בדיקת קורונה בתל אביב / צילום: דוברות מד"א
לאורך היממה אחרונה מתפרסמות כותרות המבשרות על כך שישראל עקפה את סין במספר חולי הקורונה המאומתים מאז פרץ הנגיף. מספר החולים שהתגלו עד היום בישראל עומד על יותר מ-85 אלף בני אדם לאחר שטיפסה למקום ה-30 בעולם במספר החולים הכולל, בעוד שאצל סין מספר החולים עומד על כ-84 אלף בני אדם, ועולה בהתמדה אך במתינות מדי יום.
הכותרות הללו אמורות לצייר תמונה שלילית: בעוד שאצל "מפיצת המחלה" סין החיים חזרו לקדמותם פחות או יותר, אצלנו הנתונים מצביעים על רגרסיה וחשש מעומס על מערכת הבריאות והשלכות חמורות נוספות על הכלכלה.
אבל האם ההשוואה בין המדינות אכן צריכה להדאיג אותנו? על מה באמת צריך להסתכל לפני שנשאבים להסתכל על כותרת לפיה "עברנו את סין בתחלואה".
להיזהר מהשוואות: האם הנתונים של סין הם מהימנים?
סין הצליחה לפי הדיווחים אמנם לבלום את ההתפשטות במהירות, אך בניגוד לישראל - צברה את מרבית החולים במהלך שלושת החודשים הראשונים להתפרצות הנגיף, בעוד שבישראל מדובר במספר חולים העולה לאורך חצי שנה.
יתר על כן, לאורך החודשים האחרונים עלו בעולם שאלות וספקות באשר לדיווחי הממשל הסיני בנוגע למספר החולים.
בין אם ישנו קושי באיתור או דיווח מדויק של מספר החולים במדינה כה גדולה, ההשוואה בין המדינות בעייתית ומורכבת.
"לאור ההבדלים העצומים במבנה מערכת הבריאות, שיטת משטר, גודל עצום של המדינה ושיטות דיווח, אין בהשוואה הזאת יותר מדי טעם", מסביר פרופ' נדב דווידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון. "השוואה למדינות אירופיות בגודל אוכלוסייה ומערכות בריאות יחסית יותר דומות (עם כל ההבדלים כמו גיל, השקעה בבריאות) יש בה יותר טעם".
האם ניתן ללמוד משהו מנתוני המתים בהשוואה בין שתי המדינות? לפי הנתונים המפורסמים על ידי המדינות, בסין מתו אמנם כתוצאה מנגיף הקורונה עד כה 4,640 בני אדם - פי 7.5 יותר מאשר בישראל, אך בסין מתים 3 בני אדם על כל מיליון תושבים לעומת 66 בישראל - פי 22.
בהשוואה כללית, שאיננה מתמקדת בין שתי המדינות שכאמור שונות זו מזו בתכלית, ישראל נמצאת במקום טוב יחסית; שיעורי התמותה נמוכים יחסית, ובטבלת ההשוואה העולמית, היא ממוקמת במקום ה-61 - הרחק ממדינות מערביות הדומות לנו בהיקף האוכלוסייה.
"שיעורי ההדבקה בישראל אכן מהגבוהים בעולם ומאידך שיעורי התמותה הם מהנמוכים", מסביר דווידוביץ'. "יש לכך סיבות מגוונות הקשורות לגיל הנדבקים, הגנה טובה יותר על האוכלוסיות בסיכון בדגש על המבוגרים, שיפור בטיפול קליני ובנוסף אין לשכוח את מערכת הבריאות הקהילתית בישראל שהיא מהטובות בעולם, ואשר מטפלת כיום בכ-98% מהנדבקים בקורונה".
סוג המשטר: מה שעובד בסין לא יעבור בישראל
חשוב לזכור הבדל נוסף וחשוב ביתר כשניגשים להשוות בין ישראל וסין: סין איננה מדינה דמוקרטית. בעוד שבישראל החשיבה על צעדי סגר או הגבלה במשק נתקלה בהתנגדות ציבורית רמה ואף בהתנגדויות של ועדת הקורונה בכנסת, המשטר הסיני לא זקוק לניהול שיח עם אזרחיו כשהוא ניגש ליישום צעדים מרחיקי לכת דוגמת סגר. בכוחו להחליט בכל עת על הטלת מגבלות גורפות ולדרוש מהאזרחים "ליישר קו" מבלי לשאול שאלות.
