משפחת שוורץ רגע לפני רילוקיישן / צילום: איל יצהר
ר' (השם המלא שמור במערכת), עובד בכיר בחברת תוכנה בינלאומית, היה אמור לצאת עם משפחתו - אשתו וארבעת הילדים, בני 8 עד 15 - לרילוקיישן בקליפורניה בתחילת אפריל. לפני המעבר הוא הקדים ביקור באזור המגורים המיועד, ואפילו בדק כבר את המסגרות הלימודיות לילדים. במהלך מרץ הוא קיבל אישור לוויזה, ונותר לו רק להשלים את ההליך הטכני בשגרירות האמריקאית. בינתיים פרצה הקורונה, והשגרירות עברה לעבוד במתכונת חירום. רק מקרים דחופים טופלו.
בהמשך, הודיע נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, כי לא יעניק ויזות עבודה לזרים, במטרה להתמודד עם האבטלה הגבוהה בארה"ב, עקב הקורונה. מאז, מספר ר', בחודשים האחרונים הוא קובע תור בשגרירות, וזמן קצר לפני המועד, הוא מקבל הודעה על ביטולו. זה קרה לו כבר כמה פעמים. בינתיים, הוא התחיל למלא את התפקיד החדש שאותו היה אמור לבצע בארה"ב - מישראל, כך שהוא עובד בשעות הפוכות.
מכיוון שאת המסגרות של הילדים בארץ - בתי ספר וחוגים - הם כבר הספיקו לבטל, ר' נאלץ לרשום אותם מחדש. הוא גם הספיק למכור את המכוניות, וחלק גדול מתכולת הבית. "הבית חצי ריק", הוא אומר, "יש לנו רק דברים שהם בייסיק. זה ברמה שאני אומר לילד: 'לך תרכוב על אופניים', והוא אומר לי: 'אבא, אין לי אופניים'. כבר הודענו לבעל הדירה כאן שאנו עוזבים, ולמזלנו עוד לא נמצאו שוכרים במקומנו, כך שיכולתי ברגע האחרון להאריך את החוזה. אבל באותה מידה הייתי יכול להיות במצב שאני נזרק לרחוב".
איך הילדים הגיבו כששמעו על ביטול הרילוקיישן?
"אמרנו להם שימשיכו כרגיל, שכרגע אנחנו כאן. יש לזה גם יתרונות, כי בתקופת קורונה עדיף להיות במקום מוכר. ניסינו להראות להם את כל הצדדים".
גם ג' (השם המלא שמור במערכת), בן 42 מרחובות, נשוי פלוס שניים, שעובד בחברת פינטק, היה אמור להיות בשלב הזה בתחילת הרילוקיישן בארה"ב. הוא התחיל את הטיפול בנושא ויזת העבודה שלו בסביבות מרץ, כשהמעבר לקליפורניה - לעיירה סאליבן, שם מתגוררים ישראלים רבים - היה אמור להתרחש באוגוסט. "הכול הלך לפי התוכנית", הוא אומר, עד שהגיעו הקורונה ואחריה טראמפ.
עד כמה זה פגע בכם כמשפחה? מה כבר הספקתם לעשות במסגרת המעבר שלא היה?
"כבר הודענו לבעל הבית שלא נאריך את חוזה השכירות. למרות שהוא עצמו היה ברילוקיישן בארה"ב והמליץ לי מהניסיון שלו להמתין", צוחק ג'. "המזל הוא שמצאנו בית אחר, ממש ממול".
גם פעילות החברה שבה הוא עובד, מעיד ג', נפגעה מביטול הרילוקיישן. "חיכו כבר שאגיע, והכול השתבש". למרות זאת, התוכנית לא ירדה מהפרק, והם בהמתנה. "מחכים שביידן ינצח", הוא צוחק. עד אז, הוא אומר, בודקים אפשרויות לוויזות מסוגים אחרים, שהצו של טראמפ לא חל עליהן, ודרכן הוא יוכל לעבוד. "יש ויזות שהן זמניות יותר, הבעיה שלא ניתן להתחיל תהליך של גרין קארד איתן, ואני רוצה לשמור לי את האופציה".
