הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב בשנת 2015 / צילום: Ronen Zvulun, רויטרס
בחודש מאי 2015 קרה דבר בישראל, ששינה את כל ההתייחסות למופעי גזענות. אירוע תקיפתו של החייל דמאס פקדה על ידי שוטרים, במרכז הארץ, לאור יום, עורר את כל החוויות הקשות של צעירים יוצאי אתיופיה מצד שוטרים. למזלו של פקדה, כל האירוע תועד על ידי מצלמת אבטחה. אחרת, היה בוודאי עם אישום פלילי וחייו היו נהרסים על ידי מי שהיכו אותו נמרצות.
עם פרסום סרטון התקיפה על ידי השוטרים, יצאו עשרות אלפי צעירים לרחובות ודרשו למגר את הגזענות הממסדית. אלימות שוטרים, שיטור-יתר והפללת יתר כלפי קבוצות מיעוט בחברה, מהווים ביטויים של פרקטיקות גזעניות.
בפברואר 2016, בעקבות המחאות, הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו להקים צוות בין-משרדי למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה. הצוות, בראשות מנכ"לית משרד המשפטים דאז אמי פלמור, הגיש את מסקנותיו בדו"ח מקיף וקבע, בין היתר, שתי קביעות משמעותיות: הכרה בקיומה של גזענות ממסדית בישראל; כדי למגר אותה, גובשו למעלה מ-50 המלצות למאבק בגזענות הממסדית. ההמלצה המרכזית בדו"ח הצוות הבין-משרדי הייתה הקמת יחידת תיאום ממשלתית, שתסנכרן את הפעילות הממשלתית במניעת גזענות ואפליה.
הצעד הראשון: הכרה בגזענות הממסדית
הכרה בקיומה של גזענות ממסדית הייתה צעד ראשון וההכרחי למאבק אמיתי בגזענות. בפברואר 2017, עם הקמת היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים, החלה למעשה מדינת ישראל להיאבק בגזענות הממסדית. מדינת ישראל צעירה מאוד במאבק מסודר בגזענות ממסדית ועל אף עשייה מרובה עד כה על ידנו, יש עוד דרך ארוכה כדי להפוך את הגזענות לשולית ולא משפיעה על חיי האזרחים.
אלבר ממי, סוציולוג ופילוסוף צרפתי, כתב בספרו 'הגזענות' כי "איש אינו רואה עצמו גזען - או כמעט שום איש אינו רואה עצמו גזען - ועם זאת שיח הגזענות עודנו עיקש ועכשווי. כשנחקר הגזען, מיד הוא מכחיש את היותו כזה ומזדעזע: הוא גזען? בשום ואופן לא! תעליב אותו אם תעמוד על כך".
מכחישי הגזענות רבים ואף מתרבים. ישנם מנגנונים סוציולוגיים ופסיכולוגיים שמאפשרים קיומה של גזענות ממסדית, שניים מהם קשים במיוחד: מנגנון הכחשה ומנגנון הצדקה. מנגנונים אלה פועלים ביחד ולחוד ומאפשרים למערכת להכחיש אירועי גזענות שנחשפים בה.
היום אנו יודעים לזהות כי קיים מנעד רחב של מנגנוני הכחשה החל מ"יש לי חבר ערבי/אתיופי/מזרחי/חרדי", על ידי מי שנתפס במעשה גזעני ועד "דבריי יצאו מהקשרם". זאת ועוד, לעיתים אף יש ניסיון להוכיח טענה גזענית כ"אמת" בטיעונים פסאודו מדעיים.
קיימים כדי למגר את הגזענות
המוטו שלנו הוא - אנחנו קיימים כדי למגר את הגזענות, לא כדי לנהל את הגזענות. לשם כך, פועלת היחידה בשלושה מישורים מרכזיים: טיפול בתלונות, הובלת שינוי מערכתי ופיתוח ידע. לצד היחידה פועלת מועצה ציבורית מייעצת שבראשה עומד כב' המשנה לנשיאת בית המשפט העליון (בדימוס), פרופ' אליקים רובינשטיין. המועצה הציבורית מלווה ומייעצת בסוגיות מורכבות ורגישות בקשר לפעילותה והיא מהווה עוגן חשוב לפעילותנו למיגור הגזענות.
