סרטון של המפלגה הנאצית בברלין ופופ אפ של קמפיין הבחירות של טראמפ / צילום: מתוך יוטיוב
משהו לא צפוי קרה בשבוע שעבר על מסך המחשב שלי. צפיתי בסרטון יוטיוב צבעוני על חגיגות אחד במאי בברלין ב-1939. הנאצים הפקיעו את אחד במאי, והפכו אותו לחג לאומי-סוציאליסטי של משטרם.
בסרטון, דגלים נאציים ענקיים מתבדרים ברוח, ולימוזינה שחורה נושאת ששה נאצים בכירים בשדרה המרכזית של ברלין.
מודעה פוליטית הופיעה פתאום על רקע הנאצים בלימוזינה. היא הכריזה, "הנשיא טראמפ עובד יומם ולילה כדי לכונן חוק וסדר; הפגינו נא את תמיכתכם".
המודעה נשארה על המסך הרבה יותר ממה שמעידה מקרית, או טעות בזיהוי, היו מחייבות. אני מודה שיש לי הבנה מוגבלת של האלגוריתמים המכוונים מודעות כאלה, אבל נדמה לי שהם מסתמכים לפחות במידת-מה על ההיסטוריה של גלישות ושל צפיות. הייתכן שיוצרי האלגוריתם חשבו כי מישהו הצופה בסרטונים נאציים הוא מועמד סביר להיות תומך ותורם של דונלד טראמפ?
אין לי כל מושג. מותר לשער שאנשי המטה של טראמפ היו מכחישים בתוקף. זה מה שעשו בשבוע שעבר עוזריו של סנאטור רפובליקאי במדינת ג'ורג’יה, כאשר אתר רשת יהודי דיווח על החוטם הארוך שהם הצמידו ליריבו היהודי של הסנאטור בבחירות של נובמבר. היהודי, ג'ון אוסוף (Ossof), הופיע במודעה הרפובליקאית לצד המנהיג היהודי של הדמוקרטים בסנאט, צ'אק שומר מברוקלין. "דמוקרטים מנסים לקנות את ג'ורג'יה!" הכריזה המודעה. מה לך מסר עתיר רמזים אנטישמיים יותר מזה המראה שני יהודים הזוממים להשתלט על ג'ורג'יה.
"היהודים לא יחליפו אותנו!"
בקיץ 2017 סירב טראמפ לגנות חד משמעית ניאו-נאצים שהפגינו בעיר קטנה במדינת וירג'יניה. חלק מהם צעדו עם לפידים בחזית בית כנסת וקראו "היהודים לא יחליפו אותנו!".
"בשני הצדדים היו אנשים טובים מאוד", אמר נשיא ארה"ב על המפגינים הנאציים ועל מפגיני-הנגד השמאליים. מנהיג הנאצים בארה"ב, דייוויד דיוק, התקשה להסתיר את קורת רוחו.
קשה לפקוד אנטישמיות על טראמפ. סוף-סוף בתו התגיירה כדי להינשא ליהודי, היהודי הזה הוא יועצו הבכיר בבית הלבן, והם שומרים שבת. שר האוצר שלו יהודי ויועצו רב ההשפעה לענייני הגירה הוא יהודי.
אז הוא לא בדיוק אנטישמי. אבל הימנעותו התקופתית מלגנות נאצים וגזענים מעוררת את הרושם שהוא אינו בוחל בתמיכתם. הרוב הגדול של היהודים בארה"ב ממילא אינם מתכוונים להצביע בעדו.
אבל הייתכן שמטה הבחירות שלו ירחיק עד כדי זיהוי של "חוק וסדר" עם נאצים הצועדים בסך בברלין? זה באמת קצת יותר מדי, אפילו בשביל נשיא חסר עכבות.
המלים "חוק וסדר" נכנסו לאוצר המלים של טראמפ בחודשיים וחצי האחרונים, מאז חנקה ברכו של שוטר לבן את ג'ורג' פלויד השחור בעיר מיניאפוליס. מחאת הרחוב התפתחה לאלימות הרסנית. תחנת משטרה הועלתה באש, בתי עסק נבזזו, ומיניאפוליס אבדה עצות.
