שחורים ביקשו לאפשר להורים אפרו אמריקאים לבחור לאיזה בית-ספר לשלוח את ילדיהם - הדמוקרטים ברוב הערים נכנעו לוועדי המורים, ומנעו זאת. כך נתקעו ילדים שחורים בבתי ספר גרועים, שלא סיפקו להם חינוך איכותי שיאפשר להם להתקבל למכללות ולאוניברסיטאות. וזו רק דוגמה אחת.
לבעיית החינוך נוספת מערכת הרווחה, שעודדה משפחות שחורות להתפרק (במקרים רבים פירוק המשפחה כדאי כלכלית, לקבלת יותר קצבאות והטבות). וכך, זינקו מספרי הילדים שנולדו לבתים חסרי אב. מצב שמעלה דרמטית את הסיכוי לעוני, לפשיעה, ועוד צרות.
אמנם מצב רוב השחורים בארה"ב הוא עדיין רע יחסית (אף שמצבם הכלכלי-חברתי הולך ומשתפר), אך הדבר לא נובע מ"גזענות ממסדית" או מ"קפיטליזם-חזירי", אלא ממדיניות פרוגרסיבית של פוליטיקאים ציניים מהשמאל האמריקאי, שבמשך שנים מקדמים מדיניות שבסוף פוגעת באוכלוסייה השחורה.
הטענה השלישית היא, שהמשטרה כולה נגועה בגזענות. שהיא משתמשת במובהק באלימות יתר כלפי שחורים, וכי המצב דורש תיקון מהפכני, עד כדי ביטול המשטרה וקיצוץ בתקציבה (כנעשה בניו יורק ובמיניאפוליס).
כאן נציין, שהנתונים לגבי אלימות יתר כלפי שחורים, סותרים ולא חד משמעיים. עם זאת, בהרבה מקרים המשטרה כן מפעילה אלימות יתר, ובעיקר בשכונות מוכות פשע, שבהן מתגוררים אפרו אמריקאים רבים.
אז מה יכולות לעשות הרשויות בארה"ב?
במקום צעדים קיצוניים כמו שלילת תקציבים וקריאות הזויות ל"פירוק המשטרה", ראוי לבחון מחדש מספר היבטים הקשורים למגבלות הכוח של המשטרה. ועדי העובדים של השוטרים חזקים מאוד ורובם מחוברים לפוליטיקאים המקומיים. לכן, קשה מאוד היום ברוב המדינות, לפטר שוטר בעייתי/שסרח.
בנוסף, ניתן לבחון את החסינות האוטומטית המוענקת לשוטרים מפני תביעה אישית, ולהשקיע בהדרכות והסברות לשיטור פחות אלים. עוד רעיון שעלה בארה"ב, ועשוי לסייע, הוא הקמת מאגר מידע על שוטרים "בעייתיים", כך ששוטר אלים לא יוכל לעבור מעיר לעיר, ולהמשיך בעבודתו לאחר שנתפס באלימות.
אלו מספר פתרונות פרקטיים. אך ראוי לזכור שהבעיה היא לא בעצם קיום המשטרה (שמעסיקה הרבה אפרו אמריקאים), אלא בכמה שוטרים בעייתיים שבהם יש לטפל.
ומעל לכל הטענות והאמירות, מתנוסס ההיבט הרביעי והראשי: תרבות ה-PC שמשתוללת בעקבות המחאות האחרונות - הסרת שלטים, השתקת מבקרים, פיטורי עובדים בשל עמדותיהם ה"לא נכונות". את ההשלכות התמוהות של התפיסות הללו, שבאות ברובן מקמפוסים באוניברסיטאות, אפשר היה לראות למשל בטקסים של ניקוי ורחיצת רגליהם של אפרו אמריקאים על ידי לבנים בכיכרות העיר.
מה הסיבה לכך? האם רוחצי הרגליים הם צאצאי בעלי עבדים? וגם אם כן, איך זה רלוונטי לימינו? והתשובה פשוטה: מגזרים שלמים בארה"ב הגיעו למצב של סחרור קולקטיביסטי פרוגרסיבי שבו מה שקובע הוא צבע עורך ומעמדך במדרג המדוכאים נדכאים. לא כך אמורה לפעול חברה חופשית ושוחרת חירות. לא מרעיונות כאלה תצמח הישועה.
שינוי מהותי יושג רק כשנחדל לשפוט אנשים לפי צבע עורם ו/או מעמדם הכלכלי, ונתחיל להתייחס לאדם כאינדיבידואל שהוא.
הכותב הוא עורך מדור הדעות ב"גלובס"