יורש העצר של איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד / צילום: AP
ההודעה על נרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות מהווה הישג דיפלומטי משמעותי לישראל. מדובר בצעד מנהיגותי אמיץ לשליט בפועל באיחוד האמירויות הערביות, שיח' מחמד בן-זאיד, שהחליט לתת פומבי ליחסים עם ישראל.
יחסים אלו התפתחו במספר ערוצים מקבילים, חופפים לעיתים: ערוץ ביטחוני-מודיעיני שקט מטבעו; ערוץ כלכלי-מסחרי; ובשנים האחרונות גם ערוץ של דיאלוג בין-דתי ובין-תרבותי שאיחוד האמירויות הייתה ממובילותיו.
עמדת איחוד האמירויות ועמדתן של מדינות המפרץ כלפי ישראל לא הייתה סטטית אלא עברה שינויים לאורך השנים. מדינות המפרץ התנו בעבר את פיתוח היחסים בינן לבין ישראל בהסדר שלום כולל בין ישראל לפלסטינים. אולם, בשנים האחרונות רף זה נשחק בפועל. כעת, עמדת יתר מדינות ערב תעבור בחינה מחדש לאור הצעד של איחוד האמירויות.
ישראל ביקשה בשנים האחרונות לתת קדימות לשיפור היחסים עם מדינות המפרץ והמגרב על פני הערוץ הפלסטיני ("מבחוץ פנימה"). הפלסטינים מצדם פעלו לריסון גילויי נורמליזציה בין ישראל למדינות המפרץ, על מנת לשמרה כקלף מיקוח מול ישראל. שאלות רבות נותרות פתוחות בשלב זה, בהן מה תהיינה השלכות המהלך בדעת הקהל הערבית והאם ומתי יצטרפו מדינות ערביות נוספות למהלך?
ניתן לומר שההכרזה תאפשר למדינות ערביות נוספות, במפרץ - דוגמת בחריין - ובאפריקה - דוגמת סודאן - לשחוק עוד את הוטו הפלסטיני, לפיו כל נרמול יחסים עם ישראל תלוי בהסכמה פלסטינית, ולחמם יחסיהן עם ישראל. תשומת לב מיוחדת יש להעניק למדינה החשובה ביותר מבין מדינות המפרץ ואחת המובילות בעולם הערבי - ערב הסעודית. סביר שמחמד בן-סלמן, השליט בפועל בממלכה, יעדיף לחכות, לבחון את התגובות למהלך במזרח התיכון ובממלכה ולשקול האם ובאילו תנאים הוא יוכל לתת פומבי ליחסיו עם ישראל - ואיזה מחיר ישראל תצטרך לשלם.
באיחוד האמירויות מוצג המהלך כניצחון דיפלומטי, לטובת הפלסטינים וכתשלום הכרחי שנועד לעצור את מהלך החלת הריבונות הישראלי בגדה. לדבריהם, בכך הם סייעו לא רק לשמור על פתרון שתי המדינות "בחיים" אלא לשמר את היציבות במזרח התיכון. צפוי שהיחסים העתידיים בין ישראל לאיחוד האמירויות יהיו חמים יותר מהיחסים בין ישראל לשכנותיה - מצרים וירדן - ולו משום שאין "דם רע" בין הצדדים שלא נלחמו במישרין.
יתכן ובן-זאיד מאמין שהמחיר שהוא ישלם בגין המהלך נמוך מההישג הגלום בו, בזירה הפנימית, שעדיין לא מגלה חיבה רבה לישראל, ומול הזירה האזורית שבחלקה, בדגש על איראן וטורקיה שמיצבו עצמן כיריבות - של ישראל ושל איחוד האמירויות. ההסכם יחזק את הקשר בין איחוד האמירויות לבין ארצות הברית, בעיקר בתחום הביטחוני, וזו התשורה הגדולה לה קיווה בן-זאיד.
מתן פומבי ליחסים בין המדינות לא ישפר את התיאום בנוגע לאיראן שגם כך מתבצע אך הוא ישפר את שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות - לחברות ישראליות יהיה מעתה קל יותר לפעולה באמירויות, הן לא תצטרכנה, למשל, להירשם במדינות זרות כדי לפעול באמירויות וישראלים יוכלו לטוס ישירות לאבו-דאבי ודובאי. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי יתבצעו השקעות מטעמה של איחוד האמירויות בישראל ויועמק שיתוף הפעולה הטכנולוגי בנושאים כגון התפלה, חקלאות, ורפואה.
היה זה בן-זאיד שעמד בראש המחנה הערבי שיצא באופן פומבי ונחרץ כנגד החלת הריבונות הישראלית בגדה. יתכן שללא כוונת הסיפוח של ממשלת ישראל תהליך הנורמליזציה עליו הוכרז לא היה יוצא לפועל כעת.
הסדר עם הפלסטינים הוא לא רק אינטרס ערבי. הוא אינטרס ישראלי. המהלך האמיץ של איחוד האמירויות לא יפגע בתהליך השלום התקוע ממילא, גם בשל סרבנות הפלסטינים. תהליך נורמליזציה אזורי עשוי, פרדוקסאלית, דווקא לתרום להסדר עם הפלסטינים . זאת, משום שהוא מפעיל עליהם לחץ לא מבוטל לחדול מסרבנותם, לגלות גמישות ולהסכים לפשרה מדינית, שכן אם לאו, מדינות אחרות יקפצו על עגלת השלום בלעדיהם.
הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אונ' ת"א