סיפוריהם של ג' ושל ר' הם רק שתי דוגמאות מייצגות שמאחוריהן יש עוד מאות ישראלים, שהיו אמורים לצאת לרילוקיישן בארה"ב השנה ונפגעו מהצו של טראמפ.
הצו מתייחס לכמה סוגי ויזות, הנפוצה שבהן היא ויזה מסוג L-1, שרוב עובדי ההייטק שעשו רילוקיישן לארה"ב עובדים שם מכוחה. אישור חריג ניתן רק למי שעומדים בקריטריונים מסוימים (לרוב מדובר בחוקרים שמסייעים למלחמה בקורונה).
האם יש משהו שיכול לשנות המצב הנוכחי, חוץ ממיגור הקורונה? בתחום מדברים על אחת משלוש הדרכים הבאות: ראשית, כמה חברות ענק כבר נקטו הליכים משפטיים נגד הצו, שלטענתן יוצר להן קושי ופגיעה עסקית, וייתכן שהסיוע יגיע מהזירה הזאת; אפשרות שנייה היא שבבחירות לנשיאות בנובמבר טראמפ ינוצח על ידי ג'ו ביידן, שכבר הצהיר כי ביטול הצו הנשיאותי הוא אחד הצעדים הראשונים שיעשה; הדרך השלישית היא שטראמפ עצמו ישנה את דעתו. הצו הנוכחי תקף עד סוף 2020, וגם אם טראמפ ייבחר שוב תמיד קיימת אפשרות שהוא לא יתעקש על הארכתו. יש מי שמאמין שכל המהלך הוא בכלל חלק מקמפיין הבחירות של הנשיא, ושאחריהן לא יישאר לו זכר.
"יש הרבה מאוד אנשים בהמתנה, שאין להם מושג מה עומד לקרות. חלקם החליטו לבטל את הרילוקיישן, לפחות בשלב הזה, והם פשוט עובדים מישראל בטיים זון אחר", אומר דניאל גרדנר, סמנכ"ל קשרי לקוחות בחברת הרילוקיישן, אושן. "הצו של טראמפ, למעשה בלם את רוב האפשרויות שהיו הכי נגישות לעובדים ישראלים לקבלת אשרות עבודה", מוסיפה נועה פרידמן, מנכ"לית עוגן, חברה שמתמחה בטיפול בכל הסידורים והביורוקרטיות עימם נדרשים להתמודד ישראלים שעושים רילוקשיין לארה"ב.
בין לקוחותיה של החברה שפועלת מעמק הסיליקון יש גם חברות ענק - כמו פייסבוק, גוגל, ואפל - וגם לא מעט סטארטאפים המגיעים לשם כדי לפרוץ דרך. "כבר במרץ כשהקורונה התחילה", אומרת פרידמן, "הרבה מאוד מתהליכי הרילוקיישן נעצרו, והיה ברור לכולם שזו לא תקופה לבצע מעבר כזה, שגם בימים רגילים הוא בבחינת שינוי מאוד גדול בחיים. ברגע שטראמפ הוציא את הצו, זה נעצר לגמרי. עבדנו עם עשרות משפחות של יזמים, שכבר תכננו את המעבר והתחילו להכיר את מקום המגורים העתידי, אבל אחרי פרסום הצו הם הבינו שאין שום סיכוי".
כמה זה פוגע בתפקוד של החברות עצמן?
"זה מאוד תלוי בתפקיד ובתחום. כמובן שיש גם שוני בין חברות גדולות לבין יזמים שרק התחילו להרחיב את הפעילות שלהם בארה"ב, ונגרמת להם פגיעה ביחסים עם הלקוחות. אצלם הפגיעה משמעותית יותר".
