עומס הרגולציה / אילוסטרציה: שאטרסטוק
מגפת הקורונה יצרה משבר כלכלי שהמגזר הפרטי לא ידע כמותו, לא היה מוכן לו, וגרוע מכך, ממשלת ישראל לא הייתה מוכנה עם תוכנית חירום לאומית, כלכלית-חברתית, למקרי קטסטרופה כאלה. עסקים במשק נופלים-קורסים. נפילות שמובילות ועוד יובילו להתמוטטות כלכלית ונפשית של משפחות רבות, אזרחים מהיישוב, ובהם גם שני מיליון מועסקים-שכירים במגזר הפרטי, שלרבים מהם לא יהיה להם מקום עבודה לחזור אליו.
הטענה העיקרית של מחאת העצמאים "אני שולמן", שנשמעה עוד לפני פרוץ המשבר היא שהרגולציה שהורסת כל חלקה טובה, והביורוקרטיה שמעכבת תהליכים ומייקרת עלויות, הן המתכון-הזרז לקריסת עסקים ולבלימה של עידוד יזמות ושגשוג המשק.
אדם שמעוניין לפתוח עסק במדינה צריך להתמודד עם תהליכים מסורבלים ולא הגיוניים מול משרד הבריאות, אגף הכבאות, העירייה, ושלל גופים נוספים, ואין לו ברירות להימלט מהסחבת. ברור לכולם שהוא יכול להרים ידיים, ייאוש שאינו תורם למשק. אחר יכול לחרוק שיניים, לבצע את התהליכים שגוזלים ממנו זמן וכסף, ולהתחיל לצעוד בדרך מפותלת של עצמאי חסר הגנה ורשת ביטחון.
אנחנו נמצאים כיום בעת שבה כל העוולות, הכשלים והחסמים של המגזר העסקי צפים בעוצמה רבה. הממשלה חייבת לעשות חשבון נפש, ולהבין שחייבים להפחית לצמצם מיד ברגולציה ובביורוקרטיה. לחשוב קדימה, לנצל את הטכנולוגיה, למחשב תהליכים ולקצץ בזמני הטיפול.
למשל, מענקי הסיוע שמציעה הממשלה לעסקים. נוסף לחקיקה עמוסת קריטריונים והגבלות, הדרך לנתינתם מלאה בכשלים והוכחה כלא אפקטיבית, ביורוקרטית ונסחבת! שגויה מיסודה היא ההתבססות על רשות המסים, שאינה ערוכה למצבים כאלה, ושצריכה להתאים את עצמה חדשות לבקרים להחלטות משתנות, מה שגורם לעיכובים מרגע החלטת הממשלה/אישור החקיקה ועד לביצוע, וגרוע מכך - עד לקבלת המענק על ידי בעל העסק שזקוק לו כמו אוויר לנשימה.
ניקח לדוגמה את "מענק פעימה שנייה" לבעלי שליטה שנחשבים ל"יצור כלאיים", חסרי מעמד. כי מבחינת הביטוח הלאומי הם אינם שכירים, ולכן לא זכאים לדמי אבטלה; ומבחינת מס הכנסה אינם עצמאים. לאחר הזעקה שקמה, החליטו בחקיקת הפעימה השנייה כן לאפשר להם לקבל מענק. וגם פה נתקלנו בבעיה: באין לרשות המסים מידע מי הם בעלי השליטה, היא מבקשת את הנתונים מביטוח לאומי. ועד שאלה הגיעו, צריך לעדכן את "האזור האישי". תהליך שגרם לכך שרבים רבים מבעלי השליטה נותרו עד היום ללא המענה המענק הדל שהוצע להם.
אי אפשר להתנחם גם ב"מענק השתתפות בהוצאות", שנחשב למשמעותי ומעודד. לאחר שנמצא פתרון גם למושג "שוטף פלוס", בפגישתנו עם שר האוצר, העליתי את סוגיית מוסר התשלומים שלמעשה גורם לכך שרבים מבעלי עסקים שמדווחים לרשות המסים על בסיס מזומן, לא יצליחו להוכיח ירידה בהכנסות, כי בחודשים מרץ-אפריל קיבלו כספים על עבודות שביצעו בחודשים קודמים. ישראל כ"ץ העביר החלטה שאושרה בממשלה - ובזמן שרשות המסים עדיין מתאימה את המערכת להחלטה החשובה - בעלי עסקים רבים נותרו עדיין ללא סיוע ותמיכה.
גם היוזמה ל"מענק עידוד תעסוקה" למעביד נמצאה כלא יעילה, ואפשר וצריך היה לבצעה אחרת. בעלי עסקים החזירו עובדים - למרות הקושי הרב - בסוף חודש אפריל; והאופציה להגשת המענק נפתחה רק באמצע חודש יולי. בקיצור, המספר המצומצם של דורשי המענק מוכיח את סרבולו.
המדינה הייתה ועדיין חייבת לעצור את הדימום, ולתת מענה מיידי לבעיות התזרים, לאובדן הכנסות, להוצאות התקורה הקבועות; וכן מענה לאי-הוודאות שנבעה ישירות מהיעדר רשת ביטחון לעצמאים בשגרה ובזמן חירום.
אנחנו עומדים לקראת אישור התוכנית הכלכלית החדשה, שאמורה לתת ודאות וביטחון לבעלי עסקים. התוכנית טרם עברה בחקיקה, ולאחר שהדבר יקרה, ניכנס שוב לתהליכים של הכנת המערכות, ולעיכובים מיותרים. זאת, כאשר ברור לכולם, שחבילת סיוע אפקטיבית למגזר העצמאים והעסקים הקטנים חיונית-קריטית באופן מיידי! ללא טפסים, ביורוקרטיה וסחבת. בעלי עסקים זקוקים לחמצן, ועכשיו!
הכותבת היא יועצת מס, ראשת החטיבה המקצועית בקהילת "אני שולמן" וסגנית נשיא לשכת יועצי המס