התפרצויות אלימות ליוו מחאת רחוב בערים נוספות. טראמפ הזהיר את מושלי המדינות ואת ראשי הערים כי אם הם לא ינקטו את האמצעים הדרושים, הוא ישלח כוחות ביטחון חמושים "לדכא" את המפגינים. הוא אומנם שלח כמה מאות לפורטלנד, במדינת אורגון. בעיני טראמפ, המאורעות האלה אישרו את התיימרותו להיות "נשיא החוק והסדר".
מוטב לזכור שחוק וסדר כשלעצמם אינם "נאציים", או "פשיסטיים". הכול תלוי בהקשר.
"המינימום הפשיסטי"
האפיון "פשיסט" נשמע בארה"ב בימים האלה בתכיפות גוברת. בישראל הייתה לו עדנה בשבוע שעבר, כאשר בריוני רחוב של הימין תקפו מפגינים של השמאל בחוצות תל אביב.
האם התוקפים היו "פשיסטיים"? בהחלט ייתכן שהם מחזיקים בדעות פשיסטיות, או שיש להם נטיות פשיסטיות. אבל לא כל בריונות רחוב היא "פשיסטית". לא כל דיקטטור, או שוחר דיקטטורה, הוא "פשיסט"; לא כל כיבוש לא-נאור הוא "נאצי".
שימוש הלשון הזה נעשה תכוף קצת יותר מדי, במידה המבלבלת גם את משתמשיו וגם את שומעיו. ברמה הלא-אקדמית, "פשיסט" חדל להיות אפיון תוכני ורעיוני, ונעשה גידוף. זה קרה עוד בשנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה, כאשר הרבה מאוד אנשים נשאו את התווית "פשיסט" בגלוי ובגאווה.
מאז 1945, רק קבוצות שוליים מתהדרות במפורש בתווית הזו. אבל בחלל מנסרת השאלה אם יחידים או קבוצות ראויים לתווית על יסוד רעיונותיהם או שיטות הפעולה שלהם.
ב-1963, היסטוריון גרמני שנוי במחלוקת, ארנסט נולטה (Nolte), הציע נוסחת זיהוי שהוא נתן לה את השם "המינימום הפשיסטי". היסטוריונים אחרים, בהם סטנלי פיין (Payne) האמריקאי וזאב שטרנהל הישראלי, תרמו להרחבת בית הקיבול של הבנת הפשיזם.
מעניינת היא הגדרתו של רוברט פקסטון (Paxton) האמריקאי. הוא הציע לראות בפשיזם "סדרה של תהליכים", לאו דווקא "ביטוי של תוכן קבוע". זאת אומרת, פשיזם הוא פחות אידיאולוגיה ויותר "התנהגות פוליטית", המגיבה על "תחושות של שקיעה, של השפלה ושל קורבניות".
האם טראמפ הוא פשיסט? הגדרתו של פקסטון מקילה עלינו לייחס לו לפחות מידה מסוימת של נטיות או של יצרים, המתיישבים עם "התנהגות פשיסטית". אבל אולי "סמכותני", או "לא-דמוקרטי" הם אפיונים מוצלחים יותר.
בתחרות העולמית הלא-מוכרזת על הזכות להיחשב לפשיסט, נדמה לי שהמשטרים בסין, באיראן ובמידה גוברת בטורקיה מתמודדים על הבכורה.
אין צורך לעמוד ב"מינימום הפשיסטי" של נולטה ושל ממשיכיו, כדי להישפט בחומרה על איבה לכללי התנהגות דמוקרטיים. השאלה היא אם אנלוגיות פשיסטיות תכופות מועילות להבנת תופעות לא-דמוקרטיות, או מסיחות את הדעת מחומרתן.
אינפלציה של שמות גנאי לעולם אינה רצינית, יהיו מקורותיה אשר יהיו. מן ההגזמה נובעת סכנה, גם לשלומה של החברה וגם ליכולתה להבחין בזאב האמיתי כאשר הוא מתקרב.