היזמים מקורקעים
אכן, יזמים צעירים שביקשו לעבור לארה"ב כדי להרחיב את עסקיהם נתקלים כעת במציאות לא פשוטה. אחד מהם הוא אביעד שניידרמן, מייסד ומנכ"ל חברת Aura Air, שפיתחה מוצר לסינון וטיהור אוויר. "החברה קיימת שלוש שנים", אומר שניידרמן שתכנן לעבור לארה"ב השנה, יחד עם סמנכ"ל המכירות של החברה. "סיימנו את שלב הפיתוח, והשלב הבא היה לעבור לארה"ב. זה חלק משלב ההתפתחות הטבעי של כל חברה".
לקראת המעבר, השניים הגיעו לארה"ב כדי לבחון את הנושא, נפגשו עם לקוחות, והתבייתו על החוף המזרחי. לשניידרמן יש שתי בנות, והוא כבר בדק עבורן מסגרות מתאימות. "הכוונה הייתה מאוד ברורה", הוא אומר, "שאת שנת הלימודים הקרובה הן יתחילו בארה"ב".
כשהגיעו הקרונה, ואחריה גם הצו הנשיאותי, הוא הבין שהבעיה לא תיפתר בקרוב, ושבשנה הקרובה הם ימשיכו לעבוד מישראל. "בדקתי עם המון עורכי דין", הוא אומר, "ולכולם היה ספיץ' קבוע: כל נושא ההגירה הפך להיות מאוד נוקשה".
עד כמה חשוב מבחינתכם כחברה להיות שם פיזית?
"זה שוק היעד שלנו. לקוחות רוצים שתהיה לך נוכחות אמריקאית, זה מקל מאוד. כשאתה נמצא שם אתה יכול לפגוש את הלקוחות, אתה באותו אזור זמן שלהם. שלא לדבר על זה, שבגלל תחום העיסוק שלנו, הקורונה מאוד הגדילה לנו את הביזנס. אז מוכרים בזום, ומוכרים טוב, אבל זה לא אותו הדבר".
יזם נוסף שטראמפ והקורונה שיבשו את תכניותיו העסקיות הוא אוהד מייזליש מייסד ומנכ"ל הסטארטאפ Env0, חברה בתחום הענן, שהוקמה לפני כשנה וחצי. הוא בן 38, מתגורר בפתח תקוה, נשוי ואב לשני ילדים בני 4 ו-6. את הרילוקשיין תכנן לעשות ביוני לקליפורניה.
"זה הגיוני לסטארט-אפ בתחום שלנו שהמנכ"ל יעבור לארה"ב", הוא אומר. "הגיוני לפרוש כנפיים ולהקים שם את השיווק והמכירות, והגיוני לעבור לקליפורניה".
מייזליש דווקא הצליח לקבל את האישור המיוחל עשרה ימים לפני שהוקפא הטיפול בבקשות חדשות, אבל זה כמובן לא עוזר לו כרגע.
"שמחנו שהספקנו לקבל אישור בדקה התשעים, אבל ההליך הוא שאחרי שאתה מקבל את האישור, אתה הולך לשגרירות ומסדיר את זה באופן פורמלי". השגרירות, כידוע, נסגרה, וגם כששבה לפעילות הוא לא הצליח לקבל שם ראיון. "ממילא, גם אם הייתה לי ויזה, היא לא הייתה שמישה בגלל הצו החדש", הוא אומר. באחרונה קיבל מייזליש הודעה גם על ביטול התור שלו שנקבע לספטמבר, וזה כבר הביטול הרביעי שהוא מקבל. אין לו ספק שזה גם יהיה גורלו של התור החדש שנקבע לו כעת לאוקטובר.
עד כמה זה מעכב את ההתפתחות של החברה?
"קשה לומר, אבל יש פגיעה. יש לנו עובדים אמריקאיים והיכולת להעסיק אותם הייתה בזכות זה. הצלחנו בסדרה של נסיעות עסקיות לפני הקורונה לבסס שם קשרים טובים עם עובדים, יש לנו משקיעים אמריקאיים ויש לנו נוכחות שם, גם מבלי שאני שם. כך שאם זה משהו שנדחה בחצי שנה בערך, זה נסבל".
