דיג בפיורד בנורבגיה / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
ללארה פליישר וצוות חוקריה ב-OECD לא שיחק השנה המזל. במשך חודשים הם עמלו על דוח מקיף ורחב שנקרא "How's Life 2020", ונועד להציג את תמונת המצב לגבי שביעות הרצון, הרווחה והאושר ב-37 המדינות החברות בארגון, בהשוואה למחקר דומה שפרסם הארגון ב-2010. לשם כך הם בדקו לא פחות מ-80 מדדים שונים בקטגוריות שבוחנות למשל את ההכנסה הממוצעת, מצב הבריאות ומצב הדיור, וגם קריטריונים כמו תחושת הביטחון, קשרים חברתיים ואיזון בין העבודה לחיים הפרטיים.
כשסוף-סוף היו מוכנים לפרסם את המדד - הגיע מרץ 2020: החודש שבו העולם הפסיק באחת לדבר על אושר, איכות חיים ורווחה והתחיל לעסוק רק בדבר אחד: מגפת הקורונה. למעשה, השקת המחקר הייתה אחד האירועים האחרונים שקיים הארגון הבינלאומי במטהו בפריז, לפני שעבר, כמו כולם, למתכונת קורונה ולתודעת קורונה.
"רצינו לראות איך מדינות ה-OECD והתושבים שלהן מתאוששים מהשלכות המשבר הכלכלי הגדול של 2008-2009", אומרת פליישר בשיחה מפריז, "אבל לא ידענו שתהיה קטסטרופה גדולה עוד יותר בדיוק כשנפרסם אותו". ובאמת, מי בכלל מתעניין עכשיו באושר?
האירוניה היא שבימים הממש לא רחוקים שלפני מגפת הקורונה, מדעי האושר ההשוואתיים דווקא היו בפריחה. על רקע התחושות שמשהו אינו עובד כשורה במערב - שאין איזון מספיק בין חיים לעבודה, ושהשפע שנשמר בעבר רק למלכים מוצע היום לכל אדם בסופרמרקט הקרוב לביתו אבל לא גורם לו להיות שמח יותר - התחום של מדידת תחושות ה-well-being (שביעות רצון, רווחה) וה-Happiness (אושר, שמחה), לצד הניסיון לאתר מדיניות כלכלית וחברתית שתקדם אותן, התפתחו במהירות.
ממלכת בהוטן הועלתה על נס משום שהחליטה ברוח הבודהיזם למדוד אושר לאומי גולמי במקום תוצר לאומי גולמי; ידידתה החדשה של ישראל במפרץ הפרסי, איחוד האמירויות הערביות, מינתה שרה מיוחדת לקידום האושר; ניו זילנד השיקה תקציב מיוחד לעידוד ה-well-being במדינה. אוניברסיטאות "ליגת הקיסוס" האמריקאיות התחילו להציע קורסים על אושר שהפכו לפופולריים ביותר בקמפוס, והמגזינים העסקיים החלו לפרסם טורים שעסקו בנושא.
גם הארגונים הבינלאומיים והמערכת האקדמית החלו לפתח מדדים שמטרתם למדוד אושר באופן אובייקטיבי יחסית, ומדינות הושוו זו לזו. המדדים קיבלו הד בתקשורת הבינלאומית - מי בעולם מאושר וטוב לו, ממה סובלים אלו שאינם, והאם אפשר להפיץ אושר באמצעות גילוי המנגנונים הסודיים של שביעות הרצון האנושית, בהנחה שהיא דומה בתרבויות שונות.
כרגע, כאמור, העולם בהפסקה, אבל מדעי האושר עדיין רלוונטיים, אולי יותר מתמיד. כפי שבאירופה מנצלות הכלכלות את המשבר כדי לבצע רפורמות כלכליות להן היו זקוקות כבר עשורים, כך יש גם מי שמציע להשקיע את המשאבים במסגרת ההחלמה הגלובלית מקורונה בצורה שתיבנה על סמך הלקחים של מדעי האושר.
