מאבטח / אילוסטרציה: שאטרסטוק
עובד ששמר על מתחם מטווחי ירי של חברת "דני הי" ("מטווחי קיסריה") בקיבוץ גניגר הגיש תביעה בגובה של כ-960 אלף שקל נגד החברה, אך ביה"ד לעבודה בנצרת פסק כי העסקתו כשומר הייתה הלכה בבחינת תשלום "דמי חסות" ("פרוטקשן") ודחה את תביעתו.
התובע, מאג'ד חמדוני שמר במשך כחמש שנים על מתחם המטווחים בקיבוץ גניגר. בתום התקופה הוא הגיש תביעה בסך של 967 אלף שקל נגד חברות "דני הי (מטווחי קיסריה) ונגד שותפות דני הי-ארמס שהפעילו את המתחם. חלק הארי של התביעה בסך 918 אלף שקל היה בטענה כי הוא עבד שעות עבודה נוספות. כן תבע חמדוני תשלומים בגין דמי הבראה, פדיון דמי חופשה, פיצוי בגין הפרשות לפנסיה.
מהדיון בתביעה התברר כי התובע היה חתום בחוזה העסקה אישי, הופקו לו תלושי שכר מדי חודש (התשלומים אפילו לא היו קבועים והשתנו מדי חודש בהתאם לשעות הרשומות בתלוש), הופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה ופיצויים, שולמו לו דמי הבראה, ועם סיום תקופת המכרז ועזיבת הנתבעות את מטווח גניגר התובע קיבל מכתב פיטורין ונעשה עמו גמר חשבון.
למרות האמור, מפעילת המטווח, באמצעות עו"ד עומר קלנר ממשרד פרל כהן צדק לצר ברץ, הצליחה לשכנע את בית הדין לעבודה כי בין התובע לנתבעות לא התקיימו יחסים של עובד ומעסיק. במהלך הדיון אמר עו"ד קלנר כי "במטווח גניגר היו אירועי ונדליזם. המטווח בנוי בצורה כזאת שיש בוטקה אחד ויש מוקד של שמירה והנחיצות בתובע הייתה בראש ובראשונה שאתה יודע שאתה מעסיק אותו אין ונזליזם ואתה מקבל תעודת ביטוח שבמידה ותהיה פריצה, כמו שקרה, מה שיגנב גם יוחזר". בא כוח הנתבעות הוסיף וטען כי זה גם מה שהתרחש במציאות. "המציאות הוכיחה שזה מה שקרה, היית הפריצה לאחר יומיים התובע דאג להחזיר את מה שנגנב".
בית הדין לעבודה קיבל את גרסת הנתבעות להעדר יחסי עבודה בינם לבין התובע ולכך שהכספים שקיבל היו "דמי פרוטקשן". נוכח דחיית התביעה, חייב בית הדין לעבודה את התובע לשלם לנתבעות 3,000 שקל בגין הוצאות משפט וכן 11 אלף שקל בגין שכר טרחת עו"ד. (סע"ש 1065-02-18).