כבר נערכתם למעבר מבחינה משפחתית?
"לא עשינו עדיין מהלכים פורמליים כמו לרשום את הילדים לבתי ספר ולגנים, אבל אני עשיתי למשל סבב גנים בנסיעה האחרונה שלי, והבנו מה אנחנו רוצים. מה שכן, אשתי היא מעצבת פנים, והיו כל מיני לקוחות שרצו לשכור את שירותיה, אבל היא ויתרה על פרויקטים חדשים בידיעה שהיא נוסעת. בדיעבד, היא היתה יכולה לקחת את העבודות האלה, כך שהיא הפסידה פרנסה".
יאיר ורדי, שעומד בראש תוכנית האצה לסטארט-אפיסטים ישראלים שרוצים לפרוץ לארה"ב ונקראת Fusion LA, מסביר שהצו משפיע בעיקר על מי שנמצאים כבר בארה"ב והם בתהליך של קבלת ויזה. "יש שם הרבה יזמים שלא טסו לישראל, כי עורך הדין שלהם ממליץ להם לא לצאת מארה"ב. הצו משפיע פחות על המנכ"לים, כי להם יש כל מיני אלטרנטיבות, אבל חברות שנמצאות בצמיחה ותכננו לפתח פה פעילות, נפגעו הכי קשה".
"הפגיעה הגדולה ביותר היא בחברות שנמצאות בשלב שהן פורצות. בשלב 'המדיום', כשלחברה יש בין 50 ל-500 עובדים", מאבחן אמיר אורעד, מנכ"ל סייסנס (Sisense) הפועלת בתחום הבינה המלאכותית. "בשלב הזה חברה כבר פועלת בישראל ומתחילה לפרוץ לשווקים חדשים, אבל עדיין אין לה במדינות האלה מאסה קריטית של ידע ויכולת להכשיר עובדים חדשים".
סייסנס גייסה בתחילת השנה כ-100 מיליון דולר ממשקיעים, לפי שווי של מיליארד דולר "לפני הכסף", ואורעד נותן דוגמה שאותה חווה בעצמו. "היה לי עובד בישראל שהיה אמור לעבור לארה"ב, כדי להקים שם קבוצה, לגייס אנשים מקומיים, להכשיר אותם באמצעות הידע שהוא צבר בתל אביב. את יכולה לנחש מה קרה עם זה. הוא כבר היה בהליכים למכירת הדירה שלו, ועכשיו, כתוצאה מזה שהוא לא עבר, כל התהליך הזה קורה הרבה יותר לאט. אז למזלי, אנחנו חברה של 800 איש, כך שזה משפיע בצורה קטנה מאוד. אבל תארי לך שהיינו חברה של 100 איש, שהפעילות הזו היא שליש מהפעילות שלה".
יחד עם זאת, בסייסנס כן חווים פגיעה על רקע רכישה של חברה אמריקאית שיושבת בקליפורניה, שביצעו בשנה שעברה. בחברה יש 150 עובדים, וסייסנס נאלצה לוותר על תוכניתה להעביר לשם מספר מהנדסים ישראליים. "זה שאי אפשר להעביר לשם ישראלים מאט את היכולת לחבר אלינו את החברה שקנינו", אומר אורעד, "ואני לא יכול לבנות את הגוף המקומי שתכננתי. העבודה מרחוק מול קליפורניה מאוד קשה, בגלל הטיים זון. בסוף בסוף, יש ביממה אולי ארבע שעות משיקות שבהן אתה יכול לקיים איתם שיחות שם. בגלל המצב שנוצר יש כעת עשרות אלפי אנשים שחיים בישראל ומתנהלים לפי שעון קליפורניה".
מי שיצא - לא תמיד יכול לחזור
המצב החדש מורכב לא רק עבור מי שתכננו מעבר חדש לארה"ב, אלא גם עבור מי שכבר עשו את התהליך. סיפורו של מנכ"ל של חברה ישראלית הנמצאת בבעלות חברה אמריקאית גדולה, ומתגורר בארה"ב מזה שלוש שנים, מדגים זאת. בסוף פברואר הגיע המנכ"ל לישראל על מנת להצביע בבחירות, וכשפרצה הקורונה החליט שהוא נשאר כאן לתקופת מה. כעת, כשהוא רוצה לחזור, התברר שגם עבורו התהליך מורכב ביותר.