כחלק מיישום החלטת הממשלה, הובלנו למינוי 66 ממונים למניעת גזענות ואפליה במשרדי הממשלה וביחידות הסמך אשר כפופים לנו מקצועית (ובחלק התעסוקתי - כפופים לנציבות שירות המדינה). במהלך שנת 2019 התקיימו שני מחזורים של קורס הכשרה ייחודי לממונים, שפותח בהובלת ד"ר גליה בונה, מנהלת תחום הכשרות ופיתוח ידע ביחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות.
על אף פעולות רבות ומגוונות שמובילה היחידה, המאבק בגזענות הוא עדיין עיקש וסיזיפי ויש עוד דרך ארוכה כדי למגר את התופעה בישראל. המאבק בגזענות במדינת ישראל צריך להיות אינטרס לאומי ויש צורך לצייד את היחידה בסמכויות משמעותיות ומשאבים, כדי לפעול למגר אותה. יש שיאמרו כי גזענות היא כמו זיהום אוויר, היא נמצאת כמעט בכל מקום, לפעמים מצליחים לחשוף אותה וברוב המקרים היא פוגעת בקורבנותיה בשקט.
אזרחים עדיין נפגעים מהמפגש עם שוטר
ובכל זאת, נושא אלימות שוטרים ושיטור יתר (וכמעט לא מדברים על שיטור חסר) הוא הכואב ביותר והמסוכן ביותר. יש לזכור כי מחאות אביב 2015, התקיימו על רקע טענות לאלימות שוטרים וגזענות ממסדית במשטרה. על אף זאת, גם לאחר שנטען כי הופקו הלקחים במשטרת ישראל, למרבה הצער, ישנם אזרחים שנפגעים באופן הקשה ביותר במפגש עם שוטר. גם כיום, המשטרה מתקשה להכיר בקיומן של פרקטיקות גזעניות בשורותיה ולכן גם לא הסכימה למנות ממונה מניעת גזענות. במקום זאת בחרה, כמענה למחאות יוצאי אתיופיה על הריגתו של סלמון טקה ז"ל, להקים יחידה "לשוויון מגדרי וגיוון תרבותי".
הגזענות אינה אירוע שולי ואקראי, היא ביטוי למבנה חברתי היררכי שמשפיע על כל תחומי החיים של קבוצות שמסומנות ושמתויגות כ-"הם". גזענות ממסדית באה לידי ביטוי בפרקטיקות ארגוניות אשר מבחינות בין קבוצות חברתיות ומייצרות מערכת של פריבילגיות ומציאות של "אנחנו" ו"הם", אשר מציבים בפני אנשים שמסווגים כ"הם", חסמים או חוויות שליליות על בסיס צבע עור, מוצא, לאום או דת. לכן, בניית תשתית למאבק בגזענות הממסדית, מצריכה עקרונות ברורים שיש להתמיד בהם.
כיחידת מטה מקצועית באחד התחומים החברתיים המורכבים ביותר, ראינו לנכון לעשות סדר בכל הקשור למאבק בגזענות ממסדית, לגבש עקרונות ברורים לכל משרדי הממשלה ויחידות סמך, על האופן שבו יש להתייחס ולפעול למיגור הגזענות. עקרונות אלה מאפשרים לנו לנהל מערכה רחבה נגד הגזענות הממסדית ולהתקדם לעבר השינוי הדרוש. העקרונות המנחים שגיבשנו למאבק בגזענות ממוסדת הם: להתחייב לפעול נגד התופעה בכללותה, כלפי כלל הקבוצות שסובלות ממנה, ולא רק כלפי קבוצה מסוימת; גזענות אינה טבעית אלא תוצאה של הבניות חברתיות ולכן היא ברת שינוי; הגדרת הבעיה אינה רק ביטויים קיצוניים של גזענות (כגון אלימות פיזית ומילולית על רקע גזעני גלוי) אלא גם דפוסים של אפליה והדרה, מיקרו-אגרסיות וחלוקה של כוח על פי השתייכות קבוצתית; הדגש הוא על פרקטיקות ארגוניות של אפליה, הדרה וגזענות במקום על הטיות ודעות של אנשים.