בישראל, כמו במדינות דמוקרטיות אחרות, הממשל נדרש ליצר מערכות של איזונים ובלמים, וללמוד לחיות לצד המחלה גם אם רמת התחלואה עולה, באין חיסון באופק.
בעניין הזה אפשר היה גם לראות את משך הסגר שנכפה בסין על תושבים במחוזות מסויימים, שהגיע עד כדי חודשים ארוכים. האם סגר ממושך כזה יכול לקרות בישראל בהחלטת ממשלה כזאת או אחרת? קשה להאמין.
אנחנו והמערב: מה קרה למדינות שיצאו מסגר?
השוואה בין מדינות, ביסודה, הינה מורכבת ודורשת הסתכלות רב ממדית. מספר הנדבקים החדשים תלוי בין היתר במדיניות הבדיקות; בזמן שבישראל למשל בדקו שיעורים גדולים של אסימפטומטיים ושינו לאורך הזמן את מדיניות הבדיקות, גם במדינות שונות ישנה מתודולוגיה אחרת ומקומית לביצוע הבדיקות.
לפי הדברים הללו, רצוי לבחון מדינות הדומות יותר לישראל, גם בהיקף האוכלוסייה וגם במגבלות הסגל שהוטלו בהן. ובהשוואה הזאת, המספרים נראים דומים - עלייה במספרי הנדבקים אחרי הסרת הסגר נרשמה ברוב מדינות אירופה בשבועות האחרונים.
למרות ההבדלים בין גודל אוכלוסייה, שטח המדינה, וההשקעה במערכות בריאות, דווידוביץ' מציע להשוות בין ישראל, בלגיה, דנמרק ואוסטריה הדומות יותר במאפיינים שלהן. בדנמרק, לאחר התמודדות הנחשבת לטובה מאוד עם גל התחלואה הראשון, כעת ישנם סימנים של עליה במספר החולים. "אם משווים מדינות בעלות גודל אוכלוסייה ושטח דומים יחסית לישראל כמו בלגיה ודנמרק (אם כי בעלות אוכלוסייה מבוגרת יותר), ניתן לראות שבעוד שבגל הראשון ישראל הייתה במצב טוב באופן משמעותי, היציאה מהסגר בישראל נעשתה בצורה לא מספיק מאורגנת ולתושבים הייתה תחושה של מסיבת סוף קורונה, דבר שגובה מאיתנו עכשיו שעורי הדבקה קהילתית גבוהה", מסביר דווידוביץ'.
"בבלגיה ובדנמרק השליטה בתחלואה וההיענות של האוכלוסייה טובים יותר, אם כי גם שם ישנה עלייה מסוימת במספר המקרים בשבועות האחרונים. כל זה מראה את הדינמיות הרבה של ההתפרצות והצורך באורך רוח והתאמה של ההתמודדות. לצערנו, שיעורי התמותה בישראל שהיו מהטובים בעולם, משתנים עם עליית מקרי המוות והמשך העלייה במספר המקרים הקשים. זאת נקודה שעל כולנו להפנים מתוך תפיסה סולידרית שרק יישום מלא של מדיניות הן ברמת הפרט והן ברמה של הרשויות המקומיות והממשלתיות יוכל להביא לשינוי במגמה".
נתוני החולים קשים: בדרך להיפוך מגמה תוך כשבוע?
למרות מספר החולים ההולך וגדל, ישנו פרמטר מובהק אחד המעיד על חומרת התפתחות המגפה: מספר החולים במצב קשה. בזמן שבעולם ניהלו המדינות מרוץ אחר מכונות הנשמה והזהירו מפני שצף חולים שאיתם לא יצליחו בתי החולים להתמודד, התבקש הציבור להסתגר בבית ולאפשר למערכת הבריאות להיערך לקליטת חולים.