מה לעזאזל הסוד של הדנים?
כל המשפחות האומללות - אומללות בדרכן, כתב (בערך) טולסטוי, ורוב המדינות המאושרות הן מדינות רווחה נורדיות, היו יכולים להוסיף מחברי מדדי האושר והרווחה התקופתיים המתפרסמים על-ידי ארגונים בינלאומיים.
דנמרק, פינלנד, שבדיה, נורבגיה ואיסלנד ניצבות בעשור האחרון בצמרת המדדים הללו. לעיתים הן מחליפות ביניהן את התואר - כרגע "המדינה המאושרת ביותר בעולם" לפי דוח האושר העולמי 2020 של האו"ם היא פינלנד - אבל תמיד הן נמצאות בעשירייה הפותחת. זו תופעה שמעלה את השאלה מה יש בהן שאין במדינות אחרות?
"בשתי מילים", עונה פליישר, התשובה היא "מדינה רווחה". פליישר, כאמור, ניהלה את אחד המחקרים המקיפים ביותר בשנים האחרונות בנוגע ל-well-being מטעם ארגון OECD. זאת, אף שכפי שהיא מבהירה בשיחה מפריז, "אנחנו לא מודדים well-being רנדומלית כאוסף של מדדים הנוגעים לכלכלה, אלא מנסים לבסס את המדידה על פרמטרים שאנשים מגדירים כתורמים לרווחה שלהם, לחייהם ולהתקדמות שלהם".
לדבריה, מדינות הרווחה הנורדיות, שמחלקות מחדש את העושר בצורה קיצונית (עם מיסוי של כ-60% בדנמרק למשל), יוצרות מעמדי ביניים גדולים ושווים יחסית, שכבר הוכח במחקרים כי הם מקדמים את תחושת האושר של תושביהן. הסיבה, היא משערת, "עשויה להיות העובדה שכולנו מודדים את עצמנו באופן יחסי לחברה שבה אנחנו חיים. חברה שוויונית יותר תהיה חברה שבה המדידה הזו לא תניב פערי ענק".
הדנים, למשל, נהנים ממערכת רווחה נדיבה ומשמעותית, מחינוך גבוה - אוניברסיטה או הכשרה מקצועית - שלא רק ממומנים על-ידי המדינה, אלא גם מלווים במענקים של אלפי שקלים לכל סטודנט לכל חודש (מה שיוצר מוביליות חברתיות ומונע מקצועות "עשירים" ו"עניים"). הם גם מתאפיינים בתחושה חזקה מאוד של קהילה ולאומיות, כפי שמשתקף מהדגלים הרבים בחצרות הבתים ומההתנשאות שלהם על השוודים.
כבר שני עשורים שהדנים, אגב, גם בולטים מעל יתר מדינות אירופה בסקר הכלל-אירופי "יורו-ברומטר" בשאלות הקשורות לאושר ולשביעות רצון. בימים אלה אף נפתח "מוזיאון אושר" בקופנהגן, שמנסה לייצא את הערכים הדניים לעולם, או לפחות להרוויח כלכלית מהקישור שנוצר במדיה בין אושר לבין דנמרק. "הדנים וכל המדינות הסקנדינביות הם נערי הפוסטר של חוקרי האושר העולמיים", אומרת פליישר, "הם נחשבים למי שיצרו חברות אידיאליות".
מחקר אחר שניסה לצלול ולהסביר את סוד "האושר הנורדי", כפי שהוא מכונה, התפרסם גם הוא במרץ השנה, הפעם כחלק מדוח האושר העולמי של האו"ם (ראו תרשים בעמוד זה). במדד הזה דנמרק ניצבת במקום השני - אחרי שכבר הייתה כמה פעמים בפסגה - כשמעליה, כאמור, ניצבת פינלנד, ובמקומות 3 ו-4 נורבגיה ואיסלנד.
החוקרים מטעם האו"ם בדקו הסברים אלטרנטיביים לאושר הצפוני, ופסלו הסברים כמו אוכלוסייה קטנה והומוגנית או סיבות אחרות. גם מבחינתם התשובה נעוצה בתפקודה של מדינת הרווחה. "ההסברים הבולטים ביותר קשורים לאיכות של המוסדות הפועלים במדינה, כמו דמי רווחה יציבים ומקיפים, שחיתות נמוכה, ומוסדות דמוקרטיים מתפקדים היטב", כתבו החוקרים. "בנוסף, תושבים נורדיים חשים דרגה גבוהה של חופש ואוטונומיה, כמו גם רמה גבוהה של אמון חברתי" (אגב, אם תהיתם איך נתוני האושר הללו מסתדרים עם הטענה המוכרת שנוגעת לשיעור ההתאבדויות הגבוה במדינות סקנדינביה, התשובה היא שהטענה פשוט אינה נכונה, והמדינות הללו רחוקות מלהיות בצמרת העולמית בקטגוריה הזו).
כמובן שהאופן שבו מוגדר "אושר" הוא עניין שנוי במחלוקת שנתון לביקורת, בין שבטענות לגבי הטיה תרבותית, ניסיון לקדם תפיסת עולם כלכלית מסוימת, נתונים שאינם בני השוואה ושלל גורמים אחרים. ההגדרה המורכבת של שביעות רצון ורווחה עצמה נתונה לוויכוח, במיוחד המשקל שנותנים החוקרים לכל אחד מהמדדים, אבל אחד היתרונות שבביצוע מחקרים דומים מדי כמה שנים הוא בהצבעה על המגמה.
מבחינה זו, מסבירה פליישר, נראה שהכלכלות הגדולות בעולם רשמו עשור מעורב מאז הדוח הקודם ב-2010. תוחלת החיים במדינות עלתה בשנה שלמה בעשור זה, ההכנסה הפנויה עלתה ב-6%, האבטלה ירדה ב-5%, שמונה מכל עשרה בני אדם היו מועסקים ושיעור גדול יותר של אנשים אמרו כי הם מרוצים מחייהם, בהשוואה לנתונים קודמים.
אבל יש גם נתונים אחרים. "אנחנו נמצאים פחות בקשר אנושי עם משפחה וחברים", אומרת פליישר. "אחת הקטגוריות שאנחנו בודקים היא הממד החברתי, מכיוון שרוב הנשאלים יגידו שהיחסים עם האנשים הקרובים אליהם הם הכרחיים לחיים טובים. אין הרבה מידע על זה, אבל זה שנאסף מגיע מיומני פעילות יומית שממלאים אנשים במדינות שונות (לא בישראל, א' א'). לפי הממצאים, הזמן שאנחנו נמצאים בקשר קרוב עם חברים או משפחה ירד ב-7% מאז 2010. במקביל, שאלנו בסקר את הנבדקים אם יש להם קרובי משפחה או חברים שניתן לסמוך עליהם בזמן משבר, ו-1 מ-11 אמרו שאין להם אף אחד. זה די יוצא דופן ומדאיג. כמובן שאנחנו רואים הבדל בין קבוצות גיל שונות - מבוגרים נוטים הרבה יותר לענות בחיוב מצעירים על שאלה זו".
נתונים מדאיגים נוספים נוגעים להבדלי מגדר שגם אותם בודקים החוקרים. הבדלים אלה נרשמים בשלושה תחומים עיקריים: ביטחון, בריאות ועבודה. "הפחד ללכת לבד בלילה ברחוב בקרב נשים ב-OECD אומנם ירד לאורך הזמן, אבל הוא עדיין גבוה בהרבה לעומת גברים", אומרת פליישר. "שיעורי הרצח גבוהים פי חמישה בגברים מאשר בנשים ויש יותר גברים שמתים בקטגוריה שאנו קוראים לה 'מוות מייאוש' - שימוש באלכוהול, התאבדות או מנת יתר של סמים. בתחום זה שיעור המוות של גברים גבוה פי ארבעה מזה של נשים, אבל המגמה המדאיגה היא שבשליש מהמדינות הנשים מדביקות את הקצב. אנחנו רואים סגירה של הפער המגדרי, אבל בכיוון הלא-נכון".
פליישר מספרת בהקשר זה שאחד הנתונים שהפתיעו אותה מגיע מתחום העבודה ונוגע לשעות העבודה של נשים. "כאן יש הבדל עצום בין נשים לגברים: גברים עובדים יותר ומרוויחים הרבה יותר, אבל נשים עובדות יותר בעבודות ללא תשלום (לרוב מדובר בעבודה במשק הבית). אם סופרים את היקף העבודה עצמה, נשים עובדות מדי יום 25 דקות יותר מגברים. זה אולי נשמע מעט, אבל לאורך השנה זה מצטבר להמון זמן".
במדד האו"ם ישראל מפתיעה
לעומת הניתוח המורכב של ה-OECD, דוח האושר של האו"ם (World Happiness Report), שהזכרנו קודם, מכוון למדוד בעיקר את מה שמכונה "אושר סובייקטיבי". כלומר, עד כמה אנשים מרוצים מחייהם בנקודת הזמן הנוכחית.
"הדוח נועד לבדוק את הרמה שבה אנשים מרוצים מהאופן שבו החיים שלהם מתנהלים", מסביר פרופ' ג'פרי זאקס מאוניברסיטת קולומביה, אחד מהמחברים הראשיים שלו. הוא מבוסס על סקרים של חברת "גאלופ", ויצא השנה בפעם השמינית.
בדוח הזה ישראל מפתיעה, ונמצאת קרוב לצמרת העולמית באופן די עקבי, וכמו כל דבר אצלנו גם זה כבר הפך לפוליטי. מאז שהתברר שישראל מגיעה להישגים יפים במדד הזה (מקום 13 בשנה שעברה, מקום 14 כיום), יש מי שרואים בכך הוכחה לדרך הטובה שבה המדינה מנוהלת.
אבל גם בלי להיכנס למדמנה הפוליטית, סביר להניח שהדוח של ה-OECD, שבו האושר הסובייקטיבי הוא רק מדד אחד משלל מדדים המגדירים well-being, מציג תמונה עמוקה ומקיפה יותר של הנעשה בישראל. כך, למשל, ישראל ניצבת בצמרת ה-OECD בחינוך, ובמניעת מוות מוקדם של תינוקות (מדד חשוב להערכת מערכת הבריאות), אך ניצבת בתחתית מדינות הארגון מבחינת הפער בשכר בין מנהלים לעובדים, וגם בנכסים שיש לאוכלוסייה.
בכלל, הבעיות הגדולות ביותר של ישראל, לפי הדוח, הן בתחום השוויון הכלכלי. ישראל ניצבת בצמרת השלילית של ה-OECD כשמשווים בין ההכנסה של שני העשירונים הגבוהים ביותר לשני הנמוכים ביותר, ומדורגת שנייה מכל 37 מדינות הארגון בהשוואה של העשירון התחתון לעליון (רק בארה"ב המצב רע יותר).
אבל נחזור לדוח של האו"ם. המדד המרכזי של הדוח הזה צנוע יותר, סובייקטיבי מאוד, וידוע בתור "סולם קנטריל". הנבדקים ברחבי העולם מתבקשים לדמיין סולם שבו החיים הטובים ביותר הם בשלב 10, והגרועים ביותר הם בשלב 0. לאחר מכן, הם מתבקשים לדרג את החיים שלהם עצמם על סולם זה. מחברי הסקר מבצעים במקביל להטוטים סטטיסטיים כדי לשקלל לתוך התוצאה המתקבלת קטגוריות נוספות שנבדקות בסקר, כמו תמ"ג, תמיכה חברתית, משפחה, אמון, נדיבות ועוד, ולנסות להבין עד כמה כל אחת מהן מסבירה את שביעות הרצון הכוללת.
הדוח הזה מראה את הרגישות העולמית למצבים כלכליים. כך, ניתן ללמוד ממנו כי באופן כללי האושר העולמי קרס אחרי המשבר הפיננסי העולמי של 2008-2009, ואחרי כן עלה בהדרגה. בשנים האחרונות, עם זאת, הוא גם ירד באופן בלתי-מוסבר, עוד לפני פרוץ הקורונה.
ייתכן ששיטת המדידה מסייעת לכך שהמדינות הסקנדינביות יתייצבו תמיד בראש. אם יש משהו שהחיים הנורדיים מלמדים אותך הוא לא לפתח ציפיות גדולות, לא לחלום בענק, לא להפגין אמביציה יוצאת דופן או לחשוב שאתה יוצא דופן. הדנים, למשל, חיים במידה רבה לפי קוד חברתי בלתי רשמי שנקרא "חוקי יאנטה". החוק הראשון הוא "אל תחשוב שאתה מיוחד" וכל האחרים מנוסחים פחות או יותר בסגנון דומה (אחד מהם הוא "אל תחשוב שאתה יודע יותר מאחרים").
אין כיתות מחוננים, השכר של עיתונאים, גננות ופוליטיקאים הוא די דומה. לפיכך, מי שמדמיין לעצמו מראש חיים מסוימים, ללא שאיפות גדולות, יכול להיות מרוצה מאוד מחייו. סולם צנוע - שביעות רצון גבוהה.
האם אפשר לייצא אושר?
אבל אין רק מדינות נורדיות בדוח האושר של האו"ם. בעשרת המקומות הראשונים ניצבות גם אוסטריה, שוויץ ולוקסמבורג, והחוקרים אינם מהססים לקבוע כי הממצאים יכולים לסייע לקידום אושר בעולם. "זהו כלי יוצא דופן למקבלי ההחלטות להבין מה גורם לאנשים אושר, ואיך לקדם את הרווחה של התושבים שלהם", אמר פרופ' זאקס עם פרסום הדוח במרץ, "שוב ושוב אנחנו רואים שמה שתורם לכך הן רשתות תמיכה סוציאליות, אמון חברתי, ממשלות הוגנות, סביבה בטוחה וחיים בריאים".
אחד ממחברי הדוח הזה בדק כיצד משפיעים החיים במדינה "מאושרת" על מי שבאים מבחוץ. הוא בחן שאלונים שמילאו מהגרים לקנדה בעשורים האחרונים, רבים מהם ממדינות שדורגו הרבה מתחת למקום ה-11 שבו ניצבת המדינה הצפון אמריקאית. הממצאים שלו העלו כי באופן מובהק, מהגרים דיווחו על עלייה ברמת האושר שלהם וברמה שבה נמצאים חייהם כבר בתוך שנים אחדות אחרי המעבר שלהם למדינה.
זה אולי מראה כי אושר יכול לעבוד בצורה של יבוא, אבל לא כולם בטוחים שניתן לייצא את המתכון המושלם לאושר. האושר הנורדי, למשל, תלוי לא רק בקודים תרבותיים שאי אפשר להעתיק ולהדביק, אלא גם ברקע של דת, באיגודי עובדים חזקים, במשאבים טבעיים שמבטיחים עושר יחסי, בהיסטוריה שהבטיחה נקודת פתיחה אופטימלית ובעוד גורמים רבים.
"כל מדינה צריכה לגבש לעצמה את המתכון שלה. מה שעובד בתרבות אחת יכול שלא לעבוד בתרבות אחרת", אומרת פליישר מה-OECD. "תמיד המדינות הסקנדינביות בראש המדדים, אבל מי שמגדירים את עצמם באופן סובייקטיבי כהכי מאושרים הם דווקא הקולומביאנים".
אושר בימי קורונה
כרגע, עם זאת, לפני דיונים על האופן שבו תרבות הסאונה האיסלנדית תורמת לשקט הנפשי של התושבים, והאם אפשר לאמץ אותה גם בתל אביב, הבעיה הבוערת ביותר שמטרידה את העולם כולו היא הקורונה. ההתפרצות הגלובלית שגבתה עד כה קרוב לחצי מיליון קורבנות ושינתה את החיים מהקצה לקצה בחלקים גדולים מהעולם, הביאה לזינוק ממשי בחשש ובפחד - באופן גלובלי וכנראה חסר תקדים - ולמשבר כלכלי שממשיך ומתגלגל בחלקים רבים בעולם.
פליישר אומרת שעוד מוקדם לדעת כיצד הקורונה תשפיע על הנתונים, אבל מנסה למצוא כמה אספקטים חיוביים. "ביפן שיעורי ההתאבדות ירדו, כי אנשים חווים פחות לחץ משום שהם לא צריכים ללכת לעבודה", היא מציינת, "וגם לידות מוקדמות ירדו בחדות ברחבי העולם, שזה דבר חיובי. לאנשים מסוימים הסגר לא היה חוויה רעה בלבד, אלא הפסקה מהלחץ של החיים. אבל כמובן שעכשיו, אחריו, הפחד לבריאות, לשלומם של בני המשפחה ולעתיד הכלכלי ישחקו תפקיד מרכזי. מוקדם מדי לומר מה ההשפעה של הקורונה, כי היא עדיין נוכחת ומתפתחת".
חוקרי האושר של האו"ם פרסמו בחודש שעבר מחקר בזק שבו נמצאו רמות גבוהות של פחד וחשש, וגם חוסר אמון בשלטונות, במדינות שבהן ההתפרצות הייתה הקשה ביותר. איטליה, ספרד, בריטניה וארה"ב הן בין המדינות הללו. הממצא המעניין ביותר היה שבעולם שבו הקורונה משתוללת, צעירים במדינות המערב היו הכי פחות מרוצים מחייהם בשלב זה. זאת, בעוד שלפני המגפה הם דווקא נחשבו לקבוצת הגיל המרוצה ביותר. גברים ונשים, מצא המחקר, אינם מרוצים באותה מידה מחייהם בשלב הנוכחי.
זה אולי אינו מקרה שרשימת המדינות המאושרות ביותר של האו"ם חופפת במידה רבה לרשימת המדינות שהתמודדו בהצלחה עם מגפת הקורונה עד כה. שבדיה יכולה להיחשב ליוצאת דופן בגלל המודל הייחודי שנקטה באופן מודע, וכך גם לוקסמבורג, שנכנסה השנה בפעם הראשונה לעשירייה הפותחת. "אולי יש משהו בלקחים לגבי האמון במוסדות, האמון אחד בשני ובכלל - האופן שבו מדינות מתנהלות - שיכול לסייע לנו להשתקם בהצלחה מהמשבר הבריאותי והכלכלי", אומרת פליישר.
ה-OECD הפציר במדינות הארגון להשתמש בממצאי סקר How's Life שלו, כדי לזהות קבוצות בסיכון בתוך האוכלוסייה, להתייחס לנתונים לגבי בדידות או חוסר קשר חברתי שעשויים למנוע טיפול ולהשקיע בבניית יכולות ממשלתיות על בסיס מדיניות התורמת לרווחה, לפי הסקרים. במהלך השפעת הספרדית, מציין הארגון, הראו מחקרים על ירידה חדה וארוכת-טווח באמון הבין-אישי". כעת, מבקש הארגון לשים לב לכך ש"מספר קורבנות הקורונה הוא נמוך יותר במדינות עם רמות גבוהות יותר של אמון".