לצד טיפול בתלונות מול גורמי הטיפול המוסמכים במשרדי ממשלה שונים, אנו רואים חשיבות רבה בהובלת שינויים מערכתיים, שישפעו על שיפור ביחס לכלל האוכלוסיות הנפגעות מפרקטיקות גזעניות בחברה הישראלית. אלה מקצת הדוגמאות שהיחידה הייתה מעורבת בקידום השינויים הדרושים:
● סיוע משפטי חינם לכל מי שהופלה במתן שירות ציבורי, לרבות הגשת תביעות אזרחיות נגד הגורם שפעל בגזענות, לכאורה, באמצעות הסיוע המשפטי במשרד המשפטים
● פיתוח יחידות לימוד ביחד עם מט"ח למשרד החינוך בנושא מניעת גזענות ויוזמה להכללת נושא מניעת גזענות במתווה להכשרת מורים
● הנחיית משרד החינוך למניעת הפרדת ילדים על בסיס גזעני
● נציבות שירות המדינה גיבשה יחד עם היחידה חוזר משמעת למניעת "התבטאויות עובד המדינה ומניעת גזענות" שהופץ בקרב כלל עובדי המדינה בישראל
● הנחיית הרבנות הראשית בעניין בירור יהדות בכשרות מהדרין - שיוכו של עובד לעדה או ארץ מוצא מסוימת אינו מהווה הצדקה לעריכת בירור לעובד הספציפי
תפקיד נוסף של היחידה הוא לעקוב אחר יישום החלטת הממשלה למיגור גזענות ממסדית, במקביל להיותה כתובת מרכזית להגשת תלונות על גזענות ממסדית או אפליה בשירות הציבורי בישראל. פילוח התלונות לשנת 2019 לפי קבוצות הפונים מלמד כי הגזענות פוגעת בקבוצות רבות בחברה הישראלית: 37% מקרב המתלוננים הם יוצאי אתיופיה, 27% הם בני החברה הערבית, 5% חרדים, 5% יוצאי בריה"מ לשעבר, 3% מזרחים, 3% להט"ב והשאר קבוצות שונות בחברה הישראלית.
למילים יש כוח ומשמעות
לצד חשיבות חופש הביטוי, מצאנו כי מילים בעלות משמעות גזעניות שמופצות בפומבי מהוות דלק ומנוע לפרקטיקות גזעניות. למילים יש כוח ומשמעות על התרחבות הגזענות בישראל. מילים בעלות משמעות גזענית יוצרות מציאות ומתחזקות מציאות גזענית. ללא טיפול במופעי הגזענות בשפה, בתרבות ובתוצר שלהן, יש קושי למגר את הגזענות.
לגזענות יש לא רק מחיר נפשי אלא גם מחיר כלכלי כבד. בחינת נתוני העסקה בשירות המדינה מלמדת כי יש עוד דרך ארוכה ליצירת שילוב מהותי של קבוצות מיעוט בשירות המדינה. למרות שיש מאמץ לייצר "ייצוג הולם", עיקר העובדים, לפחות בהתייחס ליוצאי אתיופיה, מאיישים תפקידים זוטרים וללא אופק. למרבה הצער, השילוב הוא בעיקר ברמות נמוכות של תעסוקה, וככל שעולים באיכות וברמת התפקיד, יש הדרה של אוכלוסיות המסומנות כ"אחרות".
מדינת ישראל והחברה הישראלית כולה יכולות לשנות את המציאות הגזענית בכל תחומי החיים. הגזענות אינה לגיטימית בשום אופן. כל מי שנאבק בגזענות חייב להביע עמדה ברורה ופומבית נגד כל צורות הגזענות. כל מי שנאבק בגזענות חייב לגנות ולהוקיע בפומבי כל מי שמעורב באירוע גזעני, ולא משנה מה דרגתו והשתייכותו הקבוצתית. לגנות ולהוקיע מכחישי גזענות. לא לקבל הצדקות, אלא לגנות ולהוקיע.
כל אירוע גזעני גדול, מתחיל באירוע גזעני קטן. כדי לחיות חופשיים מגזענות צריך להכיר בעובדה בסיסית: אדם הוא אדם ואין אדם אחד נעלה יותר על אדם אחר.
הכותב הוא ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, משרד המשפטים