"התחלנו תהליך של אישור הוויזה עבורו", אומרת מתאמת הנסיעות בחברה, "קבענו לו ראיונות בקונסוליה, ביטלו לי את הראיונות ארבע פעמים. פניתי אליהם כדי להסביר את המורכבות, הוא מנהל שם 3,000 איש, הוויזה שלו היא עד 2022, אבל עד לתאריך מסוים ביוני הוא היה צריך להתחיל בהליך לוויזה החדשה. יכול להיות שלא תהיה לו בעיה במשטרת הגבולות, אבל זה בעיקר עניין זה מזל, ואנחנו לא רוצים להסתמך על זה".
תומר הדסי, ראש צוות מהנדסי פתרונות בחברת ספוט שפועלת בתחום הענן, יושב בניו יורק כבר שש שנים. הוא למד ב-NYU, ועם סיום לימודיו השתלב בחברה שנמכרה ל-NetApp האמריקאית ב-450 מיליון דולר. "יש המון בעיות בעקבות הצו", הוא אומר. "יש פה הרבה אנשים שאשרות העבודה שלהם פגו והם כל הזמן במתח שיגורשו. יש כאלה שיצאו לישראל כדי לבקר משפחות, ולא יכלו לחזור. אני עצמי עדיין על ויזת סטודנט שאמורה לפקוע בקרוב, וקיבלתי אישור עבודה שאמור להתקבל באוקטובר, אבל עם כל מה שמתרחש, אני לא בטוח שזה אכן יקרה".
מי שחוו עד לאחרונה אי ודאות אך בהמשך זכו לסוף טוב, הם חוקרים באקדמיה שהיו אמורים לצאת לפוסט דוקטורט בארה"ב. מדובר בעשרות חוקרים מכל האוניברסיטאות בישראל, שנותרו תלויים באוויר לאחר שבשגרירות לא ממש ידעו איך להתייחס לצו של טראמפ בהקשר שלהם.
ד"ר ברקת דניאל, חוקרת בתחום הפרמקולוגיה, מהאוניברסיטה העברית, היא בין אלה שחוו את חוסר הוודאות על בשרה. בשלב מסוים היא פתחה קבוצה בווטסאפ "שהלכה וגדלה ל-90 פוסט דוקטורנטים". הם פנו ללא הועיל לכל מי שיכול לעזור: לוועד ראשי האוניברסיטאות, לשר להשכלה גבוהה זאב אלקין, ולמשרד החוץ.
בסופו של דבר, דניאל אומרת שלא ברור להם איך, השגרירות החלה לקבוע תורים לפוסט דוקטורנטים. "למעשה", היא אומרת, "הכניסו אותנו תחת תורי החירום, מה שלא היה קודם. כיום, כל מי שאמור להתחיל את הפוסט שלו בשנת הלימודים הקרובה, קיבל תור וחלקם כבר נמצאים ארה"ב".
דניאל, בעלה וחמשת הילדים, בגילאי חצי שנה עד 8, הגיעו לארה"ב כבר לפני שבוע והתמקמו בביתם בפילדלפיה, שם היא תתחיל את הפוסט דוקטורט שלה באוניברסיטת פנסילבניה. "זה היה פסיכי", היא מסכמת את התקופה מורטת העצבים שעברה עליהם. "בעלי כבר התפטר מהעבודה שלו, פרסמנו את הדירה שלנו להשכרה, כבר מצאנו בית כאן ואפילו שילמנו עליו מקדמה של 8,000 דולר. לקחנו צ'אנס. אם היינו יודעים מראש למה אנחנו נכנסים לא בטוח שהיינו עושים את זה".
גם ד"ר בנימין שוורץ מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, בן 36, נשוי ואב לארבעה, נותר תלוי באוויר במשך זמן רב. שוורץ מתכוון לעשות פוסט דוקטורט באוניברסיטת פרינסטון שבניו ג'רזי, שם גם צפויה המשפחה להתגורר. הקפאת התהליך והעמדתו בסימן שאלה יצרה לא מעט בעיות עבור משפחתו.
"אשתי מלמדת בבית הספר ומכיוון שלא היה ברור אם אנו נוסעים או לא, זה יצר לה קושי", הוא מספר. "היא מחויבת למקצוע ולבית הספר והיא לא יכולה לעזוב בהתראה קצרה. הילדים שלנו התראיינו כבר בזום לבתי ספר בניו ג'רזי, כשעדיין לא היה ברור בכלל אם זה ייצא לפועל. והיו בעיות נוספות: אחת הבנות שלנו נולדה בארה"ב, ואינה יכולה להיכנס למדינה ללא דרכון אמריקני, ולכן היינו צריכים לבקש עבורה דרכון חירום. דרכון כזה ניתן לבקש רק אחרי שקונים כרטיסי טיסה. בנוסף, במשך כמה חודשים היינו באי ודאות: להשכיר את הבית או לא, למכור את הרכב או לא?".
הסיפור של שוורץ הסתיים בטוב, וביום ראשון הקרוב הוא יעלה עם משפחתו על הטיסה לניו יורק. אבל במהלך תקופת ההמתנה הוא נחשף לסיפורים אחרים. "אני יודע על אנשים שהגיעו למצב מאוד קיצוני: נתקעו ללא רכב, או משפחה שגרה ברמת גן, וכבר השכירה את הדירה, מה שאילץ אותם לעבור להורים באשקלון כשכל יום האמא הייתה מסיעה את הילדים לגן ברמת גן".
המרוויחה בינתיים: השכנה מצפון
גיל מנדלזיס, המייסד והמנכ"ל של חברת הפינטק קפיטוליס, גר בניו יורק כבר מספר שנים. גם בחברה שלו הוא נתקל כעת בקשיים ("העובדים שרצינו להעביר לארה"ב הם אנשים באיכות פנומנלית שכל מדינה הייתה שמחה שהם יעברו אליה"), ולהערכתו, "בסופו של דבר מה שמתרחש כעת יפגע במרכזיות של ארה"ב בתחום ההייטק".
ויש גם מי שנגמרה להם הסבלנות. חן עמית, מייסד ומנכ"ל חברת הפינטק "טיפלתי", מספר כי בינתיים הם מעדיפים לגייס עובדים בוונקובר ולא בסיליקון ואלי. "בוואלי הקורונה 'תקועה', ובוונקובר הם השתלטו על זה. הרבה חברות שהיו צריכות לעשות רילוקיישן של עובדים לארה"ב ונתקעו, פתחו במקום זה משרדים בוונקובר. זו עיר מקסימה, קוסמופוליטית, ולהיות שם זה עדיף על להיות כלואים באיזו דירה בוואלי. כך שבמו ידיו טראמפ יבסס מרכז הייטק חדש בקנדה".
ואכן, בקנדה חוגגים את המצב. הניוזלטר הקנדי בטקיט (Betakit), המביא חדשות שנוגעות לסטארטאפים במדינה, פרסם בסוף יוני כי בעקבות ההוראה של טראמפ מובילי ההייטק הקנדי קוראים למי שהושפעו מכך, לשקול רילוקיישן אליהם. לפי נתונים שפורסמו באותו ניוזלטר, כבר "ב-2018 היתה בטורונטו הצמיחה המהירה ביותר בעולם של שוק הטק, לאחר שנוספו שם יותר משרות הייטק מאשר באזור סן פרנסיסקו, סיאטל, ו-וושינגטון יחד. טורונטו", נכתב שם, "הפכה לאחד משלושת שוקי ההייטק הטובים בצפון אמריקה".
בפרסום הוזכר גם ציוצו של מנכ"ל Hat, מייק סילאגיידז (Mike Silagadze), שהודיע כי כל מי שאיבד את הוויזה שלו בארה"ב יוכל לקבל ריאיון ב-Hat.
גם אורעד מסייסנס נחשף לתופעה של עליית האופציה הקנדית. "ראיינתי מועמדים שחיים בארה"ב, והם מודיעים לי שהם עוברים עכשיו לקנדה כי נגמרות הוויזות. קנדה שמחה מאוד לקבל אותם. אלה אנשים ברמה גבוהה, ולא לקבל אותם זה פשוט גול עצמי מבחינת ארה"ב. מדינה שדוחה הון אנושי בינלאומי, זו מדינה שאומרת לך: אתה לא רצוי פה, לך למקום אחר. זה לא בריא משני הכיוונים: לא למי שנדחים, אבל גם לא למדינה שדוחה אותם".
"פגיעה באלפי ישראלים"
להערכתו של עו"ד שלומי אטש, בעל משרד המתמחה בדיני הגירה, שחי בניו יורק כבר 15 שנה, הצו של הנשיא טראמפ פוגע באלפי ישראלים שכעת מנועים מלעשות רילוקיישן לארה"ב. "למעשה", הוא אומר, "עוד לפני הקורונה, מאז בחירתו לנשיא, טראמפ עשה צעדים להקשחת מדיניות ההגירה. אחרי פרוץ המגפה, הצו הראשון שלו יצא ב-23 באפריל והוא התייחס בפועל רק למבקשי גרין קארד על בסיס עבודה, כך שמאנשים אלה נמנע לגשת לריאיון בקונסוליות. בצד זה, הוא שלח את ראשי המשרדים הרלוונטיים לגבש המלצות בתוך חודשיים, לגבי מה שנקרא, הוויזות שלא למטרות הגירה".
ההמלצות אכן הגיעו וב-23 ביוני יצא חלקו השני של הצו, שנגע ברובו לוויזות מסוג H-1B, H-2B ו-L-1 וכן, אומר אטש, לסוגים מסוימים של J-1. שלוש הוויזות הראשונות, הוא מסביר, משמשות אקדמאים בעלי תואר ראשון במקצועות חופשיים, וחלקן מתייחסות למי שמוצבים בסניף אמריקאי של חברה ישראלית. ויזה מסוג J-1 "היא ויזה מאוד רחבה שמתייחסת לסטטוסים רבים: מתמחים, פוסט דוקטורנטים, סטודנטים, עובדים זמניים ומורות ומורים בבתי ספר".
לדבריו, ניתן לעבור בין הוויזות השונות. כלומר, אפשר לשייך מי שחלה עליו ויזה מסוג מסוים שהוגבל, לקטגוריה אחרת של ויזות, שהצו לא חל עליה. מעבר כזה תלוי כמובן בנתוני המבקש והמעסיק שלו. "לקוח שלי", מדגים אטש, "עובד בסטארט אפ מאוד ידוע בתחום התעשיות הבטחוניות, והיה על ויזת E-1 שנוגעת לסחר של טכנולוגיה, שהצו לא חלה עליה. חלק מדרישות הויזה הזו הן שמחצית מהבעלים יהיו ישראלים, ומכיוון שיש להם הרבה משקיעים זרים, התכוונתי להעביר אותם ל-1L, אבל עכשיו בעקבות הצו, עשינו פאוז, והם נשארו על E-1".
להערכתו, הסיכוי הקרוב ביותר לביטול הצו של טראמפ, הוא במישור המשפטי, שבו יידונו העתירות השונות שהוגשו נגד המהלך, הן מצד גופים ציבוריים שונים, כמו לשכת עורכי הדין האמריקאית, והן מצד חברות מסחריות.
ועד כמה המהלך הזה יפגע בארה"ב? "אני מניח שמן הסתם זה פוגע באמריקאים, כי הפעילות הזו מספקת שירותים ועבודה", אומר אטש. "אבל בסופו של דבר, לניו יורק סיטי אין תחליף כמרכז עולמי".