לאורך השבועות האחרונים, עלה מספר החולים במצב קשה בישראל, והוא עומד כעת על 381 בני אדם, בהם 110 מונשמים. פרופ' ערן סגל ממכון ויצמן למדע פיתח מדד הבוחן את העלייה במספר החולים במצב קשה, ומנבא בראייה קדימה את מספר החולים, לצורך התמודדות בתי החולים עם חולי הקורונה שחייהם נמצאים בסיכון, בזמן שהטיפול בהם דורש כוח אדם רב ומשאבים.
"זהו הפרמטר החשוב, מפני שנדבקים אפשר לפספס - לא כולם מגיעים לבתי החולים. מדד החולים באורח קשה לא נעלם מן העין ובסופו של דבר מכריע את העומס על בתי החולים", מסביר סגל. השבוע, עלה מספר החולים במצב קשה ב-50 בני אדם.
"זה לכאורה מדאיג, אך בניתוח שלנו של המצב, גילינו שסך החולים באורח קשה החדשים, נותר יציב. לא ראינו עלייה בקצב הגידול; יש אפילו ירידה קלה במספר החולים באורח קשה החדשים שהתווספו לעומת שבוע שעבר. אנחנו לא מזהים עלייה בתחלואה, והעלייה שקיימת במספר החולים באורח קשה נובעת להערכתנו משינוי בפרמטרים של האישפוז ושחרור איטי יותר של החולים. כלומר, אם יציבות כניסת החולים החדשים תמשך לאורך זמן, נתחיל לראות ירידה בסף החולים במצב קשה בבתי החולים".
לפי המודל שבנה סגל, ככל שתמשך המגמה, בשבוע הקרוב נראה ירידה בכמות החולים החדשים באורח קשה. "אם שבוע לאחר מכן תהיה ירידה נוספת, העומס על המערכת יתמתן משמעותית. כרגע, בתי החולים מצליחים להכיל את גל התחלואה, ואנחנו לא צופים שהעומס יגדל אם מגמת הירידה הנוכחית תימשך", אומר סגל. "עם זאת, חשוב לציין: אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד הרחוק יותר. אם, למשל, יתקיימו אירועים המוניים דוגמת חתונות בניגוד להנחיות, עלולה להתרחש הדבקה רחבה שיהיו לה תוצאות ברורות. אין כאן קסמים. מדובר במצב נזיל שעלול להשתנות".
גיל החולים: ירידה בחולים המבוגרים משחקת לטובתנו
האוכלוסיה המבוגרת, היא הרגישה ביותר לנזקי מחלת הקורונה. לא בכדי, הצהירו מנהיגים ברחבי העולם כי הצעירים נדרשים לשמור על המבוגרים, על ידי שמירת מרחק ועטיית מסכות. ליל הסדר האחרון צרוב בזכרונם של רבים כחג בודד, שבו נדרשו לשמור על חיי יקירהם ולהסתפק במפגשים דרך הזום. אפקט הגיל מורגש היטב בקרב החולים במצב קשה: מרבית החולים הם מעל גיל 65.
"מתחילת פיתוח המודלים שלנו, הבנו שהסיכוי להפוך לחולה קשה הוא תלוי גיל. הסיכוי של אדם בן 20 להגיע למצב קשה מתקרב ל-0, והסיכוי של מי שגילו מעל 75 הוא כ-30%. זהו עניין דרמטי, והוא ניכר בנתונים", אומר סגל. "אנשים בקבוצות סיכון, הבינו את זה אחרי הגל הראשון, ואנחנו רואים שהם נזהרים יותר. בגל הראשון כמות הנדבקים בגילאים מבוגרים הייתה דומה לחלקם באוכלוסיה, ובגל השני התמהיל השתנה דרמטית: התחלואה גבוהה בהרבה בקרב צעירים. בשל התובנה הזו, אנחנו לוקחים בחשבון במודל את גילאי הנדבקים". במלים אחרות, העובדה שישנם יותר צעירים חולים משחקת לטובתנו במובן של הפחתת העומס הפוטנציאלי על בתי החולים.