ד"ר נהורה עמר. בת 35 › מומחית לעמידה בפני קהל, בעלת "יותר ממילים" צילום: רמי זנגרב
באוקטובר האחרון הגישה נהורה עמר את הדוקטורט שלה, שבו הכשירה סטודנטים לרפואה בתחום הדיבייט. זה היה עבורה רגע מרגש, גם משום שסוף סוף יכלה להתפנות לעסק שלה, שהקימה שלוש שנים קודם - "יותר ממילים", שבו היא מציעה סדנאות וייעוץ אישי לעמידה בפני קהל. "עשיתי סדנאות לארגונים חברתיים, תוכניות מנהיגות, אגודות סטודנטים, עיריות ומכללות. נתתי גם ייעוץ אישי לשרים, חברי כנסת (למשל, איך להשמיע את הקול כמו שצריך בוועדות השונות) ומנהלים בכירים".
עמר, בת 35 מצפת, עובדת בעיקר בצפון. "בתחילת הדרך שלי כעצמאית הייתי צריכה לעבוד בחינם או בסכום סמלי, כי בלימודים הייתי על מלגה ואי אפשר גם וגם. אחרי שהגשתי את הדוקטורט, אמרתי לעצמי שזה הזמן לפתח את העסק. היו לי תוכניות וסדנאות שנה קדימה. הרעיון היה להתגלגל חודש-חודשיים, ואז להתחיל להעסיק שני עוזרים.
"בנובמבר עד פברואר הכול היה מעולה, הגענו למחזור יפה. ואז הגיע מרץ, ופתאום יום אחד אין יותר כלום. לא סדנאות ולא הרצאות. גם עבודות שכבר עשיתי, התשלומים עליהן נעצרו. מה שהיה אמור להגיע תוך חודש הגיע רק במאי, אחרי שנגמר הסגר. על סדרת סדנאות שעשיתי בינואר קיבלתי את הכסף רק השבוע. אם זו הייתה שנה רגילה, בסדר. אבל בשנה שאין שום הכנסה, זו בעיה. ברור שכבר לא גייסתי את העובדים שרציתי".
למזלה, היא משמשת גם כמרצה לדיבייט במכללת אוהלו. "סידרתי לעצמי פינה שתיראה יפה, קניתי מצלמת וידיאו וחצובה, ולימדתי כל יום קורס דרך הזום".
זה תחום שניתן ללמד בזום?
"דיבייט זה הכי פרונטלי ואישי, קשה ללמד את זה מרחוק. האיכות נפגעת. כל מיני גופים ביטלו או ביקשו שאעבוד בחינם, בתקווה שאחרי הקורונה הם יוכלו כן לעשות איתי דברים בתשלום, כי המחירים הרגילים שלי לא נראו להם הגיוניים בשביל שעה בזום.
"מה שגיליתי זה שפתאום הקהל שלי קצת השתנה. אנשים מהמרכז - אקדמאים, משתתפי כנסים, אנשים שהיו צריכים להתכונן לראיונות עבודה בזום - כן רצו שאלמד אותם. אנשים התחילו לעבוד מרחוק, ועכשיו הרצאות בפני בורד הן בזום, אז אתה חייב ללמוד לעבוד עם הווידיאו. מה שכן, כמעט ולא עשיתי סדנאות. בתחום הזה, אנשים רוצים את הלימוד הפיזי".
קיבלת מענקים מהמדינה?
"המענקים הסתמכו על 2018, וזו שנה שהייתי בה על מלגה, העסק היה זעיר ממש. יצא שבכל מענק קיבלתי 600-700 שקל. ברור שזה לא מכסה שום דבר. אני לא זכאית לחל"ת, אז חייתי מ-3,000-4,000 שקל בחודש. העניין הוא שברגע שאני לא מקבלת כסף, גם כל מי שאני עובדת איתו לא מקבל ממני. במקום כל כך קטן כמו צפת אני לקוחה חזקה, אז המצב שלי סוגר הרבה אנשים".
איך התמודדת עם המצב החדש?
"לקחתי יועצת של מעוף (דרך הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים) כי מגיעות לי 20 שעות, וביחד פיתחנו מוצרים חדשים של אונליין ואופליין. חשבתי גם לעשות כתבות בתחום שלי, אבל אנשים לא רוצים לשלם. אמרו לי: 'בקורונה כולם עובדים בחינם'.
"עכשיו אני מקימה אתר שירכז את כל הפעילות שלי. אם עד היום פניתי בעיקר לאנשי הצפון, עכשיו אנסה לפרוץ את הגבולות, למרות שבמרכז ובאזור ירושלים התחום מוצף. בינתיים אני משקיעה זמן בתחומים התנדבותיים, ומנסה דרך זה להגיע לארגונים חדשים שיהיו לקוחות".
ויש לך גם את התפקיד במכללה.
"זה מרגיע אותי שיש לי משהו לתקופת ביניים. קודם חשבתי שאסיים להיות שכירה, ואהיה רק עצמאית. עכשיו אני בטוחה שבחיים לא אעזוב, אלא אעשה דברים במקביל".
איך את מתקיימת?
"אני גרה בצימר אצל ההורים שלי. עד הקורונה שילמתי להם שכר דירה, אבל הם ויתרו לי בגלל המצב. עד עכשיו לא חזרתי לשלם, אבל אני מקווה שייכנסו כספים ואוכל לחזור לזה. היום אני הרבה יותר זהירה עם כל שקל שנכנס, מתלבטת מה להוציא. אבל אי אפשר לשבת ולבכות כל הזמן. החלטתי להשקיע בשביל